פרסים - כן או לא?

[כרמית מ.]

אולי אפשר לדבר עם המורה

מעצבן נורא לעשות 20 תרגילים כשהרעיון ברור כבר אחרי 1-2 (או קודם). אני זוכרת מתקופת בית הספר שלי - שבדרך כלל אישרו לי (גם בכיתה, אצלנו לא היו שיעורי בית לפני התיכון) לעשות רק כמה תרגילים מההתחלה, ועוד אחד-שניים מהסוף - שהם יותר מורכבים בד"כ, ולוותר על העבודה השחורה שאמורה לגרום לילד הממוצע להבין "דרך הידיים", אבל לא לכולם היא נחוצה.

 

[אימא מיואשת]

4 שעות זה מוגזם

חצי שעה זה מספיק עבודה בגיל הזה. לי זה דווקא מזכיר את תלמיד כיתה ב' שלנו, שידע לקרוא, ולא שֹשֹ לעשות שיעורי בית. אז פשוט לא לחצתי עליו, והוא לא הכין כמעט אף פעם, וכמובן לא פיגר אחרי הכיתה. בכיתה הוא עבד כמו כולם. אם יש בעיה בעשיית השיעורים, צריך לבדוק מה הבעיה. זה יכול להיות קושי מוטורי (עייפות מהחזקת העיפרון) או קושי אחר. עם הבן שלי, גיליתי את הקושי רק לאחר שנה שלימה של אי הכנת שיעורים. בתחילת כיתה ב' הוא התלונן שמעייף אותו לכתוב הרבה (ובאמת הוא תמיד כתב במחשב וכמעט אף פעם לא ביד).זה הדליק לי נורה אדומה, ולכן הסתכלתי איך הוא אוחז את העיפרון. מסתבר שהוא הפעיל המון כוח באחיזה ובכתיבה, ולא פלא שזה עייף אותו. לימדתי אותו איך לאחוז וכתבתי לו פתק שיזכיר לו להחזיק את העיפרון בעדינות, כאילו הוא ביצה שעלולה להתפצח. זה עזר כמו קסם (ולכן נראה לי שהקושי שלו לא נבע מבעיה מוטורית, אלא סתם הרגל לא נכון). מאז ועד היום הוא מכין שיעורי בית בלי עידוד על פי רוב, וכותב הרבה (וזה ממש היפוך משנה שעברה). במילים אחרות - אין ילד עצלן, יש ילד עם קושי - ואת זה צריך לבדוק. עוד דבר חשוב מאוד - ליצור מקום וזמן מיוחד לעשיית שיעורים, וגם לקצוב אותם בזמן: כל יום לאחר ארוחת צהריים יושבים חצי שעה ליד השולחן ועושים עבודות. אם הוא רוצה להמשיך יותר - לא צריך לאסור עליו, אבל גם לא לכפות עליו עשיית שיעורי בית שאין לה טעם. החשיבות היא ברכישת הרגלי למידה (לדעת לשבת ולעשות עבודות) ולא בסיום כל המטלות.

 

[אבי נועם]

ועוד איך מוגזם זה תלוי רק בו

זה אולי ישמע לך כחוסר אחריות מצידי לומר את זה ולהפיל רק עליו את האשמה, אבל כך הוא הדבר, ישנם ימים שאם הוא רוצה ז לוקח לו פחות מחצי שעה(ביום שהוא עבד בכיתה ולא השאיר הכל להשלים בבית) אך הוא אוהב למרוח את הכל ואין לי מושג למה, אני חייב להביא אותו לריכוז ושחלילה שום דבר לא יפריע לו, לא צילצול טלפון, לא דיבור אפילו קטן של אחיו, ואם אני קם, (להכין ארוחת צהריים לדוגמא, או לרגע אחוד, הוא מייד יוצא מריכוז ולא עושה כלוםן או מתעסק במשהו אחר לחלוטין), בשנה שעברה כשהייה בגן, העלינו את השאלה לגננת שלו האם הוא מוכן ובשל לכיתה א, הוא נבדק ע"יי המרכזת ואמרה באוםן חד משמעי שהוא יכול לעלות לכיתה א, מאז ומתמיד הוא היה קשה ויש ימים, שפשוט המורה לא מפסיקה להרעיף עליו שבחים, ויש ימים כשהוא בא לכיתה היא יודעת שיהיה איתו בעיה בהמשך היום, עכשיו תגידו שהבעיה בבית, הלוואי ואני אדע מה הבעיה בבית, אין כאן שום משהו שאני יכול להצביע עליו כבעיה, יש בבית הרבה אהבה שמועברת לילדים ומהם אלינו, אין חלילה מתחים ומריבות חריגות ביני לבין אישתי, בטח לא קללות חלילה בין אף אחד מבני המשפחה, שלא לדבר על מעבר לזה, אבי נועם

