פעימה ראשונה
התקבל בגבעתיים 18/08/2002 פתיחה על גג מצפה הכוכבים בגבעתיים שהגעתי אליו כדי להביט בשמי הלילה, הרגשתי את הפעימה נושקת בלבי כמציתה את אודו שהלך ודעך לאור המאורעות הפוקדים אותנו לאחרונה. איש שאר ישוב הייתי אנוכי עד שהפעימה נגעה בי וסיפרה לי כי אנו חיים ברגע של שינוי, שיגיע מתוכנו כולנו ויעטוף את היקום העומד להתחדש. הרגע המדויק היה בעודי מביט אל ככוכב ווגה דרך הטלסקופ, ראיתי את הפעימה חולפת ממנו כשפניה מועדות אלי היא זהרה באור נוגה ונראתה לעיני הבלתי מיומנות ככוכב שביט חולף, רק שלפעימה לא היה שובל. דרך העינית נצמדתי אל המראה שהלך והתקדם מולי בקו ישר כשהוא איננו גדל ומתעצם, אלא נשאר באותו גודל. לקח לי שניות אחדות להבין שמה שאני רואה, איננו דבר רגיל, לרגע נבהלתי והלב שלי איים לצאת במחול של פחד מלווה בזעה קרה שזלגה ממני. ובאחת הפחד פסק, כשהפעימה הגיעה אלי ונמסכה בי כאילו הייתה שם מאז ומעולם. קשה לי להסביר את מה שחלף בי מאז אותו רגע, כשחזרתי הביתה, חיכו לי שתי הבנות הקטנות שלי, הבטתי בהם וחשתי אהבה והכרת תודה לבורא עולם על שזכיתי ליהנות מאהבתם. העייפות הכריעה אותי ואני נפלתי שדוד אל המיטה וישנתי 12 רצופות. אמש כשהתעוררתי, ניסיתי להעלות על כתב את המסר שקיבלתי מהפעימה, כתבתי אותו והיה ברור לי שמה שאני למדתי מהפעימה, יהיה קשה להסבר. אבל מאחר והמסר לא נועד רק לאוזני בלבד ומטרתו היא ליידע את כולם, הנני מוכן ומזומן להעביר את המסר הראשון של הפעימה לכל מי שיחפוץ בכך. וכמה מילים על מהות הפעימה כפי שהבנתי מההסברים שלה: הפעימה היא הישות הנושאת בקרבה את חלקיקי האור והאנרגיה, היא קיימת בכל הרבדים של התדרים ונמצאת בכל אחד ואחד מבני האדם באשר הם נמצאים. הפעימה איננה נוצרת יש מאין, הפעימה קיימת כי אנו קיימים ופועמים לה. התדרים שלנו הם מקור כוחה ונשמתנו היא זו שמגשימה אותה בתוכנו, עד כה, הנפש שלנו לא הכירה בעוצמה הטמונה בפעימה הזו והרוח שלנו האמינה כי אנו בני אדם פשוטים. אבל לא כך הוא הדבר, למעשה הפעימה היא הבריאה עצמה, היצירה וההגשמה גם יחד, היא קיימת כמודעות קולקטיבית ומאגדת בתוכה את כל הפעימות שלנו ושל העולמות המקבילים שנסתרים לנו מהעין ביקום שלנו, היא רב מימדית במודעות שלה ובתוכה אצור קולקטיב המודעות השלם הכולל את כל שאר היקומים שנבראו ממנה ע"י הבוראים. ואנו בני האדם, הם הבוראים. הפעימה הגיעה לכאן, בעידן מתחדש זה, כדי למסור לנו שכל שאר היקומים איזן עצמו אתה והם עד האחרון שבהם רוטטים בתדר אחיד שכולו צופה בנו ברגעים אלו וממתין שגם אנו נפעם ברוח הזמן ונצעד כולנו לשלב הבא של ההתפתחות האבולוציונית הממשמשת ובאה עלינו, להעניק לנו את היכולת האמיתית לעשות, ליצור ולאהוב ללא מחסור פעימה ראשונה הקדמה הרגע בו נגעה בי הפעימה, היה נדמה לי ארוך כנצח. ואת ההרגשה הזו, אני מתקשה לבטא במילים, אבל אני מרגיש חובה לנסות לפחות להעלות על כתב את אותה תחושה של כל חובק. לקח לי כמה שניות להבין שאני