הולדן קולפילד בשדה
New member
פסים וכוכבים
פסים וכוכבים
רוק אמריקאי – סקירה למתחילים
(המדריך לבניית ספריית המוזיקה הביתית, ללא מאמץ, וללא נוכחות בריטית)
Southern rock - פתיחה ברוח חמה (מדרום תפתח הטובה) שלהי שנות ה-70 (של המאה ה-20...). שעת צהריים. השמש קופחת מדרום. טור ארוך של עשרות שחורים עובדים להם בשדה הכותנה. צליל כביר של רעשי מנוע מתקרב במהירות מכיוון הכביש המהיר, הסמוך לשדה. רעש המנועים הולך ומתעצם ועתה נלווה אליו גם ענן אבק, ההולך ומתקדם לעבר הפועלים. כל הפועלים בשדה פסקו מעבודתם, והם נושאים עיניהם אל הכביש, אל עבר ענן האבק האיום. אחת הפועלות מצטלבת לנוכח המראה המפחיד ולוחשת – "השטן ירד לג'ורג'יה"... שכנתה משתיקה אותה מיד. "זה אינו השטן, זה הרבה יותר גרוע. אלו הם בניו החורגים"... הענן הולך ומתקרב, וממנו יוצאת שורת אופנועי הארלי דייוידסון, ועליהם חבורה של בריונים לבני עור מזוקנים. בראשם רוכב בריון בעל פרצוף אכזרי ומצולק במיוחד, כשלאופנועו קשור תורן קטן – עליו מתנוסס בגאון דגל שבעת הכוכבים של הקונפדרציה הדרומית. מחזה האימים הזה מתקרב לשורת הפועלים, כשלפתע... אני מתעורר, שטוף זיעה, במיטתי החמימה והבטוחה, מדליק סיגריה ומסנן – dumb you, jimmy carter.... וחוזר לישון.
הסבר למתקשים – רוק דרומי הוא הדבר האמיתי. להקות כמו – האחים אולמן (שלא זכתה לחינם בתואר "להקת הרוק האמריקאית הטובה אי פעם", מפי רון מיברג – האיש, האגדה, הזקן וקוטל הברווזים של דודו גבע...), Marshall Tucker Band (תתחילו בשיר fire on a mountain. אוי כמה שהוא יפה) ולינרד סקינרד (הלהקה שהונהגה בידי אחד המוצלחים שבכותבי הבלדות אי פעם – רוני ואן זאנט, והצטיינה גם בנגינה משובחת של כל שלושת(!) הגיטריסטים שלה) הן בדיוק הסיבה לכך שרוק דרומי הוא הדבר הנכון להתחיל איתו. הצליל הוא מחוספס, רווי בנגיעות מוזיקת קאונטרי לצד רוק'נרול, מלא טקסטים פשטניים על גאוות הדרומיים, החיים הפשוטים וה'נכונים' (פשוט תקשיבו למילים של simple man ותבינו על מה מדובר...). המוזיקה עצמה פשוטה מאד, קלה לעיכול (אפילו ג'ימי קרטר, הנשיא ומגדל הבוטנים הודה שהוא מעריץ) ו'יושבת' מצויין על האזנות ארוכות בערבים משועממים... שלושה אלבומי חובה: Lynyrd skynyrd - Pronounced Leh-Nerd Skin-Nerd The allman brothers band – eat a peach (אפשר גם brothers and sisters) Little feat - Dixie Chicken (אפשר גם waiting for Columbus)
Country rock – יסורי דון הנלי הצעיר דון קם כבכל בוקר בשעה שבע בבוקר. היה עליו למהר, אם רצה להספיק ולהגיע לבית הספר. מחדרו שבקומה השניה כבר שמע את אימו צועקת לו מלמטה שהגיע הזמן לרדת ולאכול את ארוחת הבוקר המתקררת. במהירות יצא ממיטתו ופנה לעבר ארון הבגדים כדי להתלבש. הוא לבש את מכנסי הג'ינס המהוהים שלו, שרך את נעלי הספורט, שהיו כבר כמעט קרועות ורץ לעבר הדלת, כשלפתע שם לב שעדיין אינו לובש חולצה. הוא פנה שוב אל הארון, מתלבט באיזה חולצה לבחור. בינתיים, שוב צעקה האם מלמטה, הפעם בטון מאיים יותר, שאם לא ירד מיד - היא תעלה, ואז יהיה ממש לא נעים. בלית ברירה לבש שוב את חולצת המשבצות הישנה ותוך שהוא מכפתר אותה ירד במדרגות. "שוב אותה חולצה, בן?", שאל אותו אביו, עת רכן אל השולחן (כשהוא עצמו לבוש בחולצת משבצות זהה). "ומה?", השיב בחיוך דון, קרץ לאביו, נישק את אימו, אחז בידו האחת בתיק בית-הספר ובשניה בכריך ורץ לעבר ההסעה, העמוסה גם היא בלובשי חולצות משבצות וג'ינסים מהוהים...
