לפני שנה וחצי...
כתבתי את הפוסט הזה על קמפיין אחר של שטראוס-עלית - המילקי. כם הפעם הוא מתאים, בשינויים הקלים
לכב` עופרה שטראוס יו"ר חברת שטראוס-עלית שלום עופרה, אחד השירים היותר זכורים של מאיר אריאל הוא, כמובן, "טרמינל לומינלט" ("טרמינל, ז`ה טם, איי לאב יו טרמינל, בלה מיה"...). יש שורה באמצע השיר - "וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן". אחח, איזה שיר נפלא, שנות ה-80 הנהדרות. הוא בהחלט מייצג כמה שנים אחורה, אז מה שדגדג לנו כאן וכאן וכאן היה "חוצלארץ" בכלל ואמריקה בפרט. זה היה מין סוג של אסקפיזם, כי הרי באמריקה תמיד יותר טוב (חוץ מהעובדה שבסופו של דבר כולם עובדים שם בסבלות ובמכירות בדוכנים של צעצועים וטיפוח ציפורניים, אבל ניחא). פעם היו שנים שכדי להיות אופנתי, כדי להיות קוסמופוליטי, כדי להיות על המפה, היה צריך להיראות קצת במראה של חו"ל. נו, מזל שעברו אי אילו ימים וניתן לחזור להתגאות בארצנו הקטנטונת ובתרבותה. לפני כמה ימים גיליתי שכנראה מישהו שמע ברדיו את השיר ורוצה לדגדג אותנו כאן וכאן וכאן עם האינטרקונטיננטליה. בצידי הדרכים הופיעו שלטי פרסומת למוצר הנמכר ביותר בארץ - מילקי - עם דוגמנית שאצבעה בפיה (מלקקת את הקצפת?) על רקע אחוזה מסתורית. הכיתוב היה באנגלית, שפת קודשנו מדורי דורות - "There is only one". הפרסומת בטלוויזיה מציגה פארודיה על סרטי אימה אמריקניים עבשים. מה אומר ומה אדבר, אינטרקונטיננטליה. שנאת זרים היא ממני והלאה, והלוואי והיינו מאמצים כמה מהערכים הנכונים של העולם המערבי. אבל עופרה, דחילק, למכור לנו מוצר ישראלי שרץ פה כבר 20 שנה, בכסות אמריקאית ועוד עם כיתוב באנגלית זה קצת, ותסלחי לי על האינטרקונטיננטיליות - פאסה. זה קצת מביך לראות איך חברה ישראלית שורשית שהתחילה ממחלבה קטנה בנהריה, מוכרת לנו את המזטים שלה עם חיילים ואת החומוס עם שבת של כדורגל, אבל לא מצליחה לצאת בקמפיין ישראלי בעברית. עם רווחים של 56 מיליון ש"ח ברבעון האחרון, היה אפשר להוציא עוד כמה גרושים על קופירייטרים שספיקינג היברו. עופרה, תרימי טלפון למחלקת השיווק ותבקשי שיעשו משהו עם ה-There is only one". בכל זאת, האינטרקונטיננטליה כבר יצאה לנו מכאן ומכאן ומכאן. עופר