פספוסו של דוריאן גריי.

[יוסטשיה ויי]

פספוסו של דוריאן גריי. ../images/Emo39.gif

שלום לכם. אני לקראת סיומו של הספר על התמונה של דוריאן, וחושבת לעצמי, שווילד עשה בחירה שגויה מאוד. הוא טרח לספר לנו במאה עמודים מה קורה לפני שהתמונה מתחילה להשתנות, ובמאתיים עמודים בערך מה קורה אחרי שמונה-עשרה שנה. את תהליך ההתרשעות (לא מצאתי מילה טובה יותר) של דוריאן עצמו אנחנו מדוּוחים בפרק מעיק ומייגע על בדי-מלמלה, אבני אודם, אפיפיורים ואפילו כמה קיסרים רומיים. כאילו ווילד רצה להימנע מטרחת כתיבת הבשר האמיתי של העלילה - שהוא, בעיני, התהליך - והקפיץ אותנו אל דוריאן בן השלושים ושמונה. חבל. מה דעתכם?

 

[מחשבות]

לספר הקטן הזה יש באמת 300 עמ'?

יכול להיות שבעקבות זעקותיי "המלך הוא עירום", פתאום יצוצו כאן עוד ספרים, שאיך נאמר זאת בעדינות, לא ממש מוצלחים?

 

[siv30]

../images/Emo6.gif בסוף נישאר רק עם אוסטר

לא שיש לי משהו נגדו (נהפוך הוא אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלו) אבל יש משהו בהתמכרות לסוג סיפורת כזו שלא מאשר לנו לחוות כראוי סוג אחר של כתיבה.

 

[מחשבות]

ככה זה בכל התמכרות נעימה, שלא

מפריעה לתפקוד היומיומי. למשל, ההתמכרות לרד מאד, המאפשרת שני ספרים במחיר אחד.

 

[renjintso]

להישאר רק עם אוסטר

נשמע לי אישית כמו חלום בלהות ספרותי. איזה מזל שיש בעולם גם סופרים (וספרים) טובים באמת, כמו בלוגאקוב, כמו אוסקר וויילד, וכמו מקיואן. אוסטר, עם כל הכבוד לו (ויש מעט מאד כבוד), לא משחק בליגה הזאת.

 

[בלאגנית]

אוסטר מזכיר לי ארוחת מקדונלד'ס

לא מתכננים באופן מפורש להגיע אליו, אבל משום מה תמיד יוצא ליפול על ספרים שלו. ויודעים שיש ספרים יותר טובים ממה שהוא כותב, אבל משום מה תמיד נופלים עליו שוב ושוב. מישהו מרגיש כמוני?

 

[frustrated]

לא מסכים

אני חושב שאוסטר בהחלט משחק בליגה של הגדולים, והוא בעל סגנון יחודי משלו, כמו שלמקיואן וקוטזי יש סגנונות יחודיים מאוד. כמובן שבכל מה שנוגע אליו, וגם למקיואן, צריך לתת להיסטוריה לשפוט. מי יודע אם יזכרו ספר אחד שלהם בעוד 100 שנים. אולי הם ישכחו לחלוטין.

 

[קובנר]

מי זה הגדולים?

מקיואן וקוטזי?

 

[frustrated]

בימינו? כן.

 

[קובנר]

אחד הדברים המופלאים בספרים,

שאפשר לקרוא גם מה שהיה לפני 50, 100 ו1000 שנים. אני לא מרגיש שאני צריך לקרוא מה שעכשיו טוב, אלא מה שבכלל טוב. אוסטר הוא נחמד מאוד, סוחף לא פעם. סרט קולנוע אמיתי. מפה ועד לשים אותו בין הגדולים, נראה לי שהדרך ארוכה.

 

[frustrated]

אני כן מרגיש

גם אם קוטזי הוא לא נבוקוב, ג'ויס או מלוויל, אני עדין אקרא אותו, כי אני כן מרגיש צורך לקרוא את מה שטוב היום. יש את אלה שקוראים רק ספרים שמחבריהם מתו לפני לפחות 50 שנה. אני לא משתייך אליהם. אני אוהב להיות מעודכן בסצנה הספרותית העכשווית. בשביל לשפוט האם מקיואן הוא באותה רמה של נבוקוב או לא נצטרך פרספקטיבה של זמן שאין לנו כרגע, וגם כנראה לא תהיה לנו בעשרים שנים הקרובות. כרגע, בין הסופרים שכותבים כיום בעולם, אני חושב שהוא מהטובים ביותר, יחד עם קוטזי, מוריסון, מרקז, סאראמאגו ועוד (כי בטח שכחתי כמה שמות שאני מכיר ואוהב, וכי כלל לא הזכרתי משוררים ומחזאים גדולים).

