פרידה ומשבר

[hadar 25]

פרידה ומשבר

התייעצתי פה בעבר לגבי דילמה שהיתה לי בקשר שלי. הגעתי לנקודה בה אני צריכה להחליט אם להתחתן או לפרוש מהקשר שהרבה פעמים נחווה כלא מספק. אני בת28 , עזבתי קשר של 5 שנים, בית ,גינה ,גדר וחתול.... אני מרגישה שבורה. השורשים הרעים שלי צפים עכשיו ומשתלטים על כל חלק טוב בגופי וצועקים בתוך הראש שלי שאני לבד, שתמיד אהיה לבד ושלעולם לא אמצא אהבה ונחלה. אני לא יודעת למה באמת אני כותבת, אני מניחה שאני מתאבלת...אני באה מרקע של גירושים (הורים) והרבה קשרים שנקטעו לי. בראש וברציואל משכנעת שיהיה בסדר, שאני ראויה...אבל ברגש אני מרגישה מתה. הריקנות הזאת אוכלת אותי מבפנים. הייתי כבר בעבר בשני טיפולים פסיכולוגים שונים. היום אני במקום מאוד מודע, אבל שוב-זה בראש...לא בלב... איך מעלימים את התחושה הרעה? זמן אצלי לא עובד...אני רוצה להשתנות, ללמוד להיות לבד...להנות גם מעצמי. ככ קשה לי עכשיו

 

[seeyou]

האם לפרוש מהקשר שהרבה פעמים נחווה כלא מספק?.

לדעתי,אין קשר שיכול "לספק" אותו כול החיים מכול הבחינות. תמיד יש להבין שה"קשר" נעשה בין בני אדם שונים לחלוטין על בסיס אינטרסים צרים. עזבת קשר של 5 שנים, בית ,גינה ,גדר וחתול? אז מה? סימן שהיה לך רע מאוד (אני מניח) תמיד אפשר להתחיל קשר חדש לקנות בית או לאמץ בעל חיים אך לא להיפך לא מומלץ לאמץ בן זוג או לקנות אותו הבעיה לדעתי היא במשפת שלך:"בתוך הראש שלי שאני לבד , שתמיד אהיה לבד ושלעולם לא אמצא אהבה ונחלה. אם אני מבין את החיים בני אדם נולדים-חיים-מתים .......לבד!!!!!!!!! האושר שלך לא תלוי באף אחד-זה רק בדרך שאת מפרשת את החיים-זוגיות-אהבה-נחלה.... אין עולם מושלם ובטח אין זוגיות מושלמת תסדרי את הציפיות שלך מהחיים מחדש לפי המציאות ולא לפי החלומות. יוסי

 

[מריוס זכריה]

"היום אני במקום מאוד מודע" - מודע למה בדיוק?

אני מאוד שמח על ההזדמנות לפתוח נושא שעולה פה הרבה, את הנושא של "הלכתי לכמה טיפולים, אני מאוד מודע, אבל הבעיה נעלמה". אז ככה: קודם כל המילה "מודעות" היא מאוד בעייתית, ויש הזניה ממש שלה. הרעיון שקיימת "מודעות" לעומת "אי מודעות" בנוי הל ההנחה שיש אמת אובייקטיבית שניתן לדעת אותה. אלא שבנפש האדם אין אמת אובייקטיבית. מודעות במובנה הצנוע יותר פרושה "הבנה", והבנה פרושה לדעת איך לעשות משהו. אם אתיודעת לספר לעצמך סיפור ("אמא שלי הייתה ככה וככה, ואני הרגשתי שככה וככה"), אבל מהסיפור הזה לא יוצא כלום - אז זה רק סיפור ותו לו. יש הרבה טיפולים שלא עוזרים, וזו עובדה. הרבה פעמים אנשים מתמידים בטיפול תקופות ארוכות כי הוא נותן להם תחושות טובות של ביטחון, הרגעת חרדות, אוזן מקשיבה וכולי. כל אלו סיבות גרועות להמשיך בטיפול. טיפול צריך לייצר בסופו של דבר שינוי. אם הלכת פעמיים לטיפול ונשארת באותה בעייה - הטיפולים לא השיגו את מטרתם, או לפחות לא את המטרה הזאת. עליך לחפש דרכים חדשות, נוספות, לטפל בבעיה. יש בעולם המון שיטות, טכניקות, גישות ואנשים - ועליך ורק עליך מוטלת החובה לטפל בעצמך, למצוא את כלי העזר ולהתעקש על פתרון מלא של הבעיה. ובקשר למודעות שיש לך, אני אומר: אדרבא ואדרבא. אם את מודעת, כתבי כאן: מה הבעיה, ולמה היא לא נעלמת, ואז תקבלי תגובות לעניין.

