פראייר נצחי

[bundy1]

פראייר נצחי

מה צריך לקרות בשביל לנער אותי לעזאזל? פראייר, אין מילה אחרת, פשוט פראייר. מגיע מוקדם, נשאר מאוחר בעבודה,רק בשביל לעזור, עושה את העבודה שלי ונותן עוד 50% בשביל כדי להקל אבל ככל שאני נותן יותר ככה היחס אליי נהייה פחות טוב, פראייר. איך אחרי כל העזרה הזאת , אחרי הכל יכול לצאת משפט כזה כמו שהוצאת היום? לקח לך דקה לקלוט מה אמרת, אבל סליחה לא ביקשת, רק שאלת אם אני כועס. כל זה מגיע לי, אני נותן שידרכו עליי, רק למה לעזאזל את? נתתי לך את כל כולי, וזה מה שמגיע לי בחזרה. ואת ה', השניה, איזה משפט אמרת לי השבוע, מה הייתי עושה בלעדייך? אבל רק שאת צריכה את מתקשרת, יום כיף, אני לא כלול, שהכל טוב אין בשביל מה לדבר איתי, אני כאן רק בשביל לעזור. תודה רבה לשתיכן הבהרתן לי את המצב, ידעתי שאני פראייר, אפילו פראייר גדול, אבל אתן פשוט ירקתן לי בפנים.

 

[efriend]

קודם כל אני משתתף בכאב שלך.

כשהייתי תלמיד תיכון, היה בי משהו "פראיירי" כזה, שעוזר ומקבל סטירות. היום אני רואה את זה מאוד אחרת. כמובן שדבר מאוד חשוב הוא ללמוד להגיד "לא". אבל זה לא כל הסיפור. צריך לזכור שלא כל מי שנותן בלי תמורה הוא פראייר. גם היום אני אחד שנותן ועוזר, ועושה את הצעד הראשון, פעמים רבות בלי לקבל עזרה בחזרה. אבל אני לא מרגיש פראייר, אפילו אם לפעמים אני מקבל סטירה ממישהו שעזרתי לו. איך זה עובד? נעשיתי יותר מודע לעצמי. אני מבין שהרבה פעמים אני עושה את הצעד הראשון, או עוזר, כי אני נהנה מזה. זה עונה לי על איזשהו צורך (גם אם אחר כל פעם). אני מוודא עם עצמי בכל מצב נתון, האם אני מוכן לעשות משהו גם אם לא תגיע תמורה, ואם התשובה היא כן, אז אני עושה את זה, ואיך אני יכול להיות פראייר אם כבר קיבלתי את "התמורה" שלי? אני אתן דוגמה דווקא מעולם העבודה, אותו הזכרת. מישהו בא אלי להתייעץ בימים האחרונים בקשר לפרוייקט שלא קשור אלי, ואני עוזר לו, למרות שייתכן שאף אחד לא יודע על כך, וזה בא על חשבון ההתקדמות בפרוייקט שלי. אז למה אני עושה את זה? כי הנזק לפרוייקט שלי מוגבל, ויש לי שליטה על זה (אני תמיד יכול להגיד לבחור לא). אבל אני נהנה לחשוב על בעיה חדשה, נהנה לעבוד עם אדם נחמד ובעל שכל חריף, אז את התמורה שלי כבר קיבלתי - פשוט ככה! לכן לא תמיד כשנתת בלי "תמורה" זה אומר שנוצלת! זה אכן נורא מעליב כשאומרים לך דברים מעליבים (אם כי לא פירטת מה), אבל "פראייר" זה איכשהו נראה לי לא מתאים כאן. תחשוב, מה שמשתמע מזה הוא שציפית שבתמורה לעזרה לעבודה ייתקשרו אליך ויזמינו אותך ליום כיף וכו', וזו הרי גישה שכמעט בטוח נדונה לכישלון. מה אתה חושב?

 

[אופירA]

שב ותתבונן

אתה עולם מלא, וכל אדם זולתך הוא עולם מלא משל עצמו. אתה מתנהג בצורה שבלונית מסוימת, ומצפה לתגובה שבלונית קבועה של כל אחד מהסובבים אותך. אתה מצפה שכל אחד זולתך ימלא אחר הציפיות שלך ויתנהג עפ"י הציפיות שלך. זה לא הולך ככה. התנהגות בין אנשים היא דינמית. אתה לא יכול לפעול עפ"י אוטומט של לתת ולצפות לאוטומט של לקבל. אתה צריך לבדוק את הדינמיקה סביבך, ולפעול בהתאם. אם מישהו מחייך אליך (יש לו מצב רוח טוב כרגע) - חייך אליו בחזרה, ויהיה לשניכם מצב רוח טוב. יצרת דינמיקה חיובית בין שניכם. אם מישהו כועס כרגע ופוגע בך (הוא פוגע בך בכלל שהוא כרגע כועס) - הישמר מפניו, ואל תתרגז על כך שכרגע לא טוב לו. אל תצפה שכאשר לא טוב לו הוא יעניק לך ויגיב אליך בצורה חיובית. כך אתה מונע דינמיקה של פגיעה הדדית ביניכם, שגם זו דינמיקה חיובית במסגרת הנתונים. הנתונים סביבך משתנים, ואתה צריך ללמוד להגיב אליהם בצורה בוגרת ופתוחה יותר. להכיל ולקבל. אם אינך מכיל את הנתונים המשתנים סביבך (אצל האנשים האחרים), אתה יוצר תקלות ונכנס למצב פגיע. אם אדם נוקט סביבך יחס מסוים, התנהג כלפיו לפי היחס שלו, ואל תצפה ממנו להתנהגות אחרת. אתה רוצה שהיא תתקשר מתי שנוח לך, והיא רוצה להתקשר מתי שנוח לה. אל תצפה ממנה שתעשה מה שנוח לך, אלא תגיב למה שהיא רוצה - אם זה לא מתאים לך, חפש מישהי אחרת. אין שום סיבה לכעוס על הבחירות שלה ולהרגיש שירקו לך בפנים. פשוט הגדירו לך רמה של מערכת יחסים, אבל אתה כועס כי ציפית לרמה גבוהה יותר של מערכת יחסים. אתה כועס בגלל הציפיות שלך. תוריד ציפיות ולא תכעס. ותר על הרצון שלך, שאינו בר מימוש, וחפש לממש רצונות אחרים ברי מימוש. היה שלם עם המציאות שאינך יכול לשנותה. אל תבקש אישור להרגשתך הפנימית מזולתך, כי אישור לעצמך תוכל לקבל אך ורק מעצמך.