 

[קובנר]

השאלה אם אתה קורא

כדי להיות מעודכן או כי זה טוב (בעינך כמובן).

 

[frustrated]

גם וגם

אם טוני מוריסון תפרסם ספר, שיקבל פה אחד ביקורות גרועות, סביר להניח שאני אקרא אותו בכל זאת, ואף ארצה שהוא יהיה על המדף שלי לצד ספריה האחרים. מעניין אותי לקרוא מה היא כותבת, ומעניין אותי לקרוא מה שכותבים הרבה סופרים בארץ ובעולם כיום. את החדש של מאיר שלו, לדוגמא, אני בטוח אקרא. ברור לי שזה מחזור של חומרים קודמים שלו, שאני אקרא שוב את "כימים אחדים" ו"עשו" רק באדרת שונה וכו' וכו'. אבל אני אקרא אותו כדי להיות מעודכן במה שמאיר שלו כותב. היום ממש ביקשתי שיביאו לי את הספר החדש של קוטזי מארה"ב, כדי להיות מעודכן במה שקוטזי כותב. ברור לי שזה לא החטא ועונשו, ולא הר הקסמים או אנה קרנינה או לוליטה. אבל חשוב לי להיות מעודכן בקריירות הספרותיות של סופרים שאני אוהב, ושאני חושב שהם מהטובים שיש כיום בעולם. זה לא יפריע לי בכלל לקרוא דברים אחרים, קלסיקות, ספרי מופת ושאר ירקות, כי אלה ספרים טובים, מצוינים, הטובים שבטובים ופסגת היצירה האנושית - מאן, ג'ויס, נבוקוב, טולסטוי, מלוויל, סרוונטס, בלזק, הומרוס, סופוקלס ומחבר(י) התהלים.

 

[siv30]

חלום בלהות ספרותי ../images/Emo6.gif

אולי לא חלום בלהות, אבל לא מספק אתגר אינטלקטואלי.

 

[Darya Caulfield]

מעבר לזחיחות-דעת, מה בדיוק גורם לך

לומר ש"תמונתו של דוריאן גריי" הוא "בעדינות, לא ממש מוצלח"? לא בכדי הוא הפך לקלאסיקה, לא בכדי במשך שנים טרחו ללמד אותו בשיעורי ספרות. מלאכת הכתיבה שם נעשתה ביד אמן, והוא אולי אחד הספרים העמוקים ביותר (לפחות, שאני, אישית, קראתי)... אני לא מבטלת את דעתך, כי אקט שכזה הוא מלכתחילה שגוי, אבל, התואיל להסביר את עצמך?

 

[מחשבות]

איך נפלו גיבורים. כלומר, אני. לדעתי

הספר נפלא, מופת. אבל פתאום, לאור המודרנה והשינוי בטעמים, פתאום דברים שתמיד נחשבו לאנינים הופכים לצנינים.

 

[Darya Caulfield]

זה בכל זאת לא מסביר שום דבר.

 

[מחשבות]

אז אני חוזר ואומר שהספר זכור לי

כספר מצוין, אבל יש היום מרידה כנגד ספרי מופת וגם הוא איכשהו נפל קורבן. איזה מזל שהאמן והסמרטוטה טרם הפך למופת?

 

[Darya Caulfield]

הזלזול הזה מוציא אותי מדעתי.

חוץ מזה, איך הוא יכול לפול קורבן מבחינתך, אם אתה זוכר אותו כמצוין? רק בגלל שקיימת מרידה כזו או אחרת? אולי אני לא יודעת על מה אני מדברת, אבל נדמה לי, שכשזרמים מנטרלים טעם-אישי ויחס אינדיווידואלי, הם הופכים לעדריים.

 

[מחשבות]

לא אני הטלתי ספק בגדולתו של תמונתו.

אבל יש ספרים שלא ניחנו בגדולה זו. מאחר ואני נאמן לאמת, יש לי הרבה סיכות לים בלונים.