הו, הוא מתכוון ב"אישיות מזוייפת" למשהו אחר.
לא לסיפור שאדם מספר לעצמו על עצמו, לדוגמה, אלא לחלק מתורה מזרחית מסויימת, שהביא למערב גיאורג איבנוף גורדייף. זהו מושג מדוייק וספציפי מאד בתורה שלו, שלא בהכרח מקביל כלל למושגים דומים מתורות אחרות. "אישיות שקרית" או "אישיות מזוייפת", כמו יתר מושגי תורתו, מתייחס למשהו מאד מסויים ומדוייק, שאפילו אלה שלומדים את התורה הזאת, זקוקים במקרה הטוב לשנים של עבודה על עצמם כדי רק להתחיל להבינו ולזהותו בתוכם, ברגעים מסויימים בלבד. פטר אוספנסקי, לדוגמה, שהיה תלמידו הבכיר של גורדייף, התקשה להבין את המושג הזה אפילו אחרי שנים של לימוד אינטנסיבי מאד אצל מורו. אין שום הגדרה או הסבר (!) שאפשר לתת למושג הזה - גורדייף ותלמידו אוספנסקי הבהירו זאת היטב לתלמידיהם בהזדמנויות שונות. זהו מונח בלתי ניתן להגדרה, מעצם מהותו. לעתים אוספנסקי ניסה לרמוז לתלמידיו שמדובר "במושג הבלתי נכון שיש לכם על עצמכם", אבל זו לא הגדרה, בין היתר מפני שלא כל "מושג בלתי נכון שיש להם על עצמם" הינו אוטומטית "האישיות השקרית" שלהם במובן של אותה תורה משונה. מדובר במשהו ספציפי מאד ומרכזי מאד בתורה עתיקה זו. אנשים שלמדו אצלם התבקשו להימנע מלהשתמש במונחים שלמדו מחוץ לקבוצות הלימוד שלהם, מפני שמחוץ להקשר הספציפי של עולם המונחים המסויים הזה, אין למונח החמקמק הזה שום משמעות שהיא. לחלופין, יש לו משמעות שונה לגמרי מכפי שהיתה לו בקבוצות הלימוד שלהם. פעם גורדייף נתן לתלמידיו תרגיל, כניסוי, לנסות לדבר על המונחים האלה מחוץ לקבוצות הלימוד שלהם... ובכך הוא סייע להם לראות בין היתר מדוע זה חסר תועלת ובלתי ניתן לביצוע. אי האפשרות "לדבר" על/את התורה הזאת שגורדייף הביא למערב, הינה מאפיין מעניין מאד באותה תורה... שאוספנסקי והוא הזכירו לא אחת. לדבריהם, אפשר "לדבר" על השיטה הזאת ומונחיה, רק כחלק מהשיטה עצמה, בצורות מסויימות ומוגדרות בלבד (תוך שימוש בחלקים מוגדרים של עצמם בעת השיחה, למשל; ותוך ידיעת מטרתם בכך, לדוגמה; היו שם מגוון של הנחיות מעניינות). מחוץ לרגעים אלה, נאסר להם להזכיר זאת בשום צורה שהיא. בכל פעם שתלמידיהם מצאו עצמם מדברים על כך שלא כחלק מהאימון המובנה המוגדר שהיה כלול בשיטה הזאת, הם יכולים היו לדעת מיד שהדבר קורה בניגוד לרצונם, בלא שליטתם וכנגד ההוראות המפורשות שקבלו. מעניין מאד לקרוא על כך כיום בכתביהם ובתיעודיהם.
לספר סיפור על עצמנו, לעומת זאת, כמו גם לברוא את "עצמנו שבסיפור" במגוון צורות וזוויות מועילות, זהו משהו אחר לגמרי - זוהי יכולת שיכולה להיות טובה ורבת עוצמה; יש אפילו שיטות ריפוי עצמי נהדרות שמבוססות על יכולת זו והכוונתה. בנוסף, זהו חלק מהיכולת האמנותית המשובחת של השחקן, של הסופר, של התסריטאי ועוד. לא רק שזוהי איננה "האישיות השקרית" שניאופיל הזכיר, אלא שבמובנים מסויימים זה אפילו ההיפך ממנה.
