פסק זמן לבת 14

[איה תפוס]

מפליא שזה עובד!

 

[בושמיל]

אצלי (8) העונש היחיד שמרתיע

זה בלי חברות אז אולי פסק זמן שמשבש לה תוכניות, משיג תוצאה דומה

 

[lavendula]

לא כל דבר שהוא יעיל הוא רצוי

ובכלל לא בטוח שבמקרה שלך זה יעיל, כי עובדה שהיא עדיין מרביצה ומעשנת.
עובדה גם שלמרות שזה עובד לכאורה, מצאת לנכון להתייעץ כאן - כלומר, את לא סגורה עם עצמך שזה הדבר הנכון לעשות. אז הנה, כמעט כולם ענו לך שזה לא לעניין, וכל מה שזה גורם לך לעשות זה לנסות לשכנע אותנו שזה כן עובד, כן בסדר, אין ברירה וכו'.
מה יקרה אם בתך תעשה משהו יותר חמור? מתישהו תיגמר לך תחמושת העונשים, אלא אם כן תעברי לצעדים משמעתיים עוד יותר קיצוניים.
אולי הגיע הזמן להבין שבתך כבר לא ילדה והיא מצפה שתתייחסי אליה כאל מתבגרת, כלומר מישהי שהיא בדרך להיות בוגרת, ומה שאולי מתאים לעשות עם ילד בגיל הגן (!) כבר לא מתאים בגיל כזה.

 

[חני ב]

מעולם לא

 

[אחותו של שקספיר]

על הסיבה ועל התוצאה

ראשית אני חייבת לציין כי מעולם לא הענשתי את הילדים שלי בעונש פסק זמן, מאז גיל שנתיים בערך שנשלחו לכמה דקות (ולא שעות) לחדר להירגע.

שנית -את מדברת על העלמת התנהגות לא רצויה
כלומר היא מכה את האחים הצעירים
ואז היא נענשת בכמה שעות של פסק זמן
ו...היא שוב מכה את האחים שלה.
או היא מעשנת למרות שנאסר עליה
היא נשלחת לחדר המבודד
ובכל זאת ממשיכה לעשן.

מסקנה- העונש לא ממלא את מטרתו
הוא מרתיע- מעצם העונש
(בוכה, מבקשת שלא...)
אבל לא גורם לשינוי התנהגות.

אז אולי צריך להחליף את העונש ?(להגדיל שעות בידוד? אולי ימים שלמים? )
בקיצור----
אם משהו לא משיג את מטרתו -אז הוא לא יעיל.

מעבר לכך----
ואם הוא כן משיג את מטרתו- משמע היא תפסיק להכות את האחים כי היא חוששת מענישה
היא לא תבין למה לא להכות, היא לא תסביר את מה שגורם לה להכות
אלא החשש מהמקל (שאינו קשור לגזר) הוא מה שישנה את ההתנהגות.
זהו שינוי התנהגות חיצוני בלבד.
מה שגורם לה להכות את האחים (אובדן שליטה, קושי לשלוט בכעסים, קנאה, לא יודעת מה)
עדיין קיים.
הוא לא השתנה.


בקיצור- כדאי למצוא את הסיבה ולא את התוצאה
ולהתמודד עם הסיבה ולא עם ההתנהגות עצמה.

 

[lavendula]

 

[הייתיאביבקיץ]

כדאי לכם להתייעץ עם איש מקצוע

אני חושבת שאם ילדה בת 14 מעשנת ומרביצה - אתם צריכים עזרה ממישהו מקצועי.


אני הענשתי פעם אחת או שתיים בפסק זמן, כשהילדה היתה כבת 4. ולא קראתי לזה "פסק זמן". אמרתי שאני מבקשת שעכשו היא תשב בחדר שלה, כי עם ההתנהגות הזאת היא לא יכולה להיות עם כולם בסלון.

