פרדוקס אולברס
- פותח הנושא למה???
- פורסם בתאריך
~~~>
פרדוקס אולברס מתוך שרשור הפרדוקסים הגדול בפורום מאמר על הפרדוקס ופתרונו ועוד משהו בקלות אני מניחה שאפשר למצוא מאמרים נוספים באנגלית בעזרת גוגל
בהצלחה
פרדוקס אולברס מתוך שרשור הפרדוקסים הגדול בפורום מאמר על הפרדוקס ופתרונו ועוד משהו בקלות אני מניחה שאפשר למצוא מאמרים נוספים באנגלית בעזרת גוגל
)או! בדיוק היום קראתי על זה, אז יש
לך מזל... פרדוקס אולברס, מסתבר, נהגה גם ע"י יהנס קפלר, כבר מאתיים שנה לפניו (במאה ה17), ואת הפיתרון ל"פרדוקס" נתן בעצם אדגר-אלן-פו (כן, הסופר) במחצית המאה ה19. בכל אופן, הפרדוקס אומר ככה: בהנחה והיקום הוא סטטי, אינסופי ואחיד, כל קו ראייה ש"יוצא" מכדוה"א צריך להיתקל מתישהו בפני השטח של כוכב כלשהו. לפיכך, כמות האור שאמורה להגיע לפני כדוה"א אמורה להיות אינסופית, ושמי הלילה אמורים לזהור באופן תמידי (שלא לדבר על זה שלא יהיו חיים על פני כדוה"א). הפיתרון של אולברס לפרדוקס היה להכריז שלדעתו היקום מלא בענני חומר "שחור" שבולע או מעמעם את קרני האור בדרכם אלינו, וכך מונע מהשמיים "לזהור". ברם, גם פיתרון זה לא פותר את הפרדוקס, מכיוון שאם אכן קיימים ענני חומר כזה (ואכן יש ערפיליות בגלקסיה) גם הן אמורות להתחמם מתישהו בשל כמות האור האינסופית שהן קולטות, וכך בכל מקרה שמי הלילה יזהרו. את הפיתרון האמיתי, כפי שאמרתי, נתן אדגר אלן-פו: "מרחקו של הרקע הבלתי-נראה כה עצום, עד ששום קרן ממנו עדיין לא הגיעה אלינו כלל ועיקר". כך "עלה" מר פו, מבלי משים, על שתי אבחנות חשובות: 1) היקום מתפשט. 2) היקום אינו סופי בזמן (כלומר הייתה נקודת התחלה מתישהו). לסיכום: פרדוקס אולברס "נפתר" ע"י העובדה שהיקום הולך ומתפשט. מכיוון שכך, אורם של הכוכבים ההולכים ומתרחקים מאיתנו עוד לא הספיק להגיע אלינו, ולכן שמי הלילה חשוכים. <כל מה שכתבתי באדיבות הספר "קמטים בזמן". אם יש טעויות - הטענות לכותבים> שאלה לפורום: האם ה"פיתרון" לפרדוקס אולברס קביל רק אם בהכרח הייתה תקופת "תפיחה" בראשית היקום, או שגם המודל הרגיל של התפשטות המרחב מקיים אותו? תודה.
לך מזל... פרדוקס אולברס, מסתבר, נהגה גם ע"י יהנס קפלר, כבר מאתיים שנה לפניו (במאה ה17), ואת הפיתרון ל"פרדוקס" נתן בעצם אדגר-אלן-פו (כן, הסופר) במחצית המאה ה19. בכל אופן, הפרדוקס אומר ככה: בהנחה והיקום הוא סטטי, אינסופי ואחיד, כל קו ראייה ש"יוצא" מכדוה"א צריך להיתקל מתישהו בפני השטח של כוכב כלשהו. לפיכך, כמות האור שאמורה להגיע לפני כדוה"א אמורה להיות אינסופית, ושמי הלילה אמורים לזהור באופן תמידי (שלא לדבר על זה שלא יהיו חיים על פני כדוה"א). הפיתרון של אולברס לפרדוקס היה להכריז שלדעתו היקום מלא בענני חומר "שחור" שבולע או מעמעם את קרני האור בדרכם אלינו, וכך מונע מהשמיים "לזהור". ברם, גם פיתרון זה לא פותר את הפרדוקס, מכיוון שאם אכן קיימים ענני חומר כזה (ואכן יש ערפיליות בגלקסיה) גם הן אמורות להתחמם מתישהו בשל כמות האור האינסופית שהן קולטות, וכך בכל מקרה שמי הלילה יזהרו. את הפיתרון האמיתי, כפי שאמרתי, נתן אדגר אלן-פו: "מרחקו של הרקע הבלתי-נראה כה עצום, עד ששום קרן ממנו עדיין לא הגיעה אלינו כלל ועיקר". כך "עלה" מר פו, מבלי משים, על שתי אבחנות חשובות: 1) היקום מתפשט. 2) היקום אינו סופי בזמן (כלומר הייתה נקודת התחלה מתישהו). לסיכום: פרדוקס אולברס "נפתר" ע"י העובדה שהיקום הולך ומתפשט. מכיוון שכך, אורם של הכוכבים ההולכים ומתרחקים מאיתנו עוד לא הספיק להגיע אלינו, ולכן שמי הלילה חשוכים. <כל מה שכתבתי באדיבות הספר "קמטים בזמן". אם יש טעויות - הטענות לכותבים> שאלה לפורום: האם ה"פיתרון" לפרדוקס אולברס קביל רק אם בהכרח הייתה תקופת "תפיחה" בראשית היקום, או שגם המודל הרגיל של התפשטות המרחב מקיים אותו? תודה.
