פעם הייתי תמים

השכחה אינה פסיבית

שורש הסבל, מה שנקרא בפאלי Avijjā ומתורגם בדרך כלל "בּוּרוּת" ובאנגלית ignorance - איננו חוסר-ידע פסיבי. אילו היה כך, די היה ללמוד שמשהו טוב עבורנו, ואז היינו עושים אותו.

שורש הסבל, Avijjā, הוא משהו פעיל שמחזיר אותנו שוב ושוב למצב הלא תקין, ממש כשם שכל דבר מתבלה ומתפורר בקצב שלו אם לא מתחזקים אותו. לכן כאשר אנו לומדים רעיון כל-שהוא ומזהים אותו כנכון ומועיל - אם נסתפק בידיעה הזו היא תתפוגג, תימחק ותוחלף במשהו בלתי-מועיל. לכן התרגום "בּוּרוּת" , "ignorance" אינו מתאים, ויש לתרגם כמשהו פעיל, כמו שפרופ' יעקב רז למשל מתרגם זאת "תעתוע", או כפי שאני מציע "כסילות".

בגלל שהכסילות הזו היא תהליך פעיל אנו אוכלים את עוגת-הקרם גם אם אנו יודעים שזה לא טוב עבורנו, וגם אם החלטנו החלטה-נחושה להתחיל בדיאטה.
הכסילות אומרת: "זו רק חתיכה קטנה ולא אכלתי ארוחת בוקר".
הכסילות אומרת: " מחר לא תהיה עוגה, אתחיל את הדיאטה מחר".
הכסילות אומרת: "לא צריך להיות נוקשה כל-כך".
הכסילות אומרת:"לעשות דיאטה זו היאחזות בדימוי גוף".
הכסילות אומרת... וכו' וכו' עד אין קץ.
יש סוף לתבונה - סוף זה נקרא גם נירוואנה. אבל אין סוף לכסילות, וכל מה שאנו בונים נמצא ללא הרף בתהליך הריסה.

כדי להתקדם, כדי להתרחק מן הכסילות ולאחוז בתבונה - אין מנוס מלתרגל, לתרגל ושוב לתרגל. ללא תרגול מתמיד הכסילות רק תגבר ותלך והסבל אתה.
 

lightflake

New member
מצחיק שקראתי את זה והייתי בטוח שושתי כתבה

פשוט כנראה בגלל הצבע האדום של הכינוי
והמחשבה שעברה לי בראש הייתה "וואו, ושתי, כמה נחמד לקרוא אותך מדברת ככה ברצינות לשם שינוי" ואז המשכתי להתפלא עד שחזרתי לראות אם זו באמת ושתי וגיליתי שלא


[אין באמור לעיל להוריד מהערכתי למלכתנו]
 
אם יש דרישה אפשר גם לפרש סנסקריט

סאטצ'יטאננדה: תחושת ההתעלות מצפייה בדנה מודן כנסיכה הודית (כמעט ושתי)

ושתי הווה בכל. בעטיפה, בביסקויט ובקרם.

תחומי עניין רלוונטים: אננדה
 
זו איננה מלה אחת

סאט (מלה אחת) צ'יט (מלה אחת) ואננדה (שוב, מלה אחת).
שלוש המלים האלה ביחד אומרות 'תודעת אושר-עילאי מוחלט'.
לא יודע מי זו דנה מודן, היא לא יכולה לגרום למישהו לחוות תודעת אושר-עילאי מוחלט.
היא (או כל אחד אחר), יכולים לגרום איזה רגע קצרצר של שחמה או אושר.
 
רגע של שח מה?

הן ביחד אומרות דבר אחד.
איזו מילה היא המוחלט ואיזו התודעה?

בכל אופן, חיבור המילים היה ניסיון לא מוצלח לבטל את ההדגשה הכחולה תחת אננדה. ובדיקת ערנות
 
בבקשה

סאט - מוחלט.
צ'יט - תודעה.
אננדה - כנראה שאת כבר יודעת - תודעת אושר עליון.
אגב.
את מתנסית כל הזמן באננדה?
 