ההסבר למתקשים: קאונטרי, לא חשבתם שאי פעם תאהבו את זה, נכון?! טעיתם! קאונטרי-רוק הוא הדבר המתוק ביותר לאוזן, מתוק יותר מצמר גפן ורדרד. אף אחד לא יודע לנגן בגיטרה שלו כמו הבחורים הללו... שלושה אלבומי חובה: The eagles – hotel California ניל יאנג – harvest The Flying Burrito Brothers - Burrito Deluxe (כולל החידוש ל-wild horses של האבנים המתגלגלות)
פסיכודליה - היפים, המסוממים והפסיכים בגן עדן של מעלה ישבו להם שלושה – ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין וג'ימי הנדריקס וניהלו שיחה ערה על צינגלה שהעבירו מיד ליד. אמר ג'ים – בוא נשחק משחק קצר – אני אזרוק אות לחלל האויר, וכל אחד צריך למצוא שם פרטי שמתחיל באותה אות (ובעברית – "חי, צומח, דומם" בגירסה מקוצרת...). אמרה ג'ימי – "תתחיל אחי", תוך שהוא יונק בהנאה את שארית סיגריית המריחואנה. "טוב, האות הראשונה היא J", אמר מוריסון. - שום דבר לא עולה לראש, אמרה ג'ניס - גם לי לא, השיב מוריסון - הנדריקס היה מסומם מכדי לענות לפתע נכנסו לגן העדן, שלובי ידיים, גרייס סליק ורוג'ר מקגווין. "מה הבעיה שלכם, חבר'ה? ראינו שאתם מתקשים, אז קפצנו למסור ד"ש מלמטה ולתת לכם שמות למשחק...". כמו מה? שאל מוריסון. "jesus, אמרה גרייס, עכשיו שאתה שואל – שום דבר לא עולה לי לראש..." 
כך נשארה כל החבורה ערה עד אור הבוקר והסניפה את עצמה לדעת...
הסבר למתקשים: להיות מסומם זה אמנם לא בריא, אבל הרעיונות המוזיקליים שעלו לראש לחברי הדור המייסדים של הפסיכדליה, בשילוב עם היכולת הוירטואוזית שלהם בנגינה (של הנדריקס ומקגוין על גיטרה, ושל מוריסון והבנות תוך שימוש בקולן ככלי העיקרי...) – הניבו כמה מתקליטי המופת של כל הזמנים. חמישה מהמיטב של המיטב: The doors – strange days The byrds – fifth dimension Jefferson Airplane - Surrealistic Pillow Big Brother & the Holding Company - Cheap Thrills Jimmy Hendrix - Are You Experienced
הטרובדורים המקשישים – ענקי הכתיבה (בוב דילן, ניל יאנג, ג'ון פוגרטי, רובי רוברטסון ושאר החבר'ה) שיחה קצרה בבית אבות: - "בוב, תעביר לי את המלח", אמר ג'ון. - "כמה עוד מלח עליי להעביר, לפני שתהיה מרוצה?", ענה בוב - "תעביר את המלח, או שנפגש בבית משפט", ענה בחימה ג'ון. - "בחורים, קחו את זה בקלות", אמר ניל בעצבנות קלה. רק רובי העביר את המלח, כשהוא ממלמל לעצמו – "מתי אני מוצא שולחן אחר במקום הארור הזה"... בקצה החדר עבר לו ברוס ספרינגסטין, כשהוא מלווה את סבתו לשולחנה ונושא תפילה בליבו, "אלוהים, אני מקווה לא להגיע לגיל הזה אף פעם"...
הסבר למתקשים: רוק'נרול הוא עניין פשוט. במיוחד אם אתה מבין היטב את השורשים ממנו צמח ואת היסודות עליהם יש להמשיך ולבנות אותו. החבר'ה האלה הבינו אותו מצויין. הם לקחו מוזיקת פולק בסיסית – חיברו אותה לרוק הישן והטוב, שפכו פנימה את הטקסטים הבוגרים והבשלים ביותר (גם כשהיו צעירים) ויצרו את פס הקול האמיתי של אמריקה (ומה חשבתם, שאמריקה זה אמינם? חמישה אלבומי מופת (יש עשרות כאלה, זה רק על קצה המזלג): Bob Dylan – desire CCR – cosmo's factory ניל יאנג – after the gold rush (כן, אני יודע שהכנסתי את יאנג פעמיים. לא יכולתי להתאפק). The band – music from the big pink ברוס ספרינגסטין – born to run.
וכל השאר (CSN, גרייטפול דד ואחרים...) יש עוד מלא, אבל הטור הזה מתחיל לקבל מימדים מפלצתיים... בכל מקרה אל תוותרו על: CSN – הראשון, הנושא את אותו שם (ללא יאנג) CSNY – déjà vu גרייטפול דד – American beauty (לא רק ל"dead head", כך שקל יותר להתחיל ממנו...) Linda Ronstadt - Heart Like a Wheel The Doobie Brothers - The Captain and Me Al green – let's stay together (המטיף הזה שר כמה משירי האהבה המטמטמים של כל הזמנים) ואחרון אחרון חביב (להפעם) – האיש שלא רציתם לשמוע עליו, ובכל זאת – האחד והיחיד: Marvin gaye – what's going on פרידה זה רק מקבץ קצר (אבל מייצג בשביל מתחילים, כאמור) של כל הטוב שיש לאמריקה (כולל קנדה) להציע לכם. המשך יבוא (?)
פסים וכוכבים
כך נשארה כל החבורה ערה עד אור הבוקר והסניפה את עצמה לדעת...
חמישה אלבומי מופת (יש עשרות כאלה, זה רק על קצה המזלג): Bob Dylan – desire CCR – cosmo's factory ניל יאנג – after the gold rush (כן, אני יודע שהכנסתי את יאנג פעמיים. לא יכולתי להתאפק). The band – music from the big pink ברוס ספרינגסטין – born to run.
