פרסים - כן או לא?

[אימא מיואשת]

שיעורי בית בחשבון, מאתמול

הילד לא סיים את המבדק (למרות שהוא יודע חשבון יפה מאוד) בערב ישבנו איתו על המבדק, ניטרלנו רעשים והסחות דעת. כל תרגיל לקח דקות ארוכות, אף על פי שאם הוא מחשב בשביל משהו אחר, לא לנייר - הוא שולף מהר מאוד. הייתה לי תחושה שמרוב מחשבה על השאלה, הוא לא מוצא את התשובה. בקיצור, זה לא עבד אצלנו (ופרס היה גורם לו להתרכז

)

 

[ליליה והגמדים]

זו לא "הפרעה קלה" כמו שציינה

הנוירולוגית - כי ההפרעה לא נמדדת בגודלה אלא בכמה היא מפריעה. מה שאת מתארת יכול לגלגל כדור שלג ענק של בעיות רגשיות והחמרת התופעה. תרצי לקבל ממני הפנייה לפסיכולוגית שמתמחית בהפרעות קשב וליקויי למידה ועוסקת רק בזה?

 

[אימא מיואשת]

"הכל בספקטרום". זה מה שהיא אמרה

ואני הבנתי שזה קל. כשאת מגיבה כך, אני מבינה שזה עלול לפגוע בו בעתיד (באי הצלחה במבחנים וכדומה, שכרגע לא ממש חשובים) דרך אגב, אתמול דווקא שמחתי שדעתו היתה מוסחת באופן יוצא דופן, כי ככה אבא הבין למה אני לא "סתם" מתרוצצת בין רופאים ומומחים, כמו שאמר לי חמש דקות לפני כן. בקיצור - אשמח לשמוע, אע"פ שלא נראה לי שאני גרה באזור שלך.

 

[ליליה והגמדים]

"הכל ספקטרום" ה הכל כלול בתסמונת

נוירולוגים לא יכולים ולא יודעים לטפל - אלא רק לרשום תרופות. השאר בידייך. המייל שלי [email protected]

 

[כריכה רכה]

הסיפור שלי...

אני למדתי לקרוא בגן, וכך גם השכן שלי. רק שהוא קיבל פרסים אם הוא קרא, ואני לא. יום אחד הלכתי לאמא שלי ואמרתי שגם אני רוצה פרסים כמו שנפתלי מקבל. אז היא הסבירה לי שבשבילי העובדה שהצלחתי לקרוא היא הפרס הכי גדול. הבנתי את זה ואני זוכרת את זה כל הזמן מאז. לדעתי אין רע בפרסים, אם זה דבר זמני, ואם מתקדמים לאט לאט לפרסים שהם פחות מוחשיים. הייתי מציעה להכין כרטיסים יפים עם מילים "מיוחדות" ומקושטות (כמו "ילד טוב" "שבת שלום" "בוקר נעים" וכדומה) כך שגם הפרס מצריך קריאה. עוד דבר שלא ברור לי - עכשיו דצמבר איזה "פיגור בקריאה" יש אצל ילד בכיתה א' בשלב הזה? יש ילדים שעוד לא כל כך בשלים וקולטים את הקריאה רק לקראת סוף השנה.

 

[אפרתש]

פרס, אבל לא חומרי

בדומה למה שכתבו, הקריאה עצמה היא פרס. אבך עבור הבן שלך, היא כנראה עונש. כשהייתי בבית הספר, הייתי נותנת לעצמי פרסים - על כל כמה תרגילים שפתרתי, הרשיתי לעצמי לקרוא עוד כתבה מ"הארץ שלנו". לא תמיד הקפדתי, ככה שהרבה פעמים גמרתי את העיתון לפני שגמרתי את השיעורים... אני מציעה שהפרס יהיה לקרוא ביחד ספר ממש מרתק. אולי להתחיל עם חוברות קומיקס, שיש בהן הרבה ציור ומעט כתוב. ואפשר גם שכל הלימוד יהיה מהחוברות האלה, ולא מסיפורי "למה דנה קמה". מה עם לכתוב ביחד איתו? אני מכירה כמה ילדים שאוהבים לכתוב ספרים. הקטנים יותר מכתיבים, יודעי הכתוב כותבים בעצמם.