שלושה בסירה אחת

אמנם שלוש מילים, אך הן מתחברות לדבר אחד. אפשר להגיד למשל, הכל הוא זה. או רק "זה".

באותו אופן, מילים אלו מצביעות על דבר אחד טראנס-פרסונלי שאינו מוגבל בזמן/מקום. אין מישהו אישי שמתנסה במשהו אישי על ציר של זמן.
"אני מתנסה באושר" זוהי חלוקה של החויה האחת.
הרי אם אני מתנסה באושר בשעה זו, כסובייקט מופשט המכיל תוכן של אושר, אולי זה ישתנה בעתיד?
אני מתנסה במשהו, זוהי תפיסה אישית. אפילו להגיד "אני מתנסה כל הזמן" יהא אישי וזמני.

במציאות יש דבר אחד והוא אינו מחולק אלא על ידי הבורות. אפילו כאשר אין הכרה בכך או ידיעה עצמית, אפילו במחשכי הבורות הכי אפלים ובסבל הכי כבד, עדיין המציאות היא אחת ותודעתית-מוחלטת-מאושרת חופשיה-מושלמת-נצחית חסרת-מאמץ ועוד כהנה וכהנה מילים יפות.
אותו אני מתנסה הוא אך דמיון ותעתוע.

בברכת סטצ'יטאננדה
 
זהו טבע התודעה. לשאול האם התודעה מתנסה בטבעה

קצת מצחיק.
כמו לשאול כלב האם הוא מתנסה בטבעו ככלב כל הזמן. או עץ בטבעו כעץ.
"האם אתה מתנסה כעץ כל הזמן?"
 
פנטסטי! תודה לך!


כרגע אני אוהב מאד את התרגום "תעתוע".

המלה "כסילות" נוטה ברגע זה להתפרש בי כמשהו פסיבי יחסית, כמעט כמו צל שנכחד ביחס ישיר להתפתחותה של חוכמה מתאימה ונכונה בתוכי; אולם המלה "תעתוע" מצביעה בפניי באופן מיידי ובהיר על תהליך שיכול להתרחש בתוכי אפילו לאחר טיפוח רב... ומביאני מיד לעמוד על המשמר. להיות ענייני ביחס למתרחש בתוכי עכשיו.

כמובן שאפשר שבעקבות תרגול נוסף, אחווה בצורה שונה את המלים "כסילות", "תעתוע" ו"בורות".
תודה עמוקה לך עבור מילותיך ומאמציך.
 

lightflake

New member
גם לדעתי תעתוע זה טוב


בכסילות גם יש משהו שלילי
בכל התהליך הזה אין אף פעם צורך לרדת על עצמנו
 
"בכל התהליך הזה אין אףפעם צורך לרדת על עצמנו"

נכון מאד - רק על אחרים!

הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שאצלנו זה תעתוע, בעוד שאצלם זוהי כסילות, נביבות, אווילות ולפעמים אף גרוע יותר מזה.
תמיד זה ככה, מפני שאנחנו כמעט תמיד צודקים, חוץ מאשר במקרים נדירים שמישהו ממש מעמיד אותנו עם הגב לקיר ואז אנחנו אולי טועים טיפה והוא צודק חצי טיפה, אבל זה לא אומר שצריך להגיד לו את זה, מפני שזה יהיה להראות חולשה והכרישים שם בחוץ אסור לחשוף בפניהם אפילו טיפת דם אחת פן יטרפונו חיים.
בקיצור, חרא של עולם.
אז איפה הייתי? על מה דיברנו?
 

איזיגו1

New member
ואולי האישיות המזויפת אינה איזה "שד"

או אויב שאורב לנו בחשכה , אלא שהיא עושה בדיוק את מה שהיא אמורה לעשות - לספר סיפור.
ומה שאורב לנו זו הנטייה שלנו לשכוח שמדובר בסך הכל בסיפור.
 
למעלה