 

[צימעס]

זה כמוני, בילדותי ../images/Emo10.gif

לא בא לי להכין שעורים, אבל היה אסור לי לצאת החוצה ולשחק בשכונה לפני שגמרתי שעורים (כלומר - צופה ממני להכין שעורי בית מיד אחרי החזרה מבית הספר, בלי שום מנוחה פרט לדרך הביתה ולארוחת הצהריים). אז הייתי יושבת בחדר שלי, עם דלת סגורה, קוראת ספרים, ומעבירה פתקים לאחי דרך החלון. את השעורים עשיתי, ברור - הייתי "ילדה טובה" (באדיבות הקשיחות של הורי), אבל תמיד-תמיד ברגע האחרון. לפני השינה. מה התוצאה? 1 - דחינות כרונית. 2 - לא שיחקתי כמעט עם הילדים בשכונה.

 

[אבי נועם]

אנחנו מנסים להיתגמש איתו למשל

קודם תראה מעט טלויזיה, תאכל צהריים ואח"כ נתחיל, אך הוא לא תמיד עומד "בהסכם" ועושה כל מיני טריקים למשוך את הזמן, או שהוא יושב אני יושב איתו מסביר לו את ההוראות, עושים תרגיל אחד לראות שהבין אני קם לרגע, או שגם הוא קם להתעסק עם משהו או שהוא נשאר באותו מצב ממש כשעזבתי אותו, אבי נועם

 

[אימא מיואשת]

אבל למה אתם צריכים להיות השוטרים

של בית הספר? מה המטרה בעשיית השיעורים? בהכרחה הזאת, אתם משניאים עליו את הלימודים ואת בית הספר. בעיני, אם ילד יודע לקרוא ולכתוב, המטרה היחידה בעשיית שיעורים היא הקניית הרגלי למידה. שהוא ידע לשבת ולהכין עבודה. בעתיד, הוא יצטרך את הכלים האלו. לכך מספיקה חצי שעה. ולא משנה אם סיים את המטלות או לא. זה עניין בינו לבין המורה. ואם המורה "מענישה" או מעירה לו - אולי יבין בעצמו שכדאי להכין את כל העבודות. על העבודות שהוא עושה או לא בכיתה, אחראית המורה - גם על השלמתן. הדרישות שאתם דורשים ממנו נראות לי מוגזמות לחלוטין, ורק ייפגעו בו. מלבד זאת, בעיות בריכוז לא קשורות לחינוך נכון או לא שלכם, אלא לתכונה מולדת. אי אפשר להילחם בזה, אלא למצוא דרכי התמודדות, כמו ניטרול הסחות דעת, חלוקת המטלות לחלקים קטנים (עשר דקות עבודה ברצף - ואחר כך לעבור למשחק חופשי) אני לא רואה שום סיבה להשלים את כ---ל המטלות מהכיתה. אני מציעה לכם לחשוב על כך טוב טוב: מה המטרה שלכם, ואיך מגיעים אליה בלי להפוך את הילד לחמור עבודה.