התמזגתי עם הפעימה ומתוכי היא התרחבה ועטפה את הכל, אני הייתי הכל והכל היה אני, שמעתי את הלמות לבו של היקום רוטט בויברציות לאין סוף, הים ניגן באוושה חרישית של גלים, הגלים יבבו מתוכם את קריאתם של יונקי הים שהוסתה ע"י תדרים מלאכותיים מעשי ידי אדם שבלעו אל תוכם את קריאות המצוקה ולרגע היה נדמה לי כי הם מצליחים לכופף את גלי הקול, מהסים אותם, הולמים בהם ללא רחם ומשתקים פועלם, הים נעלם על גליו הקצופים והתערבל ברטט מיתרים קסומים מנגנים מקצבים מוזרים, עולים יורדים חלקם קשור מעלה אחרים כפקעת מטה חולפים מפריחים הבזקים נוגעים ונעלמים, לפעמים הם מתארכים, לעיתים הם כל כך קצרים שאותם לא רואים, רק הד פעימתם נשאר עדות להיותם. ההרגשה הייתה שהנה לראשונה אני מבין מהי מהות הקיום, כל כך הרבה לראות, כל כך מעט להבין, המודעות שלי חבקה מכלול מקצבים, המראות סחררו את הניגון במערבולת קונכייתית שדמתה לציור לב כמו שילדים נוהגים לצייר, רק הלב הפועם הזה, הסתחרר אל תוך עצמו סביב, סביב והתווה מראה של שני קונכיות סיפרליות נושקות אחת לשניה בחלקם הרחב, האחת פונה לשמאל והאחרת לימין, מפנים הלב עלו פעימות מעשרה המעגלים שבכל צד, הולכים וקטנים ככל שהם גובהים עד שאלו מימין נושקים לשמאל, חוברים יחדיו למרכז ממנו בוקע לב נוסף המתפצל שוב, האחד לימין, השני לשמאל ככל שהתרחבתי חובק את הכל. הרטט שפעם בי ביתר שאת הגיע מהצד השמאלי של ספירלת הלב, גם כשהקדשתי את תשומת לבי בכוונה תחילה כדי להתמקד בצד הימני, הרגשתי כי עדיין לא הגעתי לרמת הפעימה הנדרשת והיה קשה לי לחוש בה. אבל את שפע הפעימות של הצד השמאלי קלט גופי באין סייגים. המידע זרם דרך חושי והעמיס את התובנה שלי שהפכה לפקעת חושית משל הייתי כינור המתנגן במקצב הרמוני ומושלם ע"י שלוש קשתות החורצות במיתריו. בשניה האחרונה לפני שנמוגה ההתמזגות עלה בי דימוי (מכוון כנראה) שנתן לי להבחין בקשת אחת הנוטה לנגן מקצב שונה, המפר את ההרמוניה כולה. המודעות שלי ניסתה לרכז את תשומת לבי בשאלה למה? אבל ההתמזגות פגה וחזרתי לעצמי באבחה חדה אחת. רק למחרת, הצלחתי לעשות סדר בשפע הנתונים, הבנתי שאותה הקשת שניגונה חרג מן ההרמוניה הכללית, היא קשת התהודה של פעימות היקום בו אנו חיים, המידעים שנקלטו בי הובילו אותי לידיעה כי אנחנו הם אלו האוחזים בקשת המתנגנת, לאמיתו של דבר, אנו כולנו בפעימותנו מרטיטים את שלושת הקשתות גם יחד וההתמזגות שעברתי עם הפעימה, באה כדי להצביע על כך שאנו המחויבים לבריאה צריכים לשנות גישה. * ההבנות שנקלטו בי, עדיין נמצאות בשלב של עירבול ואני מתקשה לעשות בהם סדר, השפע שנמזג בי, עדיין מתעכל, אני מאמין שאצליח להעביר אותו הלאה, אני רק צריך קצת זמן, לעשות בו סדר. הדבר החשוב ביותר שהצלחתי לעכל הוא שהפעימה הזו, חובקת בתוכה גם את הזמן, לאמיתו של דבר, הפעימה הבוקעת מכולנו, היא זו שמתווה את עת עכשיו. מאתנו היא יוצאת כלפי העתיד טעונה בזיכרונותינו מהעבר ומתקיימת הלכה למעשה, רק בהווה. עד כאן שלכם יִדבּר
