פרק 4
קמתי בבוקר אחרי הנשף הסוער הייתי כל כך תשוש כי בקושי ישנתי אני חושב שישנתי בסביבות השעתיים וחצי. קמתי, התלבשתי, הלכתי לצחצח שיניים והלכתי לחדר אוכל אכלתי, שוחחתי עם כולם ובאתי לשתות קפה שיש לנו בחדר אוכל הקפה היה כל כך מר עד שכמעט בכיתי. בלי לחשוב פעמיים העפתי את הכוס וצרחתי "איכס" זה דוחה פרעושים! המפקד נכנס פתאום,הוא מסתכל על החדר אוכל לפתע הוא מסתכל עליי רואה כי חולצתי התלכלכה מקפה, הוא מסתכל על הריצפה ורואה את כל הריצפה מלוכלכת מקפה, הוא רואה שיש מלא שברי זכוכיות על הריצפה, הוא שואל אותי בחיוך "אתה אחראי לזה?" אני ברעידות עונה כן, הוא מסתכל עליי מסתכל עוד פעם על החדר אוכל ואומר "תשמע אני לא אעניש אותך מכיוון שזה קורה ששוברים דברים אבל אתה תצטרך לנקות את הריצפה לבדך ללא שום עזרה!! אמרתי לו "טוב". הוא המשיך להסתכל על כולנו בחיוך גדול ומרווח פנים ואז הוא אומר היום נעשה דבר קצת שונה מהרגיל!! והפעם לא נפעל בכושר גופני קשה אלא נלמד, אני רוצה ללמד אתכם כדי לבדוק את הרמה האישית של כל אחד כאן. כולנו הסתכלנו מבוהלים בטירוף והוא מנסה להרגיע אותנו ואמר "אבל על כל נוסחה שתפתרו תקבלו כסף הכל תלוי בתשובה שתתנו לכן עליכם להקשיב לי טוב, טוב כשאני מלמד. קצת נרגענו אבל עדיין בכל אחד היה חשש כבד. יצאנו מהחדר אוכל לכיוון הכיתה שהמפקד בנה לנו באמצע מחנה האימונים, בכיתה היו 6 שולחנות וכיסאות וגם לוח אחד למפקד, מה שלא ידענו זה שעוד 6 לוחות לכל אחד מאיתנו נמצאים במחנה האימונים באזור אחר. התיישבנו כולנו מלבד לאופק שהרגיש רע (הוא קיבל קילקול קיבה מהאוכל של אתמול) הקשבנו טוב מאוד למפקד במשך 3 שעות הוא לימד אותנו נוסחה ממש קשה ואז בסוף שהצליח לפתור הוא שחרר אותנו ואמר לנו "עכשיו בואו אחרי" כולנו באנו אחריו, באותו הרגע הצטרף אופק וגם הוא הלך אחרי המפקד. הגענו ל6 לוחות שעל כל אחד רשומה בעיה שונה המפקד אמר "עכשיו כל אחד יפתור את הבעיה שנתתי", אופק מסתכל על המפקד ברעד ואומר "אבל לא הייתי בשיעור איני יודע בכלל מה לעשות!", המפקד בתגובה ענה לו "כאן זה לא בית ספר יסודי כשאתה לא מגיע שיעור אחר כך לא נותנים לך לעשות את המבחן! כאן אתה תעשה את המבחן בלי להתחשב בנסיבות!" אופק אמר "אבל המפקד..." המפקד דפק לו מבט רשעי וצעק עליו "לך תפתור את התרגילים עכשיו!" אופק בא לידנו והתחיל לפתור את התרגילים הוא לא ידע כלום אבל הוא הצליח קצת... גולדי גמרה ראשונה המפקד בא לבדוק וראה כי כל תשובותיה היו נכונות הוא הביא לה מכה קטנה בגב שלה. לאחר המכה שתיהם הסתכלו אחד על השני בהערצה כזאת. אחרי זה סיימתי וגם כל חברי המפקד אמר לנו שהוא יבדוק ומי שזה לא יהיה נכון יאלץ לפתור מחדש. היה 5 אחר הצהריים הלכתי לחדרי קראתי ספר, הפעם ממש השתעממתי מהספר אז החלטתי אני להכין ספר! הלכתי לחדר המפקד אצלו יש מכונת כתיבה אני נכנסתי לחדר פתאום אני רואה אותו ואת גולדי שוכבים, הסתכלתי בתדהמה באמת שלא ציפיתי שזה יקרה. אני עדיין בוהה בהם, הם עדיין לא קולטים אותי, פתאום גם יעל נכנסת היא יחד איתי מסתכלת ולא מאמינה למראה עיניה, הם צוחקים שם במיטה ואז הם יוצאים הם רואים אותי ואת יעל מסתכלים עליהם בתדהמה, הם אומרים בבקשה על תספרו, ואנחנו שעדדין היינו בשוק אומרים להם טוב. באותו הרגע הבנתי את הכינוי שנתנו לגולדי "הנותנת". אני ויעל יוצאים ביחד מהחדר כשאנחנו צוחקים בקולי קולות, המשכנו לצחוק ופשוט לא יכולנו להפסיק, הלכנו ושתינו קפה בחדר אוכל, אבל עדיין צחקנו על התקרית! בסביבות 9 בערב אמרתי לה וואי אני חייב לזוז אם אני אאחר אני אמות! אני פשוט אמות! אמרתי בקול רם, היא שאלה אותי בדאגה "למה שתמות??" אמרתי לה שאני לא יכול להסביר והתעופפתי ישר לשירותים. הגעתי לשירותים של הגברים אני בא לאופיר ואומר לו אני מצטער שאני איחרתי, הוא נגע בשפתיי ועצר אותי מלדבר ואמר "זה בסדר תירגע". הוא הלך לכיוון היציאה הייתי בטוח שהוא הולך לצאת מהשירותים ויותר לא לדבר איתי בחיים אבל בעצם הוא רק הלך לנעול את דלת השירותים כי כולם עדיין היו ערים. הוא בא אליי במבט מחייך ונישק אותי, זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שקיבלתי בחיי, באותו הרגע הבנתי שאני אוהב אותו, אבל לא סתם אוהב אותו, אלא אני מאוהב בו מעל הראש,כל דבר שאני עושה קשור רק בו! היינו בשירותים האלו כחצי שעה, התנשקנו בלהט ואז אמרתי לו זהו זה כבר נראה חשוד אנחנו חייבים לצאת מכאן, יצאנו מהשירותים והלכנו לחדר, היינו ממש עייפים אז הלכנו פעם לישום מוקדם בסביבות 10 בלילה!
