פעם היינו משפחה //2016
כתבה :ציפי גון גרוס
איורים מעניינים של גלעד סליקטר .
בהוצאת הקיבוץ המאוחד /2016 .
הספר של ציפי גון גרוס מצוין, הנושא כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם עוסק בגירושין.
וגירושין הוא תהליך לא קל בלשון המעטה,הצלקות לא פוסחות על אף אחד לא על ההורים ולא על הילדים .
פעם הם היו משפחה,אימא ואבא הורים אוהבים,מלאי הערכה אחד לשני,מטפחים את שני ילדיהם אלון ושלומית, דואגים לבית חם ומעניק ועסוקים כמו כולם בעניני הפרנסה.
עד שזה נפסק .
הקרקע היציבה רועדת,השגרה הברוכה לגמרי מתעררת,רשת הבטחון ההורית נפערת.
"המון מחשבות התחילו לפוצץ לי את הראש. כאלה שבולעות וכאלה שיורקות אותך החוצה .זה סופי?סופי,סופי ?לא יכול להיות !"עמוד 16
אי שקט וחוסר וודאות ,ממלאים את אווירת הבית ,יחד איתם עולות ומתמקמות תחושות של עצב ודאגה,בושה וכעס,הלם וחרדה מפני הבאות. רצון ותקוה שההורים יחזרו לחיות שוב יחד. "ואולי אבא ואימא יתחרטו?"עמוד 21
לחדרי לב הילדים, חודר הכאב ,והתוצאה התכנסות,בכי,הערכה עצמית נמוכה,תחושת אשמה,ניתוק מהחברים, וסימנים פסיכוסמטים שונים
"..עכשיו הרגשתי את הנמלים בתוך הבטן ."עמוד 36עמוד 64 "כאבה לי הבטן .גל של כאב בא, הלך, ובא עוד אחד". הילדים סובלים בבית , בבית הספר ובסביבה גם אימא סובלת מאד .
אבא עזב את הבית ומנקודה זו עליהם להמשיך,ואיך ?.
בשלב מאוחר יותר לאחר שהילדים מעט התאוששו והחלו להתרגל לפירוד ולשני הבתים.הם גילו שלאב יש חברה חדשה,משבר נוסף ,אבא שלהם משתנה לנגד עינייהם ,הוא אותו אבא אבל אחר,דינמי יותר ,צעיר יותר ברוחו ,וגם לכך על הילדים המשתאים להסתגל .
על השינויים שהילדים עוברים בתהליכי הפירוד, על אבא ועל אימא שמנסים עד כמה שפחות למזער נזקים,ולא תמיד מצליחים ,על הזמן שעובר ואיתו הקבלה ההשלמה ,ההתארגנות מחדש ,והתחושה שאפשר לחיות,לצמוח ואפילו להנות.וכך צריך .
ואת המשבר שבני המשפחה חוו מתאר אלון . "מתברר שהמשפחה שלנו היא כמו פאזל. כול החלקים נמצאים ,לא תמיד הם במקום שלהם באותו זמן .לפעמים זה נראה כמו פאזל חסר חתיכה ,אבל גם החתיכה הזאת בכול זאת שייכת ."
ממליצה מאוד .
הספר זכה לפרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער.
כתבה :ציפי גון גרוס
איורים מעניינים של גלעד סליקטר .
בהוצאת הקיבוץ המאוחד /2016 .
הספר של ציפי גון גרוס מצוין, הנושא כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם עוסק בגירושין.
וגירושין הוא תהליך לא קל בלשון המעטה,הצלקות לא פוסחות על אף אחד לא על ההורים ולא על הילדים .
פעם הם היו משפחה,אימא ואבא הורים אוהבים,מלאי הערכה אחד לשני,מטפחים את שני ילדיהם אלון ושלומית, דואגים לבית חם ומעניק ועסוקים כמו כולם בעניני הפרנסה.
עד שזה נפסק .
הקרקע היציבה רועדת,השגרה הברוכה לגמרי מתעררת,רשת הבטחון ההורית נפערת.
"המון מחשבות התחילו לפוצץ לי את הראש. כאלה שבולעות וכאלה שיורקות אותך החוצה .זה סופי?סופי,סופי ?לא יכול להיות !"עמוד 16
אי שקט וחוסר וודאות ,ממלאים את אווירת הבית ,יחד איתם עולות ומתמקמות תחושות של עצב ודאגה,בושה וכעס,הלם וחרדה מפני הבאות. רצון ותקוה שההורים יחזרו לחיות שוב יחד. "ואולי אבא ואימא יתחרטו?"עמוד 21
לחדרי לב הילדים, חודר הכאב ,והתוצאה התכנסות,בכי,הערכה עצמית נמוכה,תחושת אשמה,ניתוק מהחברים, וסימנים פסיכוסמטים שונים
"..עכשיו הרגשתי את הנמלים בתוך הבטן ."עמוד 36עמוד 64 "כאבה לי הבטן .גל של כאב בא, הלך, ובא עוד אחד". הילדים סובלים בבית , בבית הספר ובסביבה גם אימא סובלת מאד .
אבא עזב את הבית ומנקודה זו עליהם להמשיך,ואיך ?.
בשלב מאוחר יותר לאחר שהילדים מעט התאוששו והחלו להתרגל לפירוד ולשני הבתים.הם גילו שלאב יש חברה חדשה,משבר נוסף ,אבא שלהם משתנה לנגד עינייהם ,הוא אותו אבא אבל אחר,דינמי יותר ,צעיר יותר ברוחו ,וגם לכך על הילדים המשתאים להסתגל .
על השינויים שהילדים עוברים בתהליכי הפירוד, על אבא ועל אימא שמנסים עד כמה שפחות למזער נזקים,ולא תמיד מצליחים ,על הזמן שעובר ואיתו הקבלה ההשלמה ,ההתארגנות מחדש ,והתחושה שאפשר לחיות,לצמוח ואפילו להנות.וכך צריך .
ואת המשבר שבני המשפחה חוו מתאר אלון . "מתברר שהמשפחה שלנו היא כמו פאזל. כול החלקים נמצאים ,לא תמיד הם במקום שלהם באותו זמן .לפעמים זה נראה כמו פאזל חסר חתיכה ,אבל גם החתיכה הזאת בכול זאת שייכת ."
ממליצה מאוד .
הספר זכה לפרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער.