פצצות האטום על יפן

[Korben Dallas]

פצצות האטום על יפן

שלום לכולם, פורום תרבותי ומהנה ביותר יש לכם כאן, פיסת אינטליגנציה בים הטירלול הסובב אותנו. ביום שישי האחרון צפיתי בפעם המי-יודע-כמה בסרט "אימפריית השמש", וכשגיבור הסרט רואה את ההילה של פצצת האטום באופק, נזכרתי בשאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן. למה לדעתכם ארה"ב הטילה שתי פצצות אטום על יפן? לא הספיקה פצצה אחת? הם הרי הוטלו בהפרש של יומיים כך שהיה מספיק זמן לראות ולהבין את ההרס העצום שנשק כזה גורם. האם כדי להצדיק את פיתוח הפצצה? אבל כבר זרקו אחת, לא מספיק? ושאלה נוספת היוצאת מהראשונה, איך זה שהתרבות היפנית כל כך מעריצה את האמריקאים אחרי כל הסבל שהם גרמו להם? כיצד זה שסמלים אמריקאים מוהבקים כמו משחק הבייסבול ומקדונלדס כל כך מצליחים ביפן? אשמח לשמוע רעיונות.

 

[masorti]

הטילו את הפצצה השניה מהסיבה הפשוטה

שממשלת יפן לא הודיעה על כניעה מיד לאחר הטלת הפצצה הראשונה. לשאלה מה בער כל כל לאמריקנים להכניע את יפן תוך ימים יש הסבר אחר... ב-15.7.45 הכריזה ברה"מ מלחמה על יפן ופלשה למנצ´וריה. כל יום שעבר הביא עמו את הגדלת שטח הכיבוש הסובייטי במזרח הרחוק. לאמריקנים היה אינטרס לסיים את המלחמה בטרם ישיגו הרוסים הישגים משמעותיים שיקנו להם איזורי השפעה בסין/יפן בהסדרים של אחרי המלחמה.

 

[Korben Dallas]

תודה על התשובה

כרגיל במהלך ההיסטוריה - חייהם של בני אדם שווים פחות מכמה קילומטרים שגם כך יוחזרו כעבור דור.

 

[masorti]

וכאן אתה טועה לגבי ההחזרה...

ברה"מ כבשה אז את חציו הדרומי של האי סחלין ואת האיים הקוריליים (... שטח זניח לחלוטין במימדים של רוסיה) וסירבה להחזיר אותם ליפן. מסיבה זו לא נחתם חוזה שלום בין יפן ורוסיה עד עצם היום הזה.

 

[פראזניק]

אשכול ישן הדן בנושא...

57 שנה לפצצה האטומית... היו אשכולות נוספים שדנו בנושא, אבל אשכול זה, לדעתי, הוא המעמיק שבהם... בהצלחה)))

 

[שמלה שחורה]

סמלים אמריקאיים מובהקים

זו שאלה מרתקת, קסם המערב. ראשית, הסכסוך היפנו- אמריקאי כבר לא פעיל. אני חושבת שזה התנאי הראשוני לנכונות לכיבוש תרבותי. שנית, התחלופה התרבותית היא דו-סיטרית. יותר מתורה מזרחית אחת הופנמה על ידי האמריקאים, (שלא לדבר על אושיות כמו יוקו אונו, שהיתה להן השלכה עצומה על עיצוב המערביות). הייתי מעוניינת להרחיב את השאלה למקומה של הנקמה בתרבות היפנית. ההזדהות של היפני עם האמריקאי יכולה לבוא רק ממקום נקי מדרישת נקמה. מעניין שהיפנים לא נוטרים. ואולי כן, ורק לא מדברים על זה. תחשבו רגע על ישראל מול גרמניה, סכסוך ישן באותה מידה, עדיין פרובלמטי, אפילו היום.אם ניקח לדוגמא את ספר התנ"ך נמצא שהוא בפירוש מעודד נקמנות והתחשבנות, דורות לאחור ודורות קדימה. התרבות היפנית כנראה הרבה יותר סלחנית. אני לא באה לומר שיש לנהוג גזרה שווה במחנות ההשמדה עם פעילותם המתמשכת, מול שתי פצצות אטום שהוטלו וזהו - אני מדברת על הטראומה של הניצולים. אולי בגלל המגע הצפוף של קורבנות הנאציים עם הקלגסים, לעומת ההטלה הסטרילית יחסית של הפצצות. אולי סדר גודל שונה של קורבנות. מה דעתכם?