 

[אימא מיואשת]

../images/Emo46.gif../images/Emo26.gif קושי בארגון חומר? ../images/Emo36.gif

אותו ילד, בעיה אחרת. אתמול התקשרתי לבית הספר, לבקש מהמורה מכתב עבור הנוירולוגית. דרך אגב היא אמרה לי, שלחמוד חסרה חוברת, שיום לפני כן הכנסתי לו לתיק בידיעתו (היינו: החוברת לא חסרה, והילד היה אמור לדעת שהיא שם). זאת לא פעם ראשונה ש"חסרה" לו חוברת. לפעמים היא במגרה בכיתה, לפעמים בתיק - אבל כמעט אף פעם הוא לא זוכר להוציא אותה משם. הבוקר פתחתי בילקוט שלו תא שלא נמצא בשימוש, כדי שישים שם משחק שלקח מהבית, וגיליתי להפתעתי שהתא בשימוש. היה שם דף קשר מיום חמישי (שהוא לא הודיע לי עליו, ואם זכרוני אינו מטעני - גם אמר שלא קיבל). בדף קשר כתובים שיעורי הבית שעליו להכין, וגם הודעה אישית עבורי - חסרות מחברות קריאה וחשבון (הן נמצאות בילקוט, כמובן). בקיצור, הבחור הצעיר לא מסתדר עם כל הקטע הזה של הוצאת מחברת בזמן השיעור, זכירת משימות וכל מה שקשור לזה. מה עושים??? אני לא יכולה להיות איתו בכיתה כדי להוציא לו מחברות ולתייק דפים, ולא נראה לי שהמורה צריכה לעשות זאת (אולי כן?) יש איזו שהיא דרך לטפל בזה? (ומלבד הצורך בעזרה עבורו, מרגיז אותי להיות במצב כזה: מבחינת המורה אני מזלזלת בו ובמשימות שלו, כי הוא לא מכין ולא מביא ציוד, אף על פי שמבחינתי אני כן עושה את המאמצים הדרושים. אני מניחה שאני צריכה לעשות סוויץ' ולבדוק עבורו יותר בקפדנות)

 

[אפרתש]

מהתיאור שלך - קושי לא נורא

נראה לי שבכיתה אלף אפשר לצפות שהילד יקבל עזרה במשימה הזאת של הוצאת דברים מהתיק. אני מנחשת שמספיק שהמורה תאמר לו "תבדוק שוב" בשביל שהוא יצליח למצוא את החוברות. ועבור המורה - ללכת אל הילד ולחפש איתו בתיק יותר יעיל מאשר לשבת ולכתוב לך מכתבים. נפגשת עם המורה והיועצת לדבר על העניינים? ועד אז. נשמע שזה אומר שאת צריכה בעצמך לעבור על כל תאי התיק בכל יום. ולעזור לו לאמץ הרגלים (למשל - את יכולה להרגיל אותו שבכל יום, דבר ראשון אחרי ארוחת צהרים זה להביא את התיק לשלוחן ולהוציא הכל החוצה, ודבר אחרון שעושים לפני האמבטיה זה מכניסים הכל חזרה פנימה.). אנשים מבולבלים חייבים הרגלים מסודרים.

 

[לאה_מ]