 

[מריוס זכריה]

אבל הבעיה נעלמה = אבל הבעיה *לא* נעלמה

מה קורוה אתי היום? המילה *לא* פשוט נעלמת לי... כנראה שאני אדם חיובי מדי

 

[felka]

יש עוד הסבר "למודעות"

מודעות היא גם גבול בין תת מודע למודע. כאשר אומרים נהיתי מודע לבעיה בעצם אומרים שאני הבנתי מה בעיה והיא כבר לא בגדר הרגשה או סיפטומים פיזים בלבד. להיות מודע זה להיות בתהליך. למודעות יש גם חסרונות, כי בין אותה שניה שמבינים מה הבעיה לבין שינוי יש זמן ולפעמים ארוך. כמו שידוע היום מודעות היא לא פיתרון אלה דלת לתוך עולם תהליכים ופתרונות והדרך לפעמים כואבת מאוד וארוכה. אם זאת התוצאה היא שווה כל רגע מושקע. אני אישית חושב שטיפולים לא חייבים כולם להביא לפתרון בעיה. לפעמים הבעיה סבוכה ולוקח זמן להגיע לפתרון. צריך לזכור שדרך מתישה וקשה דורשת תמיכה. ישנם טיפולים תומכים שכל מטרתם היא לתמוך בתהליך. אני מסכים אם גישה שאומרת שאם טיפול תקוע במקום ולא משרת אפילו ברמת תמיכה חייבים להפסיק אותו.

 

[מלודי6]

בין הראש לבין הרגש

את עושה הבחנה בין "ראש" לבין "שכל", כאשר ההבחנה הזאת טומנת בתוכה ניגודים. קִראי את דברייך בשנית, ותביני על מה מדובר. "השורשים הרעים שלי צפים עכשיו ומשתלטים על כל חלק טוב בגופי וצועקים בתוך הראש שלי שאני לבד, שתמיד אהיה לבד ושלעולם לא אמצא אהבה ונחלה." "בראש וברציואל משכנעת שיהיה בסדר, שאני ראויה...אבל ברגש אני מרגישה מתה" "היום אני במקום מאוד מודע, אבל שוב-זה בראש...לא בלב..." אם בראש שלך השורשים הרעים צפים ומספרים לך שאת לבד ושלעולם לא תמצאי אהבה ונחלה, אז איך בראש את משכנעת שיהיה בסדר ושאת ראויה? אלו שני דברים מנוגדים. המחשבות שלך גורמות לרגש, את חושבת שלא תמצאי אהבה ונחלה, ועקב כך את מרגישה את התחושה הרעה. אין אצלך הבדל בין הראש לבין הרגש, שניהם באותה קלחת. את אולי חושבת שאת מודעת למה שאת צריכה לעשות בכדי שיהיה לך טוב, אבל בפועל אינך מבצעת את מה שאמור לשנות את תחושותייך ומחשבותייך. המעשה הוא הדרך לשינוי. אם תשבי ותחשבי שאת לבד ושלעולם לא תמצאי אהבה ונחלה, מעשייך ימשיכו להיות כפי שעכשיו, אותם מחשבות, אותם רגשות, כי שום מעשה לא השתנה. במקום לחשוב תתחיל לבצע. מחשבות נוטות מחזר את עצמן. מעשים מאפשרים שינוי.