 

[הניבלונגים]

יפאן והמערב

אני לא חושב שההבדל הוא סדר הגודל של הקורבנות או הברביות, ההבדל הוא ביחס לאובדן, ביפאן מתאבלים אבל כבד על פצצות האטום, הלוואי ובארץ היו זוכרים את השואה ומנסים להפנים לקחיה כמו שביפן זוכרים את הירושמה ונגסקי ומנסים ללמוד מהארוע, אנחנו (כבני תרבות המערב ותרבות המזרח התיכון) פשוט מתרגים אבל לשינאה, היפנים לאו דווקא. תגובה קיצונית לפגיע של אחד באחר בתרבות שלנו היא רצח, התגובה המקבילה ביפן היא התאבדות, באותו אופן היפנים לקחו את לקחי מלחמת העולם השניה, וניסו להפנים אותם, מה הם עשו לא בסדר, כיצד פצצת אטום משפיעה על האנושות, באופן מוזר (או לא כ"כ מוזר) הלקח היפני, בגדול, הוא שאנרגיה אטומית היא לא דבר בטוח, ועל יפן להתרחק ממחקר בנושא ושניסיון ההתפטות היפני לעבר אסיה היה מוטעה ואל להם ליפנים להשקיע בפיתוח אימפריה. הזכרת גם את נושא ההשפעה המערבית, ו"ההזדהות" עם ההאמריקים, אני לא בטוח שיש כ"כ הרבה הזדהות, מה שיש הוא אימוץ של ערכים וסמלים אמרקאים, מקורו של האימוץ הזה נעוץ עמוק בתרבות היפנית ואנסה להרחיב מעט בנושא: 1. קבלת השפעות מבחוץ: יפן התקימה במשך אלפי שנים לצד אימפריה ענקית: סין, היפנים הושפעו מהסנים, אבל למדו להפוך דברים סינים ליפנים, הבודהיזם והזן בודהיזם היגעו ליפן מסין, אבל, הזן היפני (והבודהיזם היפני) שונה לגמרי מזה הסיני, הציור היפני הושפע עמוקות מהציור הסיני, אבל אין בעיה להבדיל בין ציור סיני ליפני, גם הארכיטקטורה היפנית, שהושפעה מהסינית שונה לגמרי, בעצם, מהמקור. היפנים פשוט החליפו מעצמה אחת באחרת. 2. הלם הכיבוש: יפן היא התרבות שהתקימה הכי הרבה זמן ללא כיבוש חיצוני, אגדות נרקמו ביפן על היותה של יפן מוגנת בחסד האלים מפני כיבוש שכזה, הם, לא יכלו לראות כח שיהיה חזק וגדול מהאלה קאמי המגינה עליהם, הכיבוש האמריקאי כל כך הדהים והרשים אותם, שהם היו מוכנים לקבל כל תכתיב חיצוני בשנות הכיבוש (למעשה, לא נורתה יריה אחת כלפי חיל אמריקאי במשך כל שנות הכיבוש, ולא הייתה כל התנגדות מעשית לכיבוש). בתום הכיבוש עשו היפנים, מה שהם עושים תמיד, הם למדו מבעלי הטכנולוגיה, וחיפשו דרכים להפוך את הטכנולוגיה הזו ליפנית, אנחנו במערב מקבלים דימוי קצת לא נכון של החברה היפנית, כמי שמחקה את האמרקאיות, למעשה כל הדברים היפנים שאנחנו קונים מיוצרים עבור המערב ומשווקים באופן שהיפנים תופסים את המערב (שהוא טיפה מגוחך וחקייני) ביפן עצמה יש לדברים ניואנסים אחרים וגוונים אחרים לגמרי

 

[שמלה שחורה]

תודה על התשובה המפורטת

רותקתי

 

[Korben Dallas]

אכן תשובה מרתקת.

ומצטער שרק עכשיו חזרתי לבדוק

 

[Korben Dallas]

אבל פתאום אני חושב...

דווקא סין תמיד מצטיירת (לפחות לי), כמדינה שאנשיה סובלים ומפנימים, לעומת היפנים ששמם נקשר לי תמיד עם אכזריות לשמה. חוץ מאכזריות כלפי עצמם (אקט החרקירי), רוב הספרים והסרטים שראיתי בהם היפנים היו הרעים - הרוע שלהם היה ממש מוקצן. יכול להיות שזה בגלל שרוב הסרטים הם מתוצרת אמריקאית, וזאת הייתה דרכם ל"החזיר" לבני ארץ השמש העולה? כרגע לא עולה לי דוגמה ספציפית, אך זוהי האסוציציה שעולה לי בראש בנוגע ליפנים. (ואין לי שום דבר אישי נגדם

! )

 

[שמלה שחורה]

דוגמא ספציפית

בסרט אימפריית החושים. יש שם סצינת סירוס אכזרית מאד, מתוך מניע של קינאה מטורפת. אני לא יודעת אם הסרט הזה אופייני או יוצא דופן אבל מה שבטוח שלא היה שם אפילו אמריקאי אחד בשביל להאשים אותו בסטראוטיפיזציה של היפנים.

