פרופיל קטע 20

מסכים איתך. מה שהיה בארמסטרונג

זו ההמתנה שאתה יודע שהוא רוכב בקצב שלו אבל תמיד ידענו שבאיזה שלב כל שהוא הוא יתעצבן ואז הוא יפרוץ...אין טור שלא ציפינו וידענו שיהיו קטעים מסויימים שבו הוא יחליט שהוא חייב לתת איזו שהיא תצוגה שתשאיר את המתחרים שלו ואת הקהל המומים ומשתאים לנוכח היכולת המדהימה שלו ובשביל זה היה שווה להישאר שעות ממתינים מול המסך. אם זה היה "המבט" לאולריך ואם זו הייתה הנפילה ב 2004 מהסיפור "הילד והשקית" ועוד רבים אחרים תמיד היה משהו. באסו חזק ומדהים אבל רוכב מונוטוני שאתה לא מצפה ממנו לכלום חוץ מאשר לתצוגת כח מרשימה ומדהימה בדרכו השקטה והבטוחה ובלי שום שערורייות ואו משהו אחר ופה הוא חסר לעומת רוב הרוכבים הגדולים של השנים האחרונות שסיפקנו לנו תמיד משהו מעבר (חוץ מאחותו כמובן). חוץ מזה חולה עליו.
 
היה בעבר הלא רחוק רוכב מדהים

חסר כריזמה לחלוטין, בשם מיגל אינדוראין. חוסר הכריזמה לא הפך אותו לרוכב פחות טוב, גם בלי כריזמה הוא נכנס לרשימת הגדולים ביותר, בגלל שבסופו של דבר את ההישגים אי אפשר לשכוח. אם נלך לענף אחר כמו ה-NBA, השחקן הטוב ביותר בעשור האחרון ובעיני רבים הטוב ביותר אי פעם בתפקידו, הוא טים דאנקן. דאנקן הוא אולי האנטי כוכב הכי גדול של המשחק, כאשר כל "חבריו" למשחק מתנהגים כמו כוכבי קולנוע ומחפשים את השואו לפני היעילות, הוא הגיע כל יום לעבודה ומוליך את הקבוצה שלו באופן קבוע לצמרת. לדאנקן יש הרבה פחות מעריצים מלברון ג'יימס, קובי בראיינט, וינס קארטר ועוד כמה כוכבי ענק. הוא משעמם בצורת המשחק שלו, משעמם בחיים שלו בלי שום פרשייה מלוכלכת (הוא לא אנס, לא לקח סמים ולא הרביץ לאף אחד), ומשעמם בראיונות שלו. אבל הוא השחקן הטוב ביותר בעשור האחרון, שחקן שעושה את הקבוצה שלו טובה יותר בזכותו. * ד"א דאנקן הוא השחקן האהוב עלי למרות חוסר הכריזמה שלו.
 
מסכים איתך במאה אחוז לגבי הרוכב

ולגבי היכולות שלו. אבל מכיוון שהנושא כרגע הוא "כריזמה" אז קשה לי לומר שבאסו "מרתק ברכיבה שלו". אני בהחלט נשאר המום מהכח המדהים שלו ואיך שהוא מחייך תוך כדי טיפוס כאשר כולם נופלים כמו זבובים מאחורה. אבל ראבק, תן לנו קצת שואו קצת איזה מבט עצבני, איזה פירצה קטנה של מאה מטר משהו... אני חושב שרוכב ברמתו צריך לתת לנו משהו "מעבר" מאשר נאמר שהוא לקח את הג'ירו אלה משהו נוסף לספר עליו.
 

9w

New member
אולי תרדו ממנו ../images/Emo46.gif

הוא רק בתחילת דרכו, תנו לו צ'אנס להתפתח ולהראות את באסו האמיתי בקצב שלו. כריזמה או לא, אותי הוא כבש (ולא לא רק בגלל המראה) הקור רוח שלו ואם זאת היכולת שלו להתרגש ולרגש (לפחות אותי) כשחצה את קו הסיום אתמול מנופף בגאווה בתמונת בנו,היכולת הטקטית שלו (נכון שאין לו ביצועים מדהימים והוא לא גולש כמו סאבו או מאיץ כמו בטיני) אלא נצמד לטקטיקה שמביאה בסוף אותו לניצחון ולא את אף אחד אחר. הוא מטפס מדהים ואחד אחד הם נושרים מהגלגל שלו. ועד שלא הוכחה אשמתו שאף אחד לא יבלבל את המוח על סמים (מקוה שהוא לא ישבור לי את הלב). ויש לו עוד כמה וכמה הזדמנויות להוכיח שהוא שווה יותר מתחרות אחת. אז תתנו לו כמה חודשים של חסד.
 

Mont Ventoux

New member
../images/Emo45.gif זה לא עניין של כריזמה

(אם כי לא חסרים ציידי כריזמה-דמות אב-מלך-משיח בחברה) וגם בד"כ כריזמה זה משהו שמשתפר פעם שההצלחה באה. והיא הגיעה ובגדול. איזה רוכב מרגש אותנו, או איזה אנחנו אוהבים, זה באמת עניין אישי. יש מי שהולך על וינרים ויש מי שהולך על לוזרים ויש... זה שגם אף רוכב לא הצליח לאתגר את באסו, כך שבאסו ייתן לנו פייט, זו וודאי לא אשמתו של באסו. הטקטיקה והאסטרטגיה הם מבית ספרם של ברוניל-ארמסטרונג, ואם זה עובד עבורו, אז וודאי אסור להתלונן - לא מחליפים סוס מנצח. אבל אז, איפה הבאסו בכל זה? דווקא אתמול, בעיני, הוא בצבץ יותר; קודם כל הוא הראה שהוא לא כולו טוב, ויש בו גם מן הנחש (ע"ע הסיפור עם סימוני) וגם ראו שהוא ממש רוצה לנצח את הקטע, ואז הגיע כל השליפה הזו של התמונה, הילד והאמוציות... כאמור, לי יש תקווה, שיחד עם פריצת הדרך של ניצחון ראשון בגראנד טור, הבטחון יעלה והבאסו יצא. ואגב הטורדה הקרב ובא, אחרי ניצחון ראשון בגראנד טור, מצד אחד זה נותן לבאסו יותר ביטחון ומצד שני יש גם יותר לחץ. אבל היה לי הרושם שבעבר באסו התמודד דווקא יותר טוב עם הלחץ בטור מאשר בג'ירו. אחרי הכל, עבור רוכב איטלקי, הג'ירו זה סיפור אחר.
 
למעלה