נסיכת הכוכב
New member
פעם רחפתי בריקודי עם , התקופה של החרגול
ההתחלה היתה קשה הקרסוליים סבלו נואשות , יום חמישי רקדתי וביום ששי דדתי בעבודה עם רגלים חבושות בשה הראשונה , החברה צחקו נורא אבל החיזוק על הקרסולים עזר הפסקתי לנקוע רגליים , היציבות בהליכה והריחוף בהליכה לפני כן רקדתי ולס ופסדובלה ומשכתי המון תשומת לב בסיני בדיסקוטק , היו עומדים מסביב מוחאים כפיים , זה שרקד איתי היה דקיק ונמוך ממני בהרבה, אבל זה לא הפריע לרקוד יחד הקלילות עזר לי בריקודי עם , ואגרתי ידע , אהבתי את התנועה ואת השילוב של המוסיקה והתנועה יותר מאוחר השתלבתי בקבוצת הצעירים ממני ב10 שנים, הייתי עם מכונית והלכתי לרקוד באוניברסיטה במוצאי שבת ככה לא הייתי צריכה בן זוג ורקדתי והנשמה פרחה , זה היה התרפייה שלי ופירוק המתחים בחגים תמיד היה מרתון פה ושם והיתה חברה שבאה איתי לרקוד היתה תקופה נהדרת , זה החליף את חדר הכושר, וגם אחותי השתלבה עמי בבילוי בריקודי עם ועמים למרות היותי עבה במקצת הייתי קלילה ורחפתי חופשי בריקוד , זה עשה לי כושר פראי וככה יכולתי בעבודה לטפס 3 קומות בציק, השארתי את האנשים פעורי פה במהירות ההליכה והטיפוס במדרגות אני מתגעגעת לשמחת החיים לתנועה לריחוף של הריקוד , ליכולת התנועה שלי שאבדה ואיננה ברגע שהריאות נפגעו בהקרנות כיום אני מדדה בהליכה , אין מה לדבר על ריקוד, אני הולכת לאט ובצורה זהירה , הריקוד נשאר בעבר בזכרונות . כמו החרגול והנמלה , אז כעת החרגול מחכה לעזרה מהנמלים שהשקיעו במשפחה ובילדים כי שרקדתי ויתרתי על בן זוג , לריקודי עם פשר להגיע לבד , לא חייבים לרקוד ריקודי זוגות אז ויתרתי על הנסיון להקים זוגיות , והיום זקוקה לזוגיות כי אין משפחה סביבי , ההורים נפטרו שניהם אחי עסוק במשפחה שהוא יצר , ובגידול 4 הילדים שהוא יצר , מה הוא צריך אחות חולה על הכתף שלו והמשל של החרגול והנמלה , ברור לי היום יותר מבעבר , מצטערת שלא יצרתי קשר מחייב בעבר כי המשפחה שבונים בגיל צעיר , היא מבטיחה את החברה והתמיכה כשמתבגרים ומזדקנים ועכשיו זה קצת אבוד , וגם הבריאות זה לא משהו, קשה ללכת , מחייכת פחות כי כואב בגוף ,וזה משפיע על הנפש הייתי רוצה לרחף שוב בריקוד הולס בידים גבריות , שמובילות בריקוד זוגי בחיים . איך אומר השיר " זה היה ריקוד לשניים " ששרה ירדנה ארזי בקולה המקסים ובראשי כעת משחזרת את הצעדים והסיבובים , ומחייכת לי לרגע קט .
ההתחלה היתה קשה הקרסוליים סבלו נואשות , יום חמישי רקדתי וביום ששי דדתי בעבודה עם רגלים חבושות בשה הראשונה , החברה צחקו נורא אבל החיזוק על הקרסולים עזר הפסקתי לנקוע רגליים , היציבות בהליכה והריחוף בהליכה לפני כן רקדתי ולס ופסדובלה ומשכתי המון תשומת לב בסיני בדיסקוטק , היו עומדים מסביב מוחאים כפיים , זה שרקד איתי היה דקיק ונמוך ממני בהרבה, אבל זה לא הפריע לרקוד יחד הקלילות עזר לי בריקודי עם , ואגרתי ידע , אהבתי את התנועה ואת השילוב של המוסיקה והתנועה יותר מאוחר השתלבתי בקבוצת הצעירים ממני ב10 שנים, הייתי עם מכונית והלכתי לרקוד באוניברסיטה במוצאי שבת ככה לא הייתי צריכה בן זוג ורקדתי והנשמה פרחה , זה היה התרפייה שלי ופירוק המתחים בחגים תמיד היה מרתון פה ושם והיתה חברה שבאה איתי לרקוד היתה תקופה נהדרת , זה החליף את חדר הכושר, וגם אחותי השתלבה עמי בבילוי בריקודי עם ועמים למרות היותי עבה במקצת הייתי קלילה ורחפתי חופשי בריקוד , זה עשה לי כושר פראי וככה יכולתי בעבודה לטפס 3 קומות בציק, השארתי את האנשים פעורי פה במהירות ההליכה והטיפוס במדרגות אני מתגעגעת לשמחת החיים לתנועה לריחוף של הריקוד , ליכולת התנועה שלי שאבדה ואיננה ברגע שהריאות נפגעו בהקרנות כיום אני מדדה בהליכה , אין מה לדבר על ריקוד, אני הולכת לאט ובצורה זהירה , הריקוד נשאר בעבר בזכרונות . כמו החרגול והנמלה , אז כעת החרגול מחכה לעזרה מהנמלים שהשקיעו במשפחה ובילדים כי שרקדתי ויתרתי על בן זוג , לריקודי עם פשר להגיע לבד , לא חייבים לרקוד ריקודי זוגות אז ויתרתי על הנסיון להקים זוגיות , והיום זקוקה לזוגיות כי אין משפחה סביבי , ההורים נפטרו שניהם אחי עסוק במשפחה שהוא יצר , ובגידול 4 הילדים שהוא יצר , מה הוא צריך אחות חולה על הכתף שלו והמשל של החרגול והנמלה , ברור לי היום יותר מבעבר , מצטערת שלא יצרתי קשר מחייב בעבר כי המשפחה שבונים בגיל צעיר , היא מבטיחה את החברה והתמיכה כשמתבגרים ומזדקנים ועכשיו זה קצת אבוד , וגם הבריאות זה לא משהו, קשה ללכת , מחייכת פחות כי כואב בגוף ,וזה משפיע על הנפש הייתי רוצה לרחף שוב בריקוד הולס בידים גבריות , שמובילות בריקוד זוגי בחיים . איך אומר השיר " זה היה ריקוד לשניים " ששרה ירדנה ארזי בקולה המקסים ובראשי כעת משחזרת את הצעדים והסיבובים , ומחייכת לי לרגע קט .