 

[לאונידס]

לא יצא לי להשתמש ומסוכן לתת מכאן עצות

קשה מאוד לדעת דרך פוסט בפורום מהו המצב לאשורו ותסלחי לי אבל להערכתי יש סיכוי סביר שגם את לא יודעת מהו המצב האמיתי.
למשל התירוץ של "החברות שידלו אותי ואני שיה תמימה" מאוד נפוץ ולכן בדרך כלל לא נכון.
להערכתי יש כאן חוסר מידע שכדאי מאוד שאתם תשלימו, למשל מאיפה ילדות בנות 14 משיגות סיגריות? מה הן עושות כדי להשיג את הסיגריות? את גם רמזת על אלכוהול? מאיפה האלכוהול?
בנוסף אם נניח שמדובר בבנות שמדרדרות אותה לתרבות רעה ביום שישי בלילה (נגיד) מה הטעם בעונש של פסק זמן ביום שבת בצהרים? אם אי אפשר לסמוך עליה כשיוצאת בלילה אז שלא תצא בלילה, בעיקר כאקט של שמירה עליה ופחות כענישה.

אני מבין שיש משהו משותף להתנהלות הזו, מרידה של גיל ההתבגרות. היינו ראינו ועם החיים למדנו גם לא ממש להיבהל.
אבל סבירות גבוהה שלא לכל התופעות ההתנהגותיות שלא מקובלות עליכם יש את אותו גורם.
הסיבות לפליק לאחים יכולות להיות שונות לחלוטין מהסיבות לשתיה.
כדי לטפל בתופעה בצורה יסודית צריך להבין את הגורמים, לא קל ולא תמיד אפשרי אבל זו לא סיבה לרפיון ידיים.

יכול להיות שאני לא קורא את התמונה נכון אבל נראה לי שקיבלתם קריאת השכמה, אולי קצת מאוחרת.
יש לכם ילדה שלא סופרת אתכם, שותה, מעשנת, יוצאת ובאה מתי שבא לה והטיפול שלכם בתופעה מסתכם ב-תלכי לחדר ל X זמן?
אם לא תתעוררו עכשיו עוד שנה שנתיים תהיו בבעיה הרבה יותר גדולה.
אני מאמין בקודם כל טיפול בעצמכם. למה אתם מאפשרים את ההתנהגות הזו, למה אתם לא זוכים באמון של הגברת, למה אתם מעדיפים לא לדעת ולא להתמודד. לא מאמין שאפשר לתקן אצלה לפני שאתם מתקנים אצלכם.
וסליחה אם נשמעתי חריף יתר על המידה

 

[נומלה]

איך אתה יודע שהעונש עושה את עבודתו?

כי עכשיו היא מעשנת רק על חברות שלא ילשינו לך? או כי היא בוכה לפני להירא מכניסה כאפה לאחיה?
חבל שאינכם מתיחסים אליה כאל אדם חושב ומנסים לברר דברים יותר לעומק. עונשי "פסק הזמן" בסדר גודל כזה הוא בדיוק כליאה. לא יותר וגם לא פחות.

 

[tenen]

אתם צריכים לטפל במחלה ולא בסימפטום

אם היא מכה את אחיה אחרי ש10 דקות הוא מציק לה לעיניכם ואתם מתעלמים מהבעיה שלכם והופכים אותה לבעיה שלה.

אתם לא צריכים לחכות שהיא תתפוצץ אלא אחרי דקה שהוא מציק לה לשלוח אותו לחדר להירגע לחצי שעה כדי שהוא יבין שההשלכות של הצקה לא נעימות לו ולא לא נעימות למי שהוא מציק והילדה צריכה לדעת שיש לה גיבוי מכם ולא שאתם מפקירים אותה ועוד מענישים אותה שהתמודדה לבד.

אם יש לכם בעיה של עישון סיגריות לרוב זה באשמתכם, בגיל 14 היא כנראה לא עובדת, ואתם מממנים לה הסיגריות ואז מענישים אותה שהשתמשה בכסף שנתתם לה לקנות בו.

