מצלמה דיגיטלית
New member
פעם ראשונה שאני פה
אני עדיין לא נשואה, (מקווה שזה בסדר שאני פה)אבל כבר יש לי בעיות עם חמותי לעתיד. אני והחבר שלי ביחד כבר כמעט 5 שנים, ומתכננים להתחתן בקרוב. הבעיה היא כזאת: אמא שלו לא מדברת איתי. כלום, אני אוויר בשבילה. אני יתחיל מהתחלה, אתן קצת פרטים. בהתחלה היחסים בינינו (אני והיא) דווקא היו די בסדר. הבעיה התחילה כשעברנו לגור ביחד. היא לא כל כך אהבה את הרעיון שהוא עבר לגור איתי. היא אפילו אמרה לי את זה וביקשה ממני ברוב חוצפתה שאני אבקש ממנו שכל אחד יחזור לבית שלו. שאני כאילו אהיה הרעה ויקלקל את היחסים שלי ושלו. אמרתי לו את האמת, בלי שום ספק, והוא נורא כעס ואפילו הפסיק ללכת לשם בימי שישי לארוחות שבת. עם הזמן הוא המשיך ללכת לשם בגלל אבא שלו, שממילא אין לו צד בעניין כי את כל ההחלטות הימא מחליטה וחסר לו שלא יסכים איתה. היא הפסיקה להתיחס אלי. ואני הפסקתי ללכת לשם. אף פעם לא דרשתי מהחבר שלי לא ללכת לאכול שם, כי אחרי הכל היא אמא שלו, וזו המשפחה שלו. מבחינתי התעליתי על עצמי בשביל שהוא לא ירגיש קרוע, והוא מאוד מעריך אותי בגלל זה. היחסים שלי ושלו מאוד טובים, המון אהבה וכבוד. אני יודעת שאני תמיד ראשונה אצלו והוא יודע שהוא ראשון אצלי. אבל אני בכל זאת מפחדת. אם זה ככה עכשיו כשאנחנו לא נשואים, מה יהיה כשכן נהיה נשואים? איך אפשר לתכנן חתונה ככה? כשהיא ואני לא מדברות? אתמול היינו באיזה ארוע של המשפחה שלו, ואני והיא פשוט עמדנו אחת ליד השני בלי לדבר. זה מצב כל כך לא נעים. כמובן שדיברתי איתו על זה והוא רוצה לדבר איתה על הכל. אבל אני מפחדת שזה לא יחמיר. היא אישה מאוד גאוותנית ועקשנית, היא רבה כמעט עם כולם. (בגלל זה אני לא מתייחסת לזה באופן אישי). היא לעולם לא תודה בטעות שהיא עשתה, ולא תבקש סליחה. אני גם לא מצפה ממנה להתנצלות כזאת או אחרת. אני רק רוצה שיהיו בינינו יחסים נורמליים של כבוד. לא רוצה להיות החברה הכי טובה שלה או משהו כזה. מינימום של שלום, מה נשמע... המשפחה שלי מצד שני, מאוד אוהבים אותו ורואים בו כבן משפחה ממש. תודה למי שקרא עד פה, אני מאוד מעריכה את זה, זה היה ארוך. אשמח לקבל תגובות, עצות...
אני עדיין לא נשואה, (מקווה שזה בסדר שאני פה)אבל כבר יש לי בעיות עם חמותי לעתיד. אני והחבר שלי ביחד כבר כמעט 5 שנים, ומתכננים להתחתן בקרוב. הבעיה היא כזאת: אמא שלו לא מדברת איתי. כלום, אני אוויר בשבילה. אני יתחיל מהתחלה, אתן קצת פרטים. בהתחלה היחסים בינינו (אני והיא) דווקא היו די בסדר. הבעיה התחילה כשעברנו לגור ביחד. היא לא כל כך אהבה את הרעיון שהוא עבר לגור איתי. היא אפילו אמרה לי את זה וביקשה ממני ברוב חוצפתה שאני אבקש ממנו שכל אחד יחזור לבית שלו. שאני כאילו אהיה הרעה ויקלקל את היחסים שלי ושלו. אמרתי לו את האמת, בלי שום ספק, והוא נורא כעס ואפילו הפסיק ללכת לשם בימי שישי לארוחות שבת. עם הזמן הוא המשיך ללכת לשם בגלל אבא שלו, שממילא אין לו צד בעניין כי את כל ההחלטות הימא מחליטה וחסר לו שלא יסכים איתה. היא הפסיקה להתיחס אלי. ואני הפסקתי ללכת לשם. אף פעם לא דרשתי מהחבר שלי לא ללכת לאכול שם, כי אחרי הכל היא אמא שלו, וזו המשפחה שלו. מבחינתי התעליתי על עצמי בשביל שהוא לא ירגיש קרוע, והוא מאוד מעריך אותי בגלל זה. היחסים שלי ושלו מאוד טובים, המון אהבה וכבוד. אני יודעת שאני תמיד ראשונה אצלו והוא יודע שהוא ראשון אצלי. אבל אני בכל זאת מפחדת. אם זה ככה עכשיו כשאנחנו לא נשואים, מה יהיה כשכן נהיה נשואים? איך אפשר לתכנן חתונה ככה? כשהיא ואני לא מדברות? אתמול היינו באיזה ארוע של המשפחה שלו, ואני והיא פשוט עמדנו אחת ליד השני בלי לדבר. זה מצב כל כך לא נעים. כמובן שדיברתי איתו על זה והוא רוצה לדבר איתה על הכל. אבל אני מפחדת שזה לא יחמיר. היא אישה מאוד גאוותנית ועקשנית, היא רבה כמעט עם כולם. (בגלל זה אני לא מתייחסת לזה באופן אישי). היא לעולם לא תודה בטעות שהיא עשתה, ולא תבקש סליחה. אני גם לא מצפה ממנה להתנצלות כזאת או אחרת. אני רק רוצה שיהיו בינינו יחסים נורמליים של כבוד. לא רוצה להיות החברה הכי טובה שלה או משהו כזה. מינימום של שלום, מה נשמע... המשפחה שלי מצד שני, מאוד אוהבים אותו ורואים בו כבן משפחה ממש. תודה למי שקרא עד פה, אני מאוד מעריכה את זה, זה היה ארוך. אשמח לקבל תגובות, עצות...
