שני המשחקים הגדולים
לא כדורגל מרהיב אבל קצב מרתק.
ג'ירו ממשיך לספק קבלות, ושוב וולקוט במהלך נהדר. שני אלו הם ההבדל בין ארסנל חזקה לארסנל מחוץ לטופ 4. אם ונגר ידע להוציא מעוד שחקן או שניים יותר, כמו קאסורלה או ווילשר, או שאולי יצליח להנחית בסוף איזה שם גדול עד סיום העברות, ארסנל שווה מאבק על אליפות, לפחות עד גבול מסוים. טוטנהאם לא הרשימה באף משחק השנה, אם לא לוקחים בחשבון את דינמו טבליסי. סולדאדו לא פוגע, דפו רק נכנס ועשה יותר ממה שהספרדי עשה ב-80 וכמה דקות. לאמלה בטאצ'ים מרהיבים, כמה אלגנטיות נוטפת ממנו. עוד יתרום המון לתרנגולים. יתר שחקני רכש לא הרשימו אותי גם היום. כמו שאמרתי, טוטנהאם צריכה חיזוק בהגנה, רואים שהמעמד גדול על רוז שאיבד את תיאו בגול הראשון. איפה אסיו אקוטו, אגב? לא שהוא מגן גדול אבל בטח עדיף מהקיים.
לגבי יונייטד-ליברפול. משחק לחימה ענק של הסקאוזרים, ואני מניח שזה הדבר הכי חשוב לאוהדים. פחות יופי יותר מלחמה, רצון, יעילות. ליברפול עם 0:1 שלישי רצוף. שוב, לא כדורגל מזהיר אבל מלחמה ומחוייבות. זה מה שליברפול צריכה להראות בכל משחק, ואני מאמין שגם האיכות תבוא בהמשך עם קוטיניו, סוארז, סטרלינג ואספאס. עם האורוגוואי בחוד ליברפול גם תהיה מסוכנת יותר בהתקפה. כרגע סטארידג' נותן גולים אבל אין ספק שיש לה בעיה בהתקפה.
יונייטד נראתה כ" לא פרגסונית שזה זעק לשמים. טוב, היה צפוי שתהיה ירידה ביעילות שלה. אמנם רק משחק שלישי, אבל אני צופה שהמגמה תימשך עד סוף העונה. במגרשים קשים כמו ליברפול, ארסנל, צ'לסי, טוטנהאם וסיטי היא תאבד נקודות, משהו שלא קרה לה כמעט בכלל תחת פרגי. ואן פרסי פרש בודד, עצוב לראות אותו. איפה קגוואה?