התקבל בגבעתיים 18/08/2002 פתיחה על גג מצפה הכוכבים בגבעתיים שהגעתי אליו כדי להביט בשמי הלילה, הרגשתי את הפעימה נושקת בלבי כמציתה את אודו שהלך ודעך לאור המאורעות הפוקדים אותנו לאחרונה. איש שאר ישוב הייתי אנוכי עד שהפעימה נגעה בי וסיפרה לי כי אנו חיים ברגע של שינוי, שיגיע מתוכנו כולנו ויעטוף את היקום העומד להתחדש. הרגע המדויק היה בעודי מביט אל ככוכב ווגה דרך הטלסקופ, ראיתי את הפעימה חולפת ממנו כשפניה מועדות אלי היא זהרה באור נוגה ונראתה לעיני הבלתי מיומנות ככוכב שביט חולף, רק שלפעימה לא היה שובל. דרך העינית נצמדתי אל המראה שהלך והתקדם מולי בקו ישר כשהוא איננו גדל ומתעצם, אלא נשאר באותו גודל. לקח לי שניות אחדות להבין שמה שאני רואה, איננו דבר רגיל, לרגע נבהלתי והלב שלי איים לצאת במחול של פחד מלווה בזעה קרה שזלגה ממני. ובאחת הפחד פסק, כשהפעימה הגיעה אלי ונמסכה בי כאילו הייתה שם מאז ומעולם. קשה לי להסביר את מה שחלף בי מאז אותו רגע, כשחזרתי הביתה, חיכו לי שתי הבנות הקטנות שלי, הבטתי בהם וחשתי אהבה והכרת תודה לבורא עולם על שזכיתי ליהנות מאהבתם. העייפות הכריעה אותי ואני נפלתי שדוד אל המיטה וישנתי 12 רצופות. אמש כשהתעוררתי, ניסיתי להעלות על כתב את המסר שקיבלתי מהפעימה, כתבתי אותו והיה ברור לי שמה שאני למדתי מהפעימה, יהיה קשה להסבר. אבל מאחר והמסר לא נועד רק לאוזני בלבד ומטרתו היא ליידע את כולם, הנני מוכן ומזומן להעביר את המסר הראשון של הפעימה לכל מי שיחפוץ בכך. וכמה מילים על מהות הפעימה כפי שהבנתי מההסברים שלה: הפעימה היא הישות הנושאת בקרבה את חלקיקי האור והאנרגיה, היא קיימת בכל הרבדים של התדרים ונמצאת בכל אחד ואחד מבני האדם באשר הם נמצאים. הפעימה איננה נוצרת יש מאין, הפעימה קיימת כי אנו קיימים ופועמים לה. התדרים שלנו הם מקור כוחה ונשמתנו היא זו שמגשימה אותה בתוכנו, עד כה, הנפש שלנו לא הכירה בעוצמה הטמונה בפעימה הזו והרוח שלנו האמינה כי אנו בני אדם פשוטים. אבל לא כך הוא הדבר, למעשה הפעימה היא הבריאה עצמה, היצירה וההגשמה גם יחד, היא קיימת כמודעות קולקטיבית ומאגדת בתוכה את כל הפעימות שלנו ושל העולמות המקבילים שנסתרים לנו מהעין ביקום שלנו, היא רב מימדית במודעות שלה ובתוכה אצור קולקטיב המודעות השלם הכולל את כל שאר היקומים שנבראו ממנה ע"י הבוראים. ואנו בני האדם, הם הבוראים. הפעימה הגיעה לכאן, בעידן מתחדש זה, כדי למסור לנו שכל שאר היקומים איזן עצמו אתה והם עד האחרון שבהם רוטטים בתדר אחיד שכולו צופה בנו ברגעים אלו וממתין שגם אנו נפעם ברוח הזמן ונצעד כולנו לשלב הבא של ההתפתחות האבולוציונית הממשמשת ובאה עלינו, להעניק לנו את היכולת האמיתית לעשות, ליצור ולאהוב ללא מחסור פעימה ראשונה הקדמה הרגע בו נגעה בי הפעימה, היה נדמה לי ארוך כנצח. ואת ההרגשה הזו, אני מתקשה לבטא במילים, אבל אני מרגיש חובה לנסות לפחות להעלות על כתב את אותה תחושה של כל חובק. לקח לי כמה שניות להבין שאני התמזגתי