פרדוכס החמור.

karpada1

New member
פרדס

"והימנעות מפעולה אילמלא יש לך נימוק טוב להעדיף אותה הוא אבסורד - לפעמים מוטב פשוט לפעול...ובמקום לפעול מיד הם מעדיפים לשקול קודם כל את האופציות"-לדעתי,כך יש לפעול(תמיד לשקול את האפשרויות) וכך יפעל החמור בהגיעו לצומת המדוברת. אינני חושב שהאלג'ד פרדוכס שלפנינו מראה כי לעתים מוטב פשוט לפעול(אינסטנקטיבית,אינטואיטיבית) על פני הפעלת הראציונל,כלל וכלל לא.בורודיאן רק ממחיש לנו כי לעתים קו המנחה הראציונלי פועל כמכלול ולאו דווקא בפרט. אמנם במקרה ספציפי זה,בין אם אינסטינקטיבי או מונחה ראציונאל מכלולי,היה בוחר הוא באחת הערימות,אך בעוד שאתה נוטה להאמין שהשיקול הראשון הנחהו,אני מהמר על האחרון. ואסיים בפראפרזה (לצ'פלין כמדומני):הראציונל בבחירתו של החמור(והנחתי היא שלא גווע ברעב) היא בחירתו הבלתי רציונלית במבט מרחוק.
 

Grimsom

New member
מבט מרחוק

אין חולק שפעילות רציונלית היא בהכרח רציונליות של מכלול. אך משמעות הדבר שישנם מעשים שאינם נשקלים בפני עצמם, אלא כחלק ממכלול. כפי שכבר אמרתי, מבקריו של בורידאן ביקשו בפרדוקס הזה (שאינו מופיע, כמובן, בכתביו של בורידאן עצמו, אך מקורותיו מגיעים עד לאריסטו) להצביע על בעייתיות באתיקה של בורידאן, התובעת מאדם, בהיותו בעל רצון חופשי, להמנע מפעולה עד שיוכל להגיע לכדי החלטה חד משמעית, מנומקת היטב, לפעולה בה יבחר. זהו איננו פרדוקס לכאורה, לפחות לא במשמעות הפילוסופית המקובלת של המלה פרדוקס, דהיינו, טענה שכנגד, המבקשת לחשוף את מוגבלות של השקפה מסויימת (משם התואר היווני, פרדוקסון, הנסוב על דעה מתנגדת טגרנית, שנראת על פניה מופרכת וכמובאת רק לשם הוויכוח). הפרדוקס מביא דוגמא דמיונית ומופרכת בעליל של השהיית פעולה, בה בקשת הטעם מובאת עד אבסורד, על מנת לחשוף את מוגבלות הפעולה החופשית של בורידאן. החמור של בורידאן, אם ירצה לפעול באופן חופשי, יאלץ לבחור ללא טעם לבחירתו הספציפית.
 
אמת, אותו טעם תקף גם לשמאלית

ומה בכך? אפשר לתאר את הארוע כך שיעלה פרדוקס. משמע, אפשר לשאול "מדוע בחר החמור דווקא בימני ולא בשמאלי". אבל אפשר גם לשאול "מדוע הלך החמור שמאלה". למעשה ניתן לתאר את הארוע באינסוף דרכים. בחירה מסויימת שמאלצת את הפרדוקס להיות פרדוקס צריכה להדחות מטעם זה ממש. משמע: היא פסולה משום שהיא מביאה לפרדוקס.
 

Grimsom

New member
שנפל בו פסול

הפרדוקס מתאר את הסיטואציה באופן מסוים, ובכלל מציב סיטואציה מסוימת, על מנת להצביע על מגבלות השקפה מסוימת. מסיבה זו, אין לדחות אותו על הסף רק משום שביקש להגיע לפרדוקס - אלא לבחון אותו לאור ההשקפה שהוא עצמו מבקש לבחון, ולראות אולי יש בו ממש, אולי הוא אכן חושף פגם. ונראה, לפחות לכאורה, שהוא אכן חושף פגם בדרישה לרציונליות מוכנת בהתנהגות - דרישה לא לעשות דבר בטרם כל העובדות יהיו בידך, ובטרם ביררת את כל הטעמים להעדפת פעולה אחת על אחרת. במקרה זה אין פעולה עדיפה על אחרת, ולכן נאלץ החמור להמנע מפעולה לנצח - שגם זו פעולה שאינה עדיפה, ולכן הפרדוקס.
 

אמיר96

New member
לדעתי, זה מאוד רציונלי

לבחור באופן שרירותי את אחת הערימות. בהנחה שרציונלי זה להגיע למירב התוצאה עם מינימום השקעה. ברגע שברור שהערימות זהות, כל חשיבה והתחבטות נוספת בעינין היא לא רציונלית, כי היא מעלה את ההשקעה בלי להעלות את התוצאה.
 