קושי מאד סביר לכתה א' -

ואל תשכחי שאנחנו רק במחצית הראשונה של השנה - הכל עדיין חדש וזר עבורו. זה קושי מאד מאד סביר - לא נשמע לי חריג בכלל. מה אפשר לעשות? (ולדעתי במקביל): א. לשוחח עם המורה, ולבקש ממנה לעזור לו בהתארגנות. את יכולה להבטיח לה שאת עוברת איתו על סידור הילקוט מדי יום, כך שכל החומר נמצא שם - היא רק צריכה לדאוג שהוא יוציא את המחברת הרלוונטית בשעור הרלוונטי. ב. דפי קשר ודומיהם צריכים להיות בתוך תיקיה. המורה יכולה לוודא שהוא מכניס אותם לתיקיה ומכניס את התיקיה לילקוט. כל יום תבדקי בתיקיה, וכך שום דבר לא יתפספס. ג. לסדר יחד איתו את הילקוט, ולקבוע סדר קבוע. גם אם בהתחלה קשה לו לשמור עליו. לא לכעוס ולא להתייאש - פשוט כל פעם לחזור ולסדר לפי הסדר שקבעתם (שרצוי שהוא יקבע אותו, או לפחות יהיה שותף בקביעתו). למשל - תא נפרד למחברות, תא נפרד לחוברות, תא נפרד לקלמר ואביזרים נלווים ותא נפרד לאוכל. אפשר להדביק ליד כל תא מדבקה, שתזכיר לו אלו דברים הולכים לתא הזה. ד. להבדיל בין המחברות והחוברות בעזרת עטיפות בצבעים שונים (אני משערת שהמורה בכל מקרה ביקשה עטיפות צבעוניות) - וכאשר אתם מסדרים את הילקוט לחזור על זה - עכשיו נכניס את מחברת עברית האדומה, עכשיו את מחברת חשבון הכחולה, עכשיו את מחברת טבע הירוקה... רצוי שהעטיפות של החוברות יהיו בצבעים מקבילים.

 

[אימא מיואשת]

לי הקושי לא נראה סביר לגיל

יש לי ניסיון שונה עם אחיו. בכל מקרה - כאשר אני מנסה לארגן איתו משהו, הוא מאוד מפוזר ולא מרוכז, וכנראה שום דבר לא נקלט. לפעמים הוא ממש מתרגז (אני לא יודעת אם זה סף תסכול נמוך או סתם אופי עצבני) דמייני ילד ממש לא מעוניין - זה הוא (אלא אם כן יש פרס

. אז הוא מאוד מאוד מעוניין) אני לא יודעת אם זה קשור לתחום של הנוירולוגית, ואני מקווה שמחר אהיה חכמה יותר.

 

[לאה_מ]

לי יש נסיון עם שניים בכתה א' -

אחת בלי שום קושי whatsoever, והשני עם קושי בארגון בערך עד כתה ד'. ובלי בעיות מיוחדות. סתם קושי בהתארגנות. ריפוי בעיסוק (שעשינו בהקשר של מוטוריקה עדינה וחוזק בחגורת כתפיים) עזר קצת להתארגנות, אבל מה שבעיקר עזר זה הגיל, הנסיון וההתבגרות. היום, בכתה ו', הוא כבר לא שוכח דברים בבית (כמעט אף פעם

).

 

[אימא מיואשת]

תודה על העידוד ../images/Emo8.gif

מרפאת בעיסוק אמרה לי שזה תחום של ריפוי בעיסוק. אני לא ממש מבינה את הקשר.

 

[לאה_מ]

אולי mishtal תדע להסביר. נחכה לה.

ובאמת שווה להתייעץ גם עם הנוירולוגית. אני עדיין חושבת שזה סביר לגיל

 

[אימא מיואשת]

../images/Emo150.gifעדכון מהביקור שלנו היום../images/Emo36.gif

אז היינו אצל הנוירולוגית, והמבחנים עברו בסדר (זאת אומרת, בלי חריגות למיטב הבנתי). כל "תלונה" שהעליתי (זאת אומרת: התנהגות מסויימת שלו) היא אמרה לי שזה בספקטרום, ומתאים ל-ADD. בתכל'ס, לא קיבלנו איבחון סופי. קיבלנו דף מידע על מבחן TOVA ועל ריטלין, והמלצה לא לשקול עדיין שימוש בתרופה, בגלל שהוא קטן (בגיל וכנראה גם בגודל). אם יהיו לנו בעיות חמורות עוד שנה-שנתיים, נוכל לחזור ולשקול זאת (בינתיים אני נגד, אבל אין לדעת מה יהיה). בנוסף, קיבלנו שאלון למורה (לאיבחון AD(H)D) והפניה לריפוי בעיסוק - בגלל בעיות באירגון. אז זהו. נקווה שמכאן תצמח לנו הטובה (9 מפגשים בסה"כ, אבל אם יהיה צורך נוכל להסתדר איכשהו עם הקופה). עוד בנוגע ל-ADD, הנוירולוגית המליצה לי לקנות ספר בנושא, ולראות אם אני מוצאת שם את הילד, ולקחת משם המלצות להתנהגות איתו. דרך אגב, הפקידה בקופ"ח אמרה לי, שבכל מקרה לא כדאי להתחיל עכשיו עם רטלין, כי זה אומר שמבחינת הקופה הילד מטופל של משרד הבריאות, ולכן לא יינתן מימון לריפוי בעיסוק.

