שלום לכולם 1.במידה ונערה בת 16 קיבלה עונש לא לדבר בטלפון ולצאת עם חברות, ואני מרים את הטלפון שחברה שלה מתקשרת אליה, האם נכון להגיד שהיא בעונש? מה דעתכם? האם זה דבר שמביך את הילדים? 2.מה לדעתכם הנערה צריכה להגיד לחברות שרוצות לצאת איתה? מה מקובל אצלכם?
אין זה עניינם של אנשים מחוץ למשפחה. אפשר להגיד שהיא פשוט אינה יכולה לגשת לטלפון. ושלחברות שלה תגיד מה שנוח לה - זה עניינה. ואצלנו עדיין אין נערות (או נערים) בגיל הזה, ככה שהתשובה אינה מניסיון אישי.
אבל לדעתי זה לא עניין של מה מקובל, אלא מה היא מעדיפה. אם לא נעים לה להודות שהיא בעונש, היא יכולה להגיד שהיא מאוד עסוקה במשהו במשך תקופת העונש או להמציא כל תירוץ אחר, אם כי קשה לי להאמין שיש באמת אפשרות להסתיר דבר כזה מחברות טובות לאורך זמן.
יש לנו שיטות אחרות להגיע להתנהגות המקובלת על כולם (מדובר בכיתה ח') אבל יש לה חברה שנענשת כל הזמן, ואז היא פשוט אומרת את זה (והבת שלי אומרת "תודה, אמא שאת לא כמו ההורים של X")
לא ברור אם ואילו שיטות כבר ננקטו ללא הצלחה. ובכל מקרה, אם התוצאה של חוסר העונשים היא הסגנון המתלהם, האלים, החצוף, הגס, המזלזל, הבלתי הולם והתת רמה שרואים היום אצל בני נוער וצעירים רבים בפורומים - כנראה שהשיטה הזו פשטה את הרגל.
אבל גם אם זה לא תמיד ולא לגמרי נכון, יש קשר מסוים בין שתי השיטות ולעיתים הן באות יחד. ותמיד יש את אותם הילדים שבהחלט אפשר להסתדר איתם בלי עונש, זה לא אומר שעונש אינו נחוץ באף מקרה עם אף ילד.
אפילו אני הענשתי לאחרונה. נורא נדיר אצלינו. אבל אם שיננו חזור ושנן שביום שישי לא הולכים לחברות, והיא בכל זאת הלכה למרות מה שאמרנו, אז לא הרשינו לה ללכת במשך כל השבוע לאותה חברה. אבל זאת לא שיטת החינוך שלי. לפעמים יש צורך להעניש, אבל זה לא הכלי הראשון שבו אני משתמשת.