עישון זה לא נושא שקל לפטור אותו ע"י ענישה, גם לא ענישה כלכלית כי תמיד יהיה לה מהיכן לקחת סיגריה.

אני לא הייתי מחייב אותה להפסיק, אלא הייתי מתנה את זה בקורס לגמילה מעישון פעם בשנה שלאחריו אם תבחר לעשן שתעשן שנה עד הקורס הבא.
אחרי שהיא תשמע פעם בשנה מאנשים בקורס הזה כמה עלו להם הסיגריות באופן מצטבר כלכלית ובריאותית היא תפסיק ואם לא השנה אז שנה הבאה בקורס הבא שהמסר יחלחל.

 

[adif11]

לשלוח ילד לחדרו זו שיטה שהשתמשנו בה

כשהבנים היו ממש צעירים. לא בשימוש אצלנו מאמצע יסודי.
מעדיפה היום (בן 13 ובן 16) לדבר ולהסביר ולא להעניש. זה נראה לי יותר אפקטיבי.
אם הדיבורים לא עוזרים אני לא מתביישת לעשות פרצופים חמותים ולהיראות כעוסה ולא מרוצה למשך שעה.
זה גם אפקטיבי לפעמים.
מצד שני לא תפסתי אף אחד מהם מעשן וגם אין בעיית כאפות אז לא יודעת מה לאמר לך. מה עושים כשנואשים ?
בפעמים (הנדירות לשמחתי) כשהגדול הגזים לטעמי לא נעתרתי לבקשותיו (תקפיצי אותי ,אפשר להזמין חמישה חברים ,צריך 100 שח וכו'
דברים שהם בגדר פינוק,ברור שלא מנעתי ממנו אוכל או כל שירות שהוא בגדר צורך בסיסי)
והסברתי שאם לא חשוב לו לעשות מה שחשוב לי אז זה עובד גם ההפך.

 

[איה תפוס]

מניעת שירותים שקשורה ישירות כאילו עונש מתקבל

כאני לא אעשה את לא תעשי אני לא אעשה בסוף זה יוצא קטנוני. לא אפקטיבי פה. מצד שני יש בהחלט ימים שאני לא נותנת שירותים בלי קשר לכלום....סתם כי לא בא לי או כי טני לא מרגישה טוב...נפשית ו/או פיזית. עונשים לא עובדים אצלינו. להיפך כשהענשתי יותר הוא פשוט היה מתחרפן. וכשהענשתי עוד יותר הוא לגמרי איבד את זה.....

לא מתאים לילדים שלי. כרגע אני לא זוכרת מתי הענשתי לאחרונה....אולי את הקטנה שלא ממש ששה ללמוד אז אני אוסרת עליה להפגש עם חברות....מסכנה. זה נורא.

כמה שהענשתי...לרוב זה התפוצץ לי בפרצוף.

 

[adif11]

אני לא אודיע לו שאין ארוחת ערב

רק בגלל שלא עשה מה שביקשתי אבל בהחלט מסוגלת לאמר לי שאין לי מצב רוח מספיק נדיב להסיע אותו בערב לחבר כי אני כועסת
ושיסע באוטובוס. זה לא קטנוני. זו פשוט האמת. כשמעצבנים אותי החשק לפנק יוצא לי.

 

[צלילי מיתר]

מעולם לא השתמשתי בפסק זמן בחדר.

זוכרת שהיו עושים לי את זה כשהייתי ילדה - איך הרגשתי ומה חשבתי ולעולם לא אעשה את זה. גם כשהשתמשתי בעונש של פסק זמן זה היה בקרבת מקום אלי.

לגבי ההתנהגות שלה - לדעתי יש פה מקום לטפל בהתנהגות ולא להעניש שוב ושוב .
למשל - עישון =איך היא משיגה סיגריות????? יש לה דמי כיס? הייתי מבטלת לה אותם לתקופה או מקטינה משמעותית.
(ובנינו - אתם יכולים לאסור עליה עוד 20 שנים והיא תעשן , אבל זה לא הדיון כאן - נכון?)