רק שתדעו
אני חברה של ערד כבר 13 שנים משנות הגן של ילדנו הבכורים , עם ערד ומשפחתו חצינו את רוב הנחלים וההרים בארצנו הקטנה עם ערד ומשפחתו טילנו במדינות אחרות וגם הטיול האחרון שלנו מלפני שבועיים היה עם ערד, קראתי בהתרגשות את שכתבתם למרות שהכרותכם היתה רק וירטואלית , ורציתי לספר לכם קצת על ערד החבר. ערד היה קטן קומה ויזואלית וגבוה מאוד בנפש, שיחות עומק שחווינו ביחד על ספרים ששנינו אוהבים ספרות נשמה קראנו לזה , אפילו הספר האחרון שקראנו "יום אחד" של מיץ אלבום נתן לו תובנות על משמעות החיים . ישבנו שעות בטיולנו הרבים וניסינו לפענח את המשמעות של לגדל ילדים בארצנו ניסינו להבין את משמעות החיים ואיך אפשר תמיד לשפר אותם , לא לצעוק לא להתעצבן ובעיקר לחייך , וכך באמת היה ערד, גם בשעות עצבנתונו זה נגמר תוך דקה, צחקנו ואמרנו שניקינו את הלב וכעת אנו רגועים , ערד היה איש מאוד מסודר ומאורגן , כל טיול או ארוע היה מלווה בחודשים של מחקרים ובדיקות , לא היה קיים אצלו המושג "הדקה ה 90" תמיד צריך תכנוננים מפות כתבות . ערד היה איש מיוחד, בתדירות של פעם בחודש היינו אוכלים ארוחת שבת בבוקר ביחד, כשהארוחות היו מתקיימות אצלי תמיד התביישתי כי למרות כל המטעמים ששמתי על השולחן ערד הביא יותר , לחמים מיוחדים , מאפים ושאר מטעמים והכי הכי היתה מגיעה הקופסה האדומה שהוא היה אומר זה לקפה של אחרי,,, העוגות המופלאות הטעימות והמיוחדות , עוד היינו מכריחים אותו להחזיר הביתה את מה שנישאר כדי שלא נתפתה ונמשיך לזלול... . זה בתימצות מי שהיה ערד בשבילי . חבר , רע ואיש יקר .