 

[אבי נועם]

אין לו הפרעות קשב וריכוז הוא יושב

מעל 10 דקות רצוף, אם הוא רוצה, גם כשזה שיעורי בית, זה הבן הקטן שלי הגדול ממנו בכיתה ג באותה מסגרת בדיוק, לא היינו יושבים איתו ככה על שיעורים, בגלל הרצון וההשתתפות שלו בשיעורי הבית, היום מלבד הסברים למילים קשות או שאלות קצרות אני לא יושב איתו(עם הבן הגדול) כשהוא רוצה(הבן הקטן) חצי שעה הוא מסיים הכל ונישאר לו עודף זמן, אבל הוא מעדיף למרוח את זה עם הרבה בקשות או שהוא קם לכל מיני עיסוקים שלו, והוכחנו לו היתה תקופה של כמה ימים רצופים ששה פשוט היה מדהים, היו לו לא מעט שיעורים וסיים אותם בקלי קלות ובמהירות, הוא התלהב מהעיניין, אף קנינו לו מתנה בגלל זה אבל משום מה שוב זה חזר לקדמותו, אנחנו מנסים להבהיר לו שלהכן שיעורי בית זה כיף ולא עונש, אני מכניס לו קצת הומור בהסברים שלי, והוא אוהב את זה מאוד, לא מצליח למצוא את הנוסחה שאיתה נרוץ קדימה אבי נועם

 

[אימא מיואשת]

אתה בוחר להתעלם מהעצות שכתבתי

אולי בגלל שאתה לא מסכים איתם. אתם אלו שגורמים לכך ששיעורים הם עונש - בעצם זה שאתם מכריחים אותו לשבת יותר ממה שילד בגילו מסוגל, ומרחיקים אותו מפעילות שהוא אוהב. נסו להגביל את עצמכם לזמן קצר - לא יותר מחצי שעה. והכי חשוב - תעשו סוויץ' בראש בנוגע לשיעורי בית. הייתי מציעה לכם להתייעץ עם היועצת בבית הספר, או עם פסיכולוגית.

 

[אבי נועם]

חלילה לא מתעלם מעצותייך, רק שהם

יושמו כבר, לפעמים באמצע עושים לו הפסקה אם זה אוכל (יש להם זכות בחירה) או משחק מבקשים ממנו שינקוב בזמן להפסקה ואח"כ יחזור להמשיך, עוד בשנה שעבר ידענו שיש בעיה ומאוד התלבטנו אם להעלות אותו לכיתה א', היועצת בגן עשתה עליו תצפית ובחנה אותו, הגננת גם נתנ עליו דגש ובדקה, ואם היא היתה ממליצה לא להעלות סיכוי גבוהה מאוד שהיינו משאירים אותו עוד שנה בגן, אנחו היינו בשיחה משותפת עם המורה וזה עזר לשבוע אחד, אנחנו יוזמים שיחה נוספת ולבדוק לשלוח אותו לאיבחון כל שהוא בכדי להבין אם ישנה בעיה מהי הבעיה ואיך להיתמודד איתה, נ.ב יש שיעורים שאנחנו דוחים לסוף שבוע כי ביום חמישי בד"כ הוא לא מקבל שיעורים וכך מקלים עליו. אבי נועם

 

[Barbie G]

אני ממש חייבת להגיב

אניי מדריכה כבר שנת שלישית בצופים, מי שמכיר אותי יודע שהדרך שלי לחנך נורא נורא ייחודית רק לי! דעתי בסוגיה זו היא... עליך לגרום לו להבין כי יש זמן למשחק ויש זמן ללימודים, אני בעמצי תלמידה (יב'...) וגם מדריכה ומחנכת (את הקבוצה שלי...), אני חושבת שאם את תתני לו פרסים כדי לגרום לו ללמוד, באיזה שהוא שלב הפרסים לא יעניינו אותו, כלומר כשהוא באמת יצטרך ללמוד הוא לא ילמד ונראה לי, שהרבה יותר חשוב לך שהוא ילמד לבגרויות.. שהרי ללא בגרויות אין לו עתיד (הקצנתי נו טוב...) כל מה שעליך לעשות זה להעביר לו את הלימודים בדרך כייפית ומהנה! כלומר אם את רוצה שהוא יעשה שיעורי בית בחשבון, תקני לו מחשחקי חשב מגניבים לחשבון כך הוא ילמד את התכלס על המחשב (שכך, מבחינתו, הוא משחק...) ואז הוא ידע שאחרי משחק הוא צריך ללמוד וליישם את ששחק במחברתו! שוב אני אומרת, מתנות/פרסים/הפתעות לא יתרמו, לפחות לא לזמן הרחוק, שלדעתי ואני מקווה שגם לדעתך הרבה יותר חשוב מההשגים שלו עכשיו... מקווה שהבנת.. יום טוב! יש לך את הכוח לחנך, לעצב את הילד בדרך שלך, תחנכי אותו להיות אדם טוב יותר, אל תצפי שהביצפר יחנך אותו, אל תחשבי שאם תראי אותו פעם ביום ולא תשבי איתו הוא יקבל ממך משו או יעריך אותך.. תלמדי אותו ערכים, שלא יגדל להיות משהו שאת לא רוצה שהבן שלך יהיה... כי איך שהוא יהיה- זה או בגללך או בזכותך!

