פרגמנט מסיפור
גבירץ ישן בחדר השומרים העתיק של שנלר, על מיטה צבאית מברזל וסדין משומן שמתחנן לכביסה. שנתו נטולת חלומות. הקורא בוודאי שמח שנחסכו ממנו לעת עתה חלומות נוספים, ומצפה לאיזו התקדמות בסיפור ואפילו כבר כועס, כי הסכין אולי עם זמן הסיפור המדלג אחד לפנים, שניים לאחור, סקובידו; אבל מאס כבר בסטיות צדדיות, בתיאור מקומות, בחלומות ובמחשבות. תן לנו כמו בסיפור נורמלי, אירועים של ממש, פשעים, לידות, פטירות, התפתחויות ביחסים בין בני אנוש, כי כך בנויים החיים האנושיים. אבל אני, מה אני יודע על חיים אנושיים מחוץ לי? העולם שבפנים כפי שנשקף בחלומות נראה לי אמיתי יותר מזה שבחוץ. תצללו פעם מתחת למים ותראו שאחרי כמה רגעים של שקט העולם בחוץ הופך לאשליה אופטית מעוותת צורה. או סעו לאגרה, רג'סטאן. במקום להיכנע לזרם ההמונים ולהיכנס אל הטאג' מהל, חפשו את סלים (נער מבריק אגב, אם כי אנאלפבית מרוב דלות ), ואת ריקשת האופניים שלו. בקשו ממנו לרכוב אל צידו השני של הנהר. אם תצליחו להתגבר בעזרת רכיבתו המאומצת וחוזק ידיכם על הילדים הצוענים שוכני האוהלים שאוחזים בריקשה, ואולי לזרוק אחריהם כמה מטבעות, תוכלו לחנות על גדת הנהר. ושם, צפו בטאג' דרך השתקפותו הצלולה להדהים בנהר לעת ערב. אם תצליחו להירגע משטף האירועים, ולהתבונן רגע אחת התבוננות אמיתית; לתת להם, סופסוף, לכל הזרמים התת-קרקעיים של היופי, לבקוע - אזי תדעו, גם בלי להזדקק לאנגלית המצוינת של סלים, שהטאג' שכאן בתוך הנהר, ענק אבל קרוב ואינטימי, שלם וצלול ומבריק וקריר לרוח הערב, מקרין בעדינות, בגרסת השיש, את צבעי הערב, אדום כתום וורוד, למרות אי אלו ריצודים, הוא מוחשי לגמרי, אמיתי יותר מתאומו שורץ התיירים שעומד ממול, בחלל האוויר.
גבירץ ישן בחדר השומרים העתיק של שנלר, על מיטה צבאית מברזל וסדין משומן שמתחנן לכביסה. שנתו נטולת חלומות. הקורא בוודאי שמח שנחסכו ממנו לעת עתה חלומות נוספים, ומצפה לאיזו התקדמות בסיפור ואפילו כבר כועס, כי הסכין אולי עם זמן הסיפור המדלג אחד לפנים, שניים לאחור, סקובידו; אבל מאס כבר בסטיות צדדיות, בתיאור מקומות, בחלומות ובמחשבות. תן לנו כמו בסיפור נורמלי, אירועים של ממש, פשעים, לידות, פטירות, התפתחויות ביחסים בין בני אנוש, כי כך בנויים החיים האנושיים. אבל אני, מה אני יודע על חיים אנושיים מחוץ לי? העולם שבפנים כפי שנשקף בחלומות נראה לי אמיתי יותר מזה שבחוץ. תצללו פעם מתחת למים ותראו שאחרי כמה רגעים של שקט העולם בחוץ הופך לאשליה אופטית מעוותת צורה. או סעו לאגרה, רג'סטאן. במקום להיכנע לזרם ההמונים ולהיכנס אל הטאג' מהל, חפשו את סלים (נער מבריק אגב, אם כי אנאלפבית מרוב דלות ), ואת ריקשת האופניים שלו. בקשו ממנו לרכוב אל צידו השני של הנהר. אם תצליחו להתגבר בעזרת רכיבתו המאומצת וחוזק ידיכם על הילדים הצוענים שוכני האוהלים שאוחזים בריקשה, ואולי לזרוק אחריהם כמה מטבעות, תוכלו לחנות על גדת הנהר. ושם, צפו בטאג' דרך השתקפותו הצלולה להדהים בנהר לעת ערב. אם תצליחו להירגע משטף האירועים, ולהתבונן רגע אחת התבוננות אמיתית; לתת להם, סופסוף, לכל הזרמים התת-קרקעיים של היופי, לבקוע - אזי תדעו, גם בלי להזדקק לאנגלית המצוינת של סלים, שהטאג' שכאן בתוך הנהר, ענק אבל קרוב ואינטימי, שלם וצלול ומבריק וקריר לרוח הערב, מקרין בעדינות, בגרסת השיש, את צבעי הערב, אדום כתום וורוד, למרות אי אלו ריצודים, הוא מוחשי לגמרי, אמיתי יותר מתאומו שורץ התיירים שעומד ממול, בחלל האוויר.