 

[Korben Dallas]

וחוץ מסרטים העוסקים בסירוס ../images/Emo5.gif

אולי את מכירה סרט שדן במלחמת העולם השנייה מנקודת מבט יפנית?

 

[שמלה שחורה]

אולי ´חג שמח מיסטר לורנס´?

בכיכובו של דיויד בואי. על שבוי אנגלי בשבי היפאני. זה סרט יפאני, אותו במאי שביים את אימפריית החושים, אגב.

 

[Marinette]

איך קראו לסרט עם ריצ´רד גיר

על הפצצה בהירושימה? סרט אמריקאי, אבל מהפרומואים והביקורות התרשמתי שהוא ניסה להיכנס לנקודת המבט היפנית.

 

[Boogieman]

קוראים לו "רפסודיה באוגוסט"

וזה סרט יפני מעולה בבימויו של אקירה קוראסאווה.

 

[Marinette]

../images/Emo45.gif וברוך שובך

 

[הניבלונגים]

יש המון סרטים יפניים

רובם לא מגיעים למערב, אני מייד אעשה חיפוש קצר ואציג את תוצאותיו

 

[הניבלונגים]

מאיפה להתחיל

טוב, קודם כל אני אתחיל מלא להתרגז, עכשיו, אני אנסה לענות במלחמת העולם השניה גילו היפנים אכזריות כלפי העמים שכבשו וחיליי האויב ששבו, האמריקאים מאידך טבחו במאות אלפים, וזיהמו אזורים שלמים באמצעות שתי פצצות "נקיות" שמנעו מהמפציצים ההומנים, לראות שלדי אדם שהאש הגרעינית כילפה את הבשר מגופם, האם זה אומר שהיפנים אכזריים?, לא יודע, אני יודע שהמעצמות המערביות המערביות, פלשו לאורך המאות ה 15-20 למדינות שכנות ועסקו ברצח וטבח שיטתיים, וזאת מבלי שאיש מאיתנו יגיד שהבריטים הצרפתים הספרדים הפורטוגזים או הבלגים הם "עמים אכזריים", היפנים מאידך בכל אלפי שנות התרבות שלהם (לפחות 2000 שנה של תרבות מתועדת) פלשו למדינות מחוץ לגבולם רק שלוש פעמים, ורק פעם אחת גילו אכזריות, למעשה תופעות של אכזריות בקרב והתעללות בשבויים, קרו (כשיטה) רק פעמים בהיסטוריה היפנית, האחת בתקופת מלחמת גימפאיי (במאה ה 11 נדמה) והשניה בזמן מלחמת העולם השניה. נכון, התרבות היפנית זרה לנו, ישנם דברים בתרבות הזו, שנראים לנו אכזריים (למשל הספוקו, שידוע במערב כהאראקרי), אבל, לתרבות היפנית יש גם מאפיינים מאוד עדינים, פילוסופיה עמוקה, והשיגים לא מבוטלים, לבטל כל אלא לטובת כמה סרטי תעמולה אמרקאים נראה, שיטחי במקרה הטוב. הייתי ממליץ לקרוא את "יפן המסורתית" של פרופ´ בן עמי שילוני, לצורך קבלת מושג ראשוני על התרבות היפנית, ו"יפן המודרנית" שלו לצורך קבלת מושג על מהלכי יפן במלחמת העולם השניה וסיבותיה, בנוסף, כדאי לקרוא את ספריו של קוואבטה יאסונרי (בעיקר "האגם") ומישימה יוקיו ("אהבת מולדת", "לאחר המשתה" ובעצם כל מה שאפשר לקרוא גם של מישמה וגם של קוואבטה יהיה טוב) בשביל לקבל מושג מתוך הספרות היפנית על התרבות היפנית ועל מצבה של יפן שלאחר המלחמה.

 

[Boogieman]

כל הכבוד ../images/Emo45.gif

 

[סרטוריוס]

הפוך, גוטע. ביפנית, "סיני" היא מונח

נרדף ל"אכזרי". ניתן לראות זאת גם בהבדלים בין אמנויות הלחימה של שתי הארצות. בעוד שהקראטה מתמקד בהתגברות מהירה ונקייה ככל האפשר על האויב, תרגילי קונג פו רבים מכוונים לשבירה פיזית של האויב - צורה הרבה יותר כואבת של התגברות עליו. אבל גם לסינים וגם ליפנים (ולשאר עמי מזרח אסיה) מושגים שונים לגמרי מאלה של המערב בכל הנוגע לכאב גופני.