עם הפעימה ומתוכי היא התרחבה ועטפה את הכל, אני הייתי הכל והכל היה אני, שמעתי את הלמות לבו של היקום רוטט בויברציות לאין סוף, הים ניגן באוושה חרישית של גלים, הגלים יבבו מתוכם את קריאתם של יונקי הים שהוסתה ע"י תדרים מלאכותיים מעשי ידי אדם שבלעו אל תוכם את קריאות המצוקה ולרגע היה נדמה לי כי הם מצליחים לכופף את גלי הקול, מהסים אותם, הולמים בהם ללא רחם ומשתקים פועלם, הים נעלם על גליו הקצופים והתערבל ברטט מיתרים קסומים מנגנים מקצבים מוזרים, עולים יורדים חלקם קשור מעלה אחרים כפקעת מטה חולפים מפריחים הבזקים נוגעים ונעלמים, לפעמים הם מתארכים, לעיתים הם כל כך קצרים שאותם לא רואים, רק הד פעימתם נשאר עדות להיותם. ההרגשה הייתה שהנה לראשונה אני מבין מהי מהות הקיום, כל כך הרבה לראות, כל כך מעט להבין, המודעות שלי חבקה מכלול מקצבים, המראות סחררו את הניגון במערבולת קונכייתית שדמתה לציור לב כמו שילדים נוהגים לצייר, רק הלב הפועם הזה, הסתחרר אל תוך עצמו סביב, סביב והתווה מראה של שני קונכיות סיפרליות נושקות אחת לשניה בחלקם הרחב, האחת פונה לשמאל והאחרת לימין, מפנים הלב עלו פעימות מעשרה המעגלים שבכל צד, הולכים וקטנים ככל שהם גובהים עד שאלו מימין נושקים לשמאל, חוברים יחדיו למרכז ממנו בוקע לב נוסף המתפצל שוב, האחד לימין, השני לשמאל ככל שהתרחבתי חובק את הכל. הרטט שפעם בי ביתר שאת הגיע מהצד השמאלי של ספירלת הלב, גם כשהקדשתי את תשומת לבי בכוונה תחילה כדי להתמקד בצד הימני, הרגשתי כי עדיין לא הגעתי לרמת הפעימה הנדרשת והיה קשה לי לחוש בה. אבל את שפע הפעימות של הצד השמאלי קלט גופי באין סייגים. המידע זרם דרך חושי והעמיס את התובנה שלי שהפכה לפקעת חושית משל הייתי כינור המתנגן במקצב הרמוני ומושלם ע"י שלוש קשתות החורצות במיתריו. בשניה האחרונה לפני שנמוגה ההתמזגות עלה בי דימוי (מכוון כנראה) שנתן לי להבחין בקשת אחת הנוטה לנגן מקצב שונה, המפר את ההרמוניה כולה. המודעות שלי ניסתה לרכז את תשומת לבי בשאלה למה? אבל ההתמזגות פגה וחזרתי לעצמי באבחה חדה אחת. רק למחרת, הצלחתי לעשות סדר בשפע הנתונים, הבנתי שאותה הקשת שניגונה חרג מן ההרמוניה הכללית, היא קשת התהודה של פעימות היקום בו אנו חיים, המידעים שנקלטו בי הובילו אותי לידיעה כי אנחנו הם אלו האוחזים בקשת המתנגנת, לאמיתו של דבר, אנו כולנו בפעימותנו מרטיטים את שלושת הקשתות גם יחד וההתמזגות שעברתי עם הפעימה, באה כדי להצביע על כך שאנו המחויבים לבריאה צריכים לשנות גישה. * ההבנות שנקלטו בי, עדיין נמצאות בשלב של עירבול ואני מתקשה לעשות בהם סדר, השפע שנמזג בי, עדיין מתעכל, אני מאמין שאצליח להעביר אותו הלאה, אני רק צריך קצת זמן, לעשות בו סדר. הדבר החשוב ביותר שהצלחתי לעכל הוא שהפעימה הזו, חובקת בתוכה גם את הזמן, לאמיתו של דבר, הפעימה הבוקעת מכולנו, היא זו שמתווה את עת עכשיו. מאתנו היא יוצאת כלפי העתיד טעונה בזיכרונותינו מהעבר ומתקיימת הלכה למעשה, רק בהווה. עד כאן שלכם יִדבּר