פרידה..
אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון... זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן.. (בעצם זו פעם ראשונה שאני כותבת בכלל...) אני בת 26 ואני נמצאת בזוגיות כבר 6 וחצי שנים . כמובן שהיו לנו ריבים וויכוחים כמו כל זוג ודיברנו על מה שמציק וכל אחד 'עבד' על הדברים שהפריעו לצד השני. לאחרונה היחסים שלנו ממש השתפרו, הרגשתי בעננים - כל פעם שראיתי אותו התרגשתי מחדש כמו בפעם הראשונה. ביום שישי האחרון נקלענו לריב, לא משהו רציני על שטות כלשהי.. הוא הלך לישון בספה ואני במיטה כשהוא קם לעבודה הוא לא אמר להתראות וסינן אותי במשך יום שלם. אחרי שהוא הואיל בטובו סוף סוף לענות לי הוא אמר שזה נגמר... הוא אמר שהוא לא רוצה להסתכל אחורנית ולהבין שהוא עשה טעות בכך שנשאר איתי ושלא טוב לו. שאלתי אותו האם הוא נפרד ממני הוא אמר שכן. אמרתי שאם ככה אני לא אעמוד בדרכו למרות שאני עדיין מאוד אוהבת אותו ושהוא יכול לקחת את הדברים מהדירה (אנחנו גרים ביחד) . השאלה לי האם מישהו חושב שכדאי להילחם על הזוגיות? או שאני צריכה לתת לו ללכת עם כל הצער והכאב? אני צריכה עצה
אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון... זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן.. (בעצם זו פעם ראשונה שאני כותבת בכלל...) אני בת 26 ואני נמצאת בזוגיות כבר 6 וחצי שנים . כמובן שהיו לנו ריבים וויכוחים כמו כל זוג ודיברנו על מה שמציק וכל אחד 'עבד' על הדברים שהפריעו לצד השני. לאחרונה היחסים שלנו ממש השתפרו, הרגשתי בעננים - כל פעם שראיתי אותו התרגשתי מחדש כמו בפעם הראשונה. ביום שישי האחרון נקלענו לריב, לא משהו רציני על שטות כלשהי.. הוא הלך לישון בספה ואני במיטה כשהוא קם לעבודה הוא לא אמר להתראות וסינן אותי במשך יום שלם. אחרי שהוא הואיל בטובו סוף סוף לענות לי הוא אמר שזה נגמר... הוא אמר שהוא לא רוצה להסתכל אחורנית ולהבין שהוא עשה טעות בכך שנשאר איתי ושלא טוב לו. שאלתי אותו האם הוא נפרד ממני הוא אמר שכן. אמרתי שאם ככה אני לא אעמוד בדרכו למרות שאני עדיין מאוד אוהבת אותו ושהוא יכול לקחת את הדברים מהדירה (אנחנו גרים ביחד) . השאלה לי האם מישהו חושב שכדאי להילחם על הזוגיות? או שאני צריכה לתת לו ללכת עם כל הצער והכאב? אני צריכה עצה