לא נשמע הגיוני
מהירות התפשטות היקום והתרחקות כוכבים אחרים מאיתנו אינה גדולה ממהירות האור, ולכן אור מכוכבים אלו אמור להגיע (ואכן מגיע שכן אנו רואים אותם בטלסקופ). לדעתי הפיתרון הפשוט הוא שהיקום אינו אין סופי, אלא מכיל כמות חומר/אנרגיה סופית בהחלט. לכן לא ייתכן שאור אין סופי ימלא את שמי הלילה, כיוון שיש רק "מעט" כוכבים והם מאירים באופן חלש.
מהירות התפשטות היקום והתרחקות כוכבים אחרים מאיתנו אינה גדולה ממהירות האור, ולכן אור מכוכבים אלו אמור להגיע (ואכן מגיע שכן אנו רואים אותם בטלסקופ). לדעתי הפיתרון הפשוט הוא שהיקום אינו אין סופי, אלא מכיל כמות חומר/אנרגיה סופית בהחלט. לכן לא ייתכן שאור אין סופי ימלא את שמי הלילה, כיוון שיש רק "מעט" כוכבים והם מאירים באופן חלש.
אוי אוי אוי, כמה טעויות... ../images/Emo4.gif
הגלקסיות לא מתרחקות מאיתנו במהירות שגדולה ממהירות האור - זה יהיה אסור לפי תורת היחסות. עם זאת - המרחב כולו מתפשט בקצב מאוד גדול, אולי אפילו קרוב למהירות האור. תאר לעצמך בלון מנופח קלות שעליו מסומנות שלוש נקודות. המרחק בין א' לב' הוא 4 ס"מ, והמרחק בין א' לג' 8 ס"מ. אם ננפח את הבלון פי שתיים במשך שנייה, המרחק בין א' לב' יגדל ל8 ס"מ, ובין א' לג' יגדל ל16 ס"מ. זאת אומרת: נקודה א' רואה את נקודה ב' כאילו שהיא מתרחקת ממנה ב4 ס"מ לשנייה, ואת נקודה ג' כאילו שהיא מתרחקת בקצב של 8 ס"מ לשנייה. מעשית - המהירות שונה. תיאורטית - אין הבדל. לכן גם ככל שגלקסיה רחוקה יותר כך היא "מתרחקת" מהר יותר - זה בדיוק כמו הדוגמא עם הבלון. ובמקרה כזה האור בהחלט לא מספיק להגיע אלינו.
הגלקסיות לא מתרחקות מאיתנו במהירות שגדולה ממהירות האור - זה יהיה אסור לפי תורת היחסות. עם זאת - המרחב כולו מתפשט בקצב מאוד גדול, אולי אפילו קרוב למהירות האור. תאר לעצמך בלון מנופח קלות שעליו מסומנות שלוש נקודות. המרחק בין א' לב' הוא 4 ס"מ, והמרחק בין א' לג' 8 ס"מ. אם ננפח את הבלון פי שתיים במשך שנייה, המרחק בין א' לב' יגדל ל8 ס"מ, ובין א' לג' יגדל ל16 ס"מ. זאת אומרת: נקודה א' רואה את נקודה ב' כאילו שהיא מתרחקת ממנה ב4 ס"מ לשנייה, ואת נקודה ג' כאילו שהיא מתרחקת בקצב של 8 ס"מ לשנייה. מעשית - המהירות שונה. תיאורטית - אין הבדל. לכן גם ככל שגלקסיה רחוקה יותר כך היא "מתרחקת" מהר יותר - זה בדיוק כמו הדוגמא עם הבלון. ובמקרה כזה האור בהחלט לא מספיק להגיע אלינו.
כן, ה"התפשטות" היא תכונה של המרחב.
על פי הידוע (או המשוער) עד כה - המרחב לא מתפשט במהירות הגדולה ממהירות האור. עם זאת, כפי שהסברתי - אין שום מניעה שגלקסיות רחוקות מאיתנו ייראו כאילו הן מתרחקות במהירות הגדולה ממהירות האור. אה, בקשר לשאלה ששאלתי - לא משנה, כבר הבנתי את התשובה.
על פי הידוע (או המשוער) עד כה - המרחב לא מתפשט במהירות הגדולה ממהירות האור. עם זאת, כפי שהסברתי - אין שום מניעה שגלקסיות רחוקות מאיתנו ייראו כאילו הן מתרחקות במהירות הגדולה ממהירות האור. אה, בקשר לשאלה ששאלתי - לא משנה, כבר הבנתי את התשובה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.