עונה למגיבים רק עכשיו...
תודה לכל מי שהגיב...באמת שחימם לי את הלב, התגובות היו ממקום אמיתי. אני מאוד מסכימה עם מה שהעלו לגבי האפשרות שמודעות לא משנה דבר, אלא אם כן היא משנה דפוסי מחשבה...יש משהו הרסני בדפוסי המחשבה שלי לגבי עצמי-משהו פאסימי שלא מאפשר לי להאמין בעצמי ביכולותי..עד עכשיו הייתי בטוחה שיש הפרדה ברורה בין הראש ללב, ושבראש דברים עובדים לי יופי לעומת הלב. לא חשבתי על מה שנאמר כאן, לגבי כך שבעצם ישנו חיבור מדויק,כי כשבאות מחשבות נכונות, כך גם מרגיש הלב. אני כנראה עדיין לא במקום של לאפשר לעצמי לדבר אל עצמי ממקום חיובי באמת. הלוואי והייתי במקום הזה ורוצה מאוד להגיע אליו. לגבי ההורים גרושים....אני לא מאשימה שום דבר ואף אחד במקום שהגעתי אליו.נסיבות החיים היו כאלה שבגיל 5 הורי התגרשו ועברתי למקום רחוק מאוד, שלאחריו לא ראיתי תא אבי הרבה. גם משפחת אימי שהיתה קרובה, היתה יחסית מנוכרת כך שאת רוב ימי בליתי לבד, מדברת אל עצמי בבלב בעיקר. הקרנתי החוצה הרבה שמחה וביטחון אף זה האפיל על שנאה עצמית לא קטנה. אני לא מנסה להאשים, כבר הייתי במקום הזה בתקופת "הבעיטה" שלי, ועכשיו אני במקום אחר לגמרי, מודעת למי שעומד מולי-חסרונותיו ויתרונותיו. ברור שאני צריכה לקחת אחריות על חיי, אני פשוט לא ככ יודעת איך...וכשדיברתי על "שורשים" דיברתי על אותה עצבות שאני מכירה ככ טוב מלהיות לבד ככ הרב שנים. תודה בכל אופן לכולם על התגובות. חיזקתם אותי. פורום מקסים.