Grimsom

New member
תועלתנות לא ראציונלית

מה שאתה אומר, זה שמאוד ראציונלי לפנות לבחירה לא ראציונלית. ועל כך בדיוק מצביע הפרדוקס - על מוגבלות הראציונליות. לא ניתן להיות ראציונלי כל העת - כל בחירה שהחמור הראציונלי יבחר בה (ערימת השחת השמאלית, ערימת השחת הימנית או למות ברעב) היא לא ראציונלית; בחירות ראציונליות מחייבות אותך לאי ראציונליות מסויימת.
 

אמיר96

New member
מה שאני אומר

שזה מאוד רציונלי לפנות לבחירה שרירותית. אתה עושה את ההסבה המידית שרירותי = לא רציונלי.
 

Grimsom

New member
מר שריר

בחירה שרירותית, כפי שאמרתי, עשויה להיות רציונלית מבחינת הצורך בה, אך היא אינה רציונלית מבחינת תוכנה. עצם היותה שרירותית, משמעו שעצם הבחירה נעשה ללא כל שיקול. לכן אני מסב בחירה שרירותית ללא רציונלית - ולא על מנת לטעון שזה לא רציונלי לבחור באופן שרירותי.
 

אמיר96

New member
אבל אין זו בחירה כלל

לא יותר מאשר זו בחירה האם לגשת אל הערימה תוך כדי השמעת נהרת שמחה, או תוך כדי כשכוש בזנב. זו לא בחירה כי אם זאת דרך הביצוע של הבחירה, ודרכי ביצוע כאלה יש בלי סוף. האם לגשת אל הערימה בדילוגים קלילים? האם ללכת בצעדים מתונים ושקולים?
 

Grimsom

New member
אז אתה מסכים עם הפרדוקס

שלבחור כל דבר, לשקול כל מעשה בטרם עושים אותו, עשוי להיות דבר מה מאוד לא רצוי ואפילו מטופש. הפרדוקס מביא עד אבסורד טענה שעל פניה עשויה להראות סבירה - שמשמעו של חופש הרצון הוא שקילת המעשים, ועל מנת לממש את היותנו בעלי רצון חופשי עלינו להשהות את פעולותינו ולשקול את התנהגותנו היטב בטרם נפעל.
 

אמיר96

New member
ברור שאני מסכים עם זה

לשקול מבחינה רציונלית למשל איזה שיר אני לזמזם כשאני קם בבוקר - זה לא רציונליות, זה טירוף.
 

Lu Tze

New member
Lu Tze מציג:

פרדוקס החמור *הוירטואלי* בעולם וירטואלי, יש לו חמור וירטואלי, רציונלי ולא אקראי (ז"א, הוא לא מסוגל לעשות בחירות אקראיות). אותו חמור גווע ברעב והוא רואה ממרחק שתי ערימות שחת במרחק זהה ובגול זהה (מכיוון שאנחנו מדברים על עולם וירטואלי, המרחק והגודל יכולים להיות זהים והחמור גם יכול להבחין בזה). לאן יפנה החמור הוירטולי?
 

מולוקו

New member
החמור בפרדוכס המקורי לא מוגדר,

הוא סתם חמור. ההגדרה חלה על השקפת האדם.
 

מולוקו

New member
הצגת העניין הייתה בסדר,

השקפת החמור אינה מוגדרת, פיתרון הפרדוכס הוא על פי האדם. לכן החמור אינו רציונאלי, הוא סתם חמור.
 

Grimsom

New member
לכן הכרחי

מקורו של הפרדוקס בביקורת על האתיקה של בורידאן, אשר טען בשם חופש הרצון, כי עלינו להשהות כל שיפוט מעשי שאינו ודאי עד להשגת וודאות מוחלטת. לכן הכרחי שהחמור יהא רציונאלי לחלוטין - עליו להשהות את שיפוטו ולהמנע מכל פעולה עד שידע בוודאות באיזו מערימות החציר עליו לבחור. הפרדוקס אינו מיועד להיפתר (אם כי אין שום פסול בהצעת פתרונות) - הוא מיועד להציג בעיה בתפישה מסוימת, התובעת מאיתנו להחליט החלטות רציונאליות לחלוטין ולהמנע מכל פעולה עד שנעשה זאת.
 

מולוקו

New member
צודק הינך בהקשר לחופש הרצון,

אולם טועה אתה בהשקפה, ומדמה אותה לקטגורית הפילוסוף. לכן החמור היה סתם חמור העניין נעוץ בהשקפת העולם של הפילוסוף.
 

neko

New member
אולי יש לוגיקה, אבל בטח אין סתירה,

ולכן אין פרדוקס...
 
למעלה