 

[לאה_מ]

שמחה לשמוע שיש התקדמות -

המשיכי לעדכן אותנו.

 

[אבי נועם]

את באותה בעיה שלי בדיוק

יש לי גם בן בכיתה א שהוא יודע את החומר הנילמד ואם הוא רוצה הוא יכול לרוץ קדימה, אך יש בו מן סוג של עצלנות, יש לו המון שיעורי בית, כי יש ימים שהוא פשוט מסרב לעבוד בכיתה, אז הכל מצטבר בבית, יש ימים שאנחנו יושבים איתו מעל 4!!!!!! שעות על שיעורי בית וזה כולל הרבה נחת רוח ולפעמים כעס כי הוא מורח את הזמן בכוונה, אכן ניסינו שיטה של פרסים, אך הבן שלי לא "זול" בכלל והתעריף שלו "יקר" בהחלט, אני רגע לא יכול לקרוא את התגובות אבל אקרא בהמשך, בכל אופן אם הייתי יודע בוודאות שאישתי גם גולשת באניטרנט אז הייתי בטוח שאת אישתי, חחחחחחחחחח יום טוב אבי נועם

 

[צימעס]

מסכן

בטח נורא משעמם אותו לעשות תרגילים מונוטוניים שמיועדים לתרגל משהו שהוא כבר יודע.

 

[אוריון של שי]

אז אפשר לעשות תחרות

עם מעט מאמץ אפשר להפוך את המונוטוניות הזו למאתגרת - כמו שזכור לי מתקופת אימוני הריצה / שחייה שלי. אפשר לעשות תחרות עם אבא - כל אחד עושה לבד ורואים מי מנצח (לא "לתת" לו...!!!) אפשר לעשות תחרות עם השעון - אתמול לקח XXX בוא נראה אם היום יקח פחות וכן הלאה.

 

[צימעס]

רעיונות נחמדים ../images/Emo13.gif

אבל רק אחרי שמבינים שבאמת קשה לילד אפשר לחפש דרכים לעזור, ולא רק דרכים לפתות.

 

[לאה_מ]

אם הוא יודע את החומר - אולי פשוט

משעמם לו. לא נראה לי שיש טעם להכריח אותו להכין את כל שעורי הבית שלו במשך 4 שעות (4 שעות??? הבכור שלי בכתה ו' ולא מסוגל לשבת על שעורי בית 4 שעות, וגם לא מספר שמתקרב לזה... לא פלא שהוא מורח את הזמן בכוונה...). נראה לי עדיף לנסות למצוא, בשיתוף עם המורה, משימות "ליד" החומר, שיעניינו אותו ויאתגרו אותו. אני לא יודעת מה אתם לומדים ובאלו מקצועות הגישה שלו מוקצנת יותר, אבל אפשר לתת לו (גם בכתה) משימות אחרות, אם המשימות של הכתה קלות מדי בשבילו. לא חייבים שיתקדם בחומר. אפשר משהו שונה לגמרי. למשל, אם הוא כבר קורא שוטף, והילדים לומדים לקרוא, אפשר לתת לו לכתוב סיפור או לקרוא ספר בזמן השעור. גם בחשבון יש חוברות עבודה שעוסקות בחומר הנלמד בכתה אבל בצורה פחות שבלונית ויותר מעניינת - אתה יכול להעיף מבט בחוברות "חוקרים חשבון" (שכחתי את שם המחברת, תיכף זה יחזור לי - נילי משהו) - יש לכל הכתות, ואלה שראיתי היו די נחמדות. אגב, לי יש ילד שבארבע השנים הראשונות שלו בביה"ס לא הכין שעורי בית כמעט באופן עקבי (מדי פעם נחה עליו הרוח והוא כן עשה משהו), אבל היה ברור שאת החומר הוא יודע, והוא קיבל ציונים טובים במבחנים והשתתף יפה בכתה - אני לא ראיתי בכך בעיה מיוחדת.