לא לסיפור שאדם מספר לעצמו על עצמו, לדוגמה, אלא לחלק מתורה מזרחית מסויימת, שהביא למערב גיאורג איבנוף גורדייף. זהו מושג מדוייק וספציפי מאד בתורה שלו, שלא בהכרח מקביל כלל למושגים דומים מתורות אחרות. "אישיות שקרית" או "אישיות מזוייפת", כמו יתר מושגי תורתו, מתייחס למשהו מאד מסויים ומדוייק, שאפילו אלה שלומדים את התורה הזאת, זקוקים במקרה הטוב לשנים של עבודה על עצמם כדי רק להתחיל להבינו ולזהותו בתוכם, ברגעים מסויימים בלבד. פטר אוספנסקי, לדוגמה, שהיה תלמידו הבכיר של גורדייף, התקשה להבין את המושג הזה אפילו אחרי שנים של לימוד אינטנסיבי מאד אצל מורו. אין שום הגדרה או הסבר (!) שאפשר לתת למושג הזה - גורדייף ותלמידו אוספנסקי הבהירו זאת היטב לתלמידיהם בהזדמנויות שונות. זהו מונח בלתי ניתן להגדרה, מעצם מהותו. לעתים אוספנסקי ניסה לרמוז לתלמידיו שמדובר "במושג הבלתי נכון שיש לכם על עצמכם", אבל זו לא הגדרה, בין היתר מפני שלא כל "מושג בלתי נכון שיש להם על עצמם" הינו אוטומטית "האישיות השקרית" שלהם במובן של אותה תורה משונה. מדובר במשהו ספציפי מאד ומרכזי מאד בתורה עתיקה זו. אנשים שלמדו אצלם התבקשו להימנע מלהשתמש במונחים שלמדו מחוץ לקבוצות הלימוד שלהם, מפני שמחוץ להקשר הספציפי של עולם המונחים המסויים הזה, אין למונח החמקמק הזה שום משמעות שהיא. לחלופין, יש לו משמעות שונה לגמרי מכפי שהיתה לו בקבוצות הלימוד שלהם. פעם גורדייף נתן לתלמידיו תרגיל, כניסוי, לנסות לדבר על המונחים האלה מחוץ לקבוצות הלימוד שלהם... ובכך הוא סייע להם לראות בין היתר מדוע זה חסר תועלת ובלתי ניתן לביצוע. אי האפשרות "לדבר" על/את התורה הזאת שגורדייף הביא למערב, הינה מאפיין מעניין מאד באותה תורה... שאוספנסקי והוא הזכירו לא אחת. לדבריהם, אפשר "לדבר" על השיטה הזאת ומונחיה, רק כחלק מהשיטה עצמה, בצורות מסויימות ומוגדרות בלבד (תוך שימוש בחלקים מוגדרים של עצמם בעת השיחה, למשל; ותוך ידיעת מטרתם בכך, לדוגמה; היו שם מגוון של הנחיות מעניינות). מחוץ לרגעים אלה, נאסר להם להזכיר זאת בשום צורה שהיא. בכל פעם שתלמידיהם מצאו עצמם מדברים על כך שלא כחלק מהאימון המובנה המוגדר שהיה כלול בשיטה הזאת, הם יכולים היו לדעת מיד שהדבר קורה בניגוד לרצונם, בלא שליטתם וכנגד ההוראות המפורשות שקבלו. מעניין מאד לקרוא על כך כיום בכתביהם ובתיעודיהם.
לספר סיפור על עצמנו, לעומת זאת, כמו גם לברוא את "עצמנו שבסיפור" במגוון צורות וזוויות מועילות, זהו משהו אחר לגמרי - זוהי יכולת שיכולה להיות טובה ורבת עוצמה; יש אפילו שיטות ריפוי עצמי נהדרות שמבוססות על יכולת זו והכוונתה. בנוסף, זהו חלק מהיכולת האמנותית המשובחת של השחקן, של הסופר, של התסריטאי ועוד. לא רק שזוהי איננה "האישיות השקרית" שניאופיל הזכיר, אלא שבמובנים מסויימים זה אפילו ההיפך ממנה.
