פעם היה לי
פעם היה לי מעיל סגול. קנו לי אותו בגן חובה, והוא היה טוב עלי עד סוף החורף של כיתה א'. מעיל בצבע סגול כהה, והיו בו מין צמיגים כאלה שמאד השמינו אותי וגם נורא הרחיבו אותי. אימא בכלל לא אהבה את המעיל כי היא אמרה שאני נראית איתו בתחילת כיתה ג' לפחות, אבל זה לא הגיוני כי בתחילת כיתה ג' זה קיץ, ואני לבשתי את המעיל הסגול בחורף. המעיל הסגול שלי היה הבגד שהכי אהבתי. יכולתי ללכת איתו לכל מקום, אפילו לים. יכולתי לישון איתו, כי היה נעים ומחבק. יכולתי להשתולל איתו, כי בכלל לא היה כבד. מעיל מיוחד, שהפך להיות הבגד האהוב עלי, אבל אף-פעם לא הבנתי למה. כשהגעתי לכיתה ב' מדדתי את המעיל ביום הראשון של הגשם. אימא אמרה שלא אומרים "ביום הראשון של הגשם", אלא אומרים ביורה. אבל מה איכפת לי כל עוד החורף חזר ושוב יורד גשם, ואפילו קצת קר. הוצאתי מהארון את המעיל הסגול שלי ולבשתי אותו. הוא לחץ לי ובכלל לא היה נוח. כנראה מישהו החליף לי אותו במעיל קטן יותר, חשבתי לי בשקט, וזה כבר לא אותו המעיל הסגול שלי. החזרתי את המעיל לארון וקיוויתי שהחצוף שהחליף לי בין המעילים וחשב שאני לא אשים לב, אולי יחזיר לי את המעיל הסגול ואהוב שלי. שמרתי אותו. בגדים אהובים אף פעם לא זורקים. תמיד ידעתי שיום אחד אשתמש בו איך שהוא. אתמול השתמשתי בו. ניגבתי בו את הדמעות שזרמו לי מהעיניים בלי הפסקה. הרי הוא מעיל והוא עמיד בגשם. הוא גם בצבע סגול כהה וככה אי אפשר לראות שבכיתי. אבל ראו. ועכשיו זה עבר, והחיוך חזר וגם כאן, ברוכים הנמצאים.
פעם היה לי מעיל סגול. קנו לי אותו בגן חובה, והוא היה טוב עלי עד סוף החורף של כיתה א'. מעיל בצבע סגול כהה, והיו בו מין צמיגים כאלה שמאד השמינו אותי וגם נורא הרחיבו אותי. אימא בכלל לא אהבה את המעיל כי היא אמרה שאני נראית איתו בתחילת כיתה ג' לפחות, אבל זה לא הגיוני כי בתחילת כיתה ג' זה קיץ, ואני לבשתי את המעיל הסגול בחורף. המעיל הסגול שלי היה הבגד שהכי אהבתי. יכולתי ללכת איתו לכל מקום, אפילו לים. יכולתי לישון איתו, כי היה נעים ומחבק. יכולתי להשתולל איתו, כי בכלל לא היה כבד. מעיל מיוחד, שהפך להיות הבגד האהוב עלי, אבל אף-פעם לא הבנתי למה. כשהגעתי לכיתה ב' מדדתי את המעיל ביום הראשון של הגשם. אימא אמרה שלא אומרים "ביום הראשון של הגשם", אלא אומרים ביורה. אבל מה איכפת לי כל עוד החורף חזר ושוב יורד גשם, ואפילו קצת קר. הוצאתי מהארון את המעיל הסגול שלי ולבשתי אותו. הוא לחץ לי ובכלל לא היה נוח. כנראה מישהו החליף לי אותו במעיל קטן יותר, חשבתי לי בשקט, וזה כבר לא אותו המעיל הסגול שלי. החזרתי את המעיל לארון וקיוויתי שהחצוף שהחליף לי בין המעילים וחשב שאני לא אשים לב, אולי יחזיר לי את המעיל הסגול ואהוב שלי. שמרתי אותו. בגדים אהובים אף פעם לא זורקים. תמיד ידעתי שיום אחד אשתמש בו איך שהוא. אתמול השתמשתי בו. ניגבתי בו את הדמעות שזרמו לי מהעיניים בלי הפסקה. הרי הוא מעיל והוא עמיד בגשם. הוא גם בצבע סגול כהה וככה אי אפשר לראות שבכיתי. אבל ראו. ועכשיו זה עבר, והחיוך חזר וגם כאן, ברוכים הנמצאים.