 

[chenby]

תתחילי מלקרוא ספרים

שעוזרים לשנות את הגישה.. אני יכולה לכתוב לך פה משנה שלמה, אבל זה הרוב בא מספרים שקראתי, אימונים שעברתי סדנאות שחוויתי והתפתחות לאורך שנים. יש לי רשימה של ספרים שאני ממליצה לך לקנות עבורך: 1)"להעיר את הענק שבפנים" - אנתוני קרובינס 2)"לאהוב את מה שיש" וגם "אהבתך נחוצה לי -האם זאת האמת" - ביירון קייטי 3)"ספר הסודות" - דיפאק צ'ופרה 4)"כוחו של התת מודע"- אקהרט טול 5)האלכימאי - פאולו קואלו 6)"אתה יכול לרפא את חייך "- לואיז היי 7) "לחיות מתוך שמחה" - סנאייה רומן הייתי ממליצה לך להתחיל מ1 ו2 ובנוסף מצרפת לך לינק http://www.youtube.com/watch?v=Yr7Wkz7W7Vs ובנוסף הייתי ממליצה לך לברר על סדנה בשם סדנת מהות תכתבי בגוגל הומניקיישן .. עברתי אותה לפני שנה וחצי, והיא מעצימה ואפקטיבית ופורצת דרך (עבורי היא היתה) ואני חיה איתה (כי אני ממשיכה לתרגל אותה )עד היום.

 

[chenby]

קרובינס = רובינס..

 

[sivani10]

ברשותך ../images/Emo91.gif על עוד ספר בנושא

"אזורי המשגה שלך" מאת וויין וו.דייר מאוד מחזק את המודעות והבטחון העצמי, קל ליישום ומלא חוכמה.

 

[nowonder]

אז תעשי דברים עם עצמך

לכי ללמוד משהו חדש. תסעי לאיזה טיול בחול. תצטרפי לחוג חדש. תקני מגפיים חדשות (זה מאוד מאוד עוזר!) תיפגשי עם חברים ותיקים. תכירי חברים חדשים. תזיזי את את העולם שלך. תמלאי לעצמך את החיים בדברים שעושים לך טוב, שמשמחים אותך. ותגלי שבעצם מאוד כיף לך עם עצמך. ואחרי שלך יהיה טוב איתך, יבוא גם גבר חדש שיהיה לו טוב איתך.

בהצלחה.

 

[אייבורי]

לעשות

אני בטוח שיש כלים בכיור הבית תמיד שמח לפגוש מים וסמרטוט אני בטוח שיש כמה ספרים על המדף או איזו תוכנית טלוויזיה מעניינת מתי הזמנת חברים לארוחת ערב או קפצת לחברה לקפה שמעתי שמגפיים וינטאג' ושמלת מוד זה להיט היסטרי ואם כל זה בתור התחלה לא מספיק לך תבואי לפה, וואלה יש לי תעסוקה בשבילך לכמה חודשים.

 

[g u y 4 u]

אתה מזהה אדון אייבורי?

את הטראומה מהגירושין? טראומה של ממש? מזהה?

 

[אייבורי]

שכחת לשאול אותה לפרט החשוב

איך היו הגירושים של הוריה. בהחלט אפשר להפוך את המשבר לטראומה הטענה שלי הייתה שלא כל משבר הוא טראומה. מעבר לזה, תשמע, היא בת 28, היא יכולה להמשיך להאשים את ההורים הגרושים, את החתול שהשתין לה על העבודה, את גיא שלא אמר ביי ואת ליקוי הירח בהיותה בת שלש. כל פרטי אי השלמות בעברה אכן נותנים צידוק מוסרי וערכי להיותה אבודה. עד מתי ? עד מתי אדם יתלה בעברו בכדי להצדיק את התנהלותו הכושלת ?

 

[g u y 4 u]

אתה אלוף...

היא פחות. יש לא מעט אנשים כמוה. למעשה - הרוב. אפילו אתה עד שלב מסויים בחייך האשמת את אחרים בכשלונות. אני אגב לא בטוח שהבראת מזה לחלוטין. אנוכי, כאדם מודע ובעל כישורים לא מבוטלים בתחום האישיות אף אני לא חף מהעניין.

 

[chenby]

גיאצ'וק

זה בדיוק העניין - 90% בערך מהאוכלוסיה הם קורבנים של הנסיבות. יש להם את כל התירוצים ללמה זה לא עובד, ללמה זה לא יכול לקרות ולמה זה לא אפשרי. ואני אומרת בחיים זה או תירוצים מעולים, או תוצאות מדהימות. אופרה במשך שנים עברה התעללות מינית מאבא שלה- אתה חושב שהיא עוד חיה את הסיפור הזה? נלסון מנדלה חי 27 שנה בכלא ויצא מנהיג עולמי את וולט דיסני פיטרו מהעיתון שעבר בו כי אמרו עליו שהוא לא יצירתי.. השאלה היא תמיד איזה סיפור הבן אדם חי. כי התוצאות הן תמיד נובעות מהסיפורים שאנחנו מאמינים להם.

 

[g u y 4 u]

אני אומר שכן. שכולם חיים את זה בשארית חייהם.

יש מי ששוקע במרה שחורה וזה מכשיל אותו כל פעם מחדש ומי שמצליח להתעלות מעבר ולצאת מהעניין מחוזק. הויכוח שניתש ביני לבין אייבורי הוא האם הגירושין של ההורים הם משבר או טראומה. הוא טוען שזה משבר - אני טוען שזו טראומה. לא הדרך שבה מתמודדים עם העניין... אלא עצם זה שזהו נזק.

 

[נומלה]

ילדים זה לא חרסינה

לא צריך לשמור אותם בצמר גפן. הם חווים כל מיני חוויות טובות ורעות.חלקן יותר קשות חלקן יותר קלות. פרידת ההורים היא דבר יחסית שכיח ויכולה לנבוע מכל מיני סיבות (אחת מהן זה גירושין). לא יודעת מה ההבדל בין משבר וטראומה. כן יודעת שמי שלא התמודד בצעירותו עם משברים או טראומות יהיה מבוגר שביר מאוד. אז צריך לנהוג בזהירות ובעדינות כמה שאפשר אבל אנשים שהם גם הורים לא יכולים ללכת על קצות האצבעות כל הזמן במחשבה מה יהיה ההשפעה על הילדים. צריך להחליט את ההחלטות ואז לנסות לתת לילדים כלים להתמודד

 

[g u y 4 u]

על זה נאמר "צרת רבים נחמת טפשים"

העובדה שהרבה אנשים מתגרשים ונפרדים, לא מקלה על הטראומה של הילדים. אני מסכים איתך שלא צריך לעטוף אותם בצמר גפן, אני מסכים שלא צריך ללכת על קצות האצבעות... אני רק אומר אסור להמעיט בהשפעת פירוק התא המשפחתי על הילדים. אני אספר מקרה בקצרה. היתה לי בת זוג שהיתה לה בת. הבת חוותה את גירושי הוריה בגיל 4. כשנה מאוחר יותר הכרתי את אימה וחיינו יחד מספר שנים. בהיותה בת 8, אני ואמה נפרדנו. העוצמה בה היא הגיבה לפרידה, הצורה בה זה הציף לה את התחושות הקשות, גרמה לי לשוב שלושה ימים מאוחר יותר לביתם ולהושיב אותה לשיחה. שיחה שבה דיברנו על התחושות הקשות. שיחה שבעקבותיה, היא רכשה כלים על מנת להתמודד עם התחושות הללו גם אם לא להעלימם לחלוטין. מבחינת אימה, לא היה הגיוני שילדה בת 4 תחווה את חוויית הגירושים בצורה כל כך מוחשית וקשה. אבל עובדה שזה קרה. הסיבה שנזעקתי לערוך עם ביתה את השיחה, היתה בגלל שאימה מצאה את עצמה חסרת אונים מול עוצמת הרגשות שביתה בת ה-8 הפגינה. רגשות קשים, מילים קשות, כעס עצום ופחד. אני אומר שלא כל ההורים מודעים לכך שפירוק התא המשפחתי הוא חווייה טראומטית לילד. הורים רבים מקלים ראש בעוצמת הפגיעה. הם מניחים שבגלל גילו הצעיר של הילד, הוא לא מבין וזה לא נוגע בו. או אם הוא לא מגיב באופן מסויים, זה אומר שזה "עבר לו מעל הראש". זה רק מקרה אחד לשם דוגמא. לזה אני מתכוון.

 

[g u y 4 u]

גאיצ'וק? ../images/Emo6.gif

זה מרגיש קצת התנשאות מצידך חנצ'וק.....

 

[chenby]

מזל שרגש הוא דבר סובייקטיבי

כי אני קראתי לך גיאצ'וק דווקא ממקום אוהב..