 

[אימא מיואשת]

../images/Emo28.gif../images/Emo73.gif../images/Emo77.gifפרס או תרופה../images/Emo184.gif?

ביציאה מהנחה שמדובר בילד עם בעיית קשב כלשהי, כאשר בגלל זה הוא לא מסיים עבודות, לא מרוכז בתרגילים וכו'. הנויורולוגית אמרה לי, שהטיפול היחיד עליו היא ממליצה הוא טיפול תרופתי, אבל הוא לא מומלץ עכשיו. לעת עתה, אני די נגד טיפול תרופתי - אבל זה יכול לעזור לילד להשיג ריכוז. מה עוד יכול לעזור לו? כן! פרסים! כאשר מבטיחים לו פרס, הוא יושב יפה מאוד ומסיים משימות (עם הפסקות קצרות באמצע, וחזרה לתרגיל ללא עכבות). אבל אני גם נגד פרסים

מאידך, השאלה היא מה המטרה שלי? אם הפרס עוזר לו לרכז קשב, למה לא לתת לו? אז מחשבה קצת מהפכנית - אולי לתת פרס במקום תרופה? (ייתרונות: לא יהיה בפיגור לעומת הכיתה, ומתוך כך ערכו העצמי לא ירד)

 

[Barbie G]

נראה כאילו את יוצרת בעיה מאין!

ילד אמור להיות לא מרוכז, הוא אמור לעשות שטויות, הוא אמור להשתולל, הוא אמור להנות מהחיים בלי להבין אותם, בלי לדעת על קיום הרוע. ילד הוא האדם התמים, ואל תדכאי את הילד שלך על כך! אני היפראקטיבית ולא, אני לא לוקחת שום תרופות! וכיום אין לי שום בעיות של ריכוז!!! אל תיצרי בעיה! הוא בסך הכל י-ל-ד! תחייכי! אני בטוחה שהילדים שלך מקסימים!

 

[אימא מיואשת]

הייתי רוצה, שיום אחד הילד שלי יכתוב

הודעה כזאת, כמו שלך. בשביל זה הוא יצטרך לא רק לקרוא בסבלנות את הקטע שכתבתי למעלה, אלא גם לכתוב תשובה (אמנם לא אינטיליגנטית במיוחד, אבל מלאת רגשות מובנים) על חוויותיו האישיות. איך הוא יגיע למצב כזה, אם לא ילמד לקרוא? דרך אגב, אני לא חושבת שילד אמור להיות "מרוכז", אבל גם לא אמור לעשות "שטויות". אם זה שטויות - זה מיותר. אם זה מעשה ילדותי, זה מקובל.

 

[Barbie G]

ואני עדין לא חושבת

שהמתנות/הפרסים יעזרו לו ללמוד לקרוא...! אם אין לו את הרצון ללמוד לקרוא, גם אם כביכול הוא יראה לך שהוא קורא הוא לא ידע ליישם את זה... בשביל לדעת ליישם כל דבר בחיינו, על האדם לעבור מספר שלבים: 1. הכרה 2.הבנה 3.הפנמה 4.יישום הבעייתיות בפרסים היא שהפרסים עצמם אינם נכנסים לאף אחד מהשלבים. אל תרצי שהבן שלך יכתוב הודעה כשלי, תרצי שיכתוב כמו שלו! כשאמרתי שטויות.. התכוונתי דברים של ילדים קטנים.. מבחינתי, זה שטויות... (ישנם מספיק מושגים בעולם ללא הגדרות.. נראה לי שגם שטויות זה אחד מהם..)