פסים אישיים

[mickeym]

שמע אוהד, זה לא לגמרי נכון

אנחנו רק בני אדם ולפעמים אנחנו באים כועסים, עצובים ומתוסכלים. אנחנו סוחבים איתנו מטענים שיכולים פתאום לצאת ברנדורי החוצה. זה אנושי. בכל זאת, אנחנו מתתעסקים בלחימה- לא דוקים. ובלחימה יש רגשות/תחושות. לתגרה ממש, קשה לי לראות שזה מדרדר. זה כבר באמת טמטום.

 

[מיתר נדיר]

מה? בלחימה יש רגשות?

איפה למדת את זה? ממש לא נכון. הלחימה אמורה להיות מנוטרלת לחלוטין מרגשות. אם אתה נותן לרגשות להשפיע אתה מאבד את תחושת היריב.

 

[mickeym]

אולי אצלכם, המאסטרים, זה ככה...../images/Emo13.gif

אבל אנחנו אנשים רגילים. צובט לנו כשצובטים אותנו, כואב לנו כשמרביצים לנו. לפעמים עצוב לנו ולפעמים שמח. אני לא יודע להתנתק מתחושות בקרב. אולי עוד 30 שנה, נתחיל לדבר על לחימה מתוחכמת יותר. כרגע אני דביל, ושמח בחלקי.

מיקי

 

[מיתר נדיר]

מה שניסיתי להגיד זה שהניגוד שהבאת

בין לחימה לדוקים הוא בכלל לא לעניין. זה לא שבלחימה יש רגשות בעוד שבתחרויות מסוג אחר אין. בדיוק להפך.

 

[שי רגב]

מיתר, אני מסכים איתך, אבל...

יש אנשים (בואי נקרא להם "אטומים נפשית", או "בעלי אגו נפוח", טוב?) ש-"רוח האמנות" אינה נספגת בתוך נשמתם (שאולי אינה קיימת, או שהנה רדודה מאוד), ואז אנו נתקלים ברגשות גם ברנדורי.

 

[magic goldfish]

מאוד נכון...

אני הייתי מאנשי ה"סליחה אתה בסדר" ו"אופס, סליחה", עד שהמאמן שלי אמר שבשיטה כמו שלי, בשיטחה שבה אנחנו מנסים ליצור תנאים אופטימליים למאבק ברחוב, אין "סליחה, אתה בסדר" וכו'. הוא לקח את זה לנקודה קצת קיצונית ואמר שגם בתירגול הפלות, זה לא נכון לעזור לו לבן זוגך לקום. עוד לא החלטתי אם אני מסכים איתו או לא. כשאנו עוסקים בהתגוננות רחוב פרופר (המאמן שלי הוא גם מאמן טאקוונדו, ולפעמים אנחנו גם עושים טאקוונדו), אנו אף לא קדים קידה. כאשר אנו עוסקים בטאקוונדו, אנו כן קדים. אני מסכים חלקית אם מי שאמר פה שהתעסוקה זה שלנו באומנויות לחימה זה מאוד אישי, אבל לא בצורה כה פואטית שבה צויין פה. הלחימה אינה משקפת את האישיות של הלוחם, אלא את המיומנות שלו. אני יכול להיות בנאדם כעוס ומרוגז, אך הלחימה שלי שקולה, ואני יכול להיות אדם רגוע וטוב-רוח, אך הלחימה תוקפנית ומאיימת. אבל כאשר אני בא עם מטען כלשהו מהבית, בית ספר, עבודה, פורום אומנויות לחימה

, וכו', זה יתבטא באימון, או ברנדורי, כפי שאתם קוראים לזה.

 

[Reign Of Chaos]

תגובה למיקי ולדג הזהב ../images/Emo13.gif

העלתם נושא של "הבאת מטען מהבית" אני אישית אומר, אם אתה מרגיש שיש עליך מטען כבד מהבית, בצפר, עבודה, חיית המחמד, אז פשוט וקל- לא באים לאימון. מכמה סיבות-

אתה בעצם גם ככה לא תהיה מרוכז ולא תיישם את הנלמד, אז למה?

אתה עלול לסכן את הפרטנר שלך לרנדורי, וזה גרוע עוד יותר! ולדג הזהב- אני לא ממש מסכים עם השיטה של המאמן שלך, ולא הבנתי את הפואנטה בה. אני לא מאמין שאם אני קד קידה כל פעם לפני רנדורי\אומר "סליחה" אם הכאבתי ליריב בצורה משמעותית אז אני כאילו "אתרגל" לזה ואקוד קידה גם למי שיתקוף אותי ברחוב, ואגיד לו סליחה על כל אגרוף לפנים. ובקשר להפלות, אני אומר שלא רק שצריך לעזור למי שנפל לקום, אלא חייב לעזור לו! אני אישית אומר שאם כבר מישהו תקף אותך, וגרמת לו ליפול, אז יצאת לוחם טוב. אבל אם לאחר מכן עזרת לו לקום, אז יצאת לוחם טוב ובנאדם מעולה!. ד"א- לי אישית קרה שילד מהשכבה שלי, גדול ממני בכמה וכמה, תקף אותי, ולאחר "קרב" קצר הצלחתי להביא למצב שהוא על הריצפה ואני עושה לו חניקת-אוויר בעזרת הרגליים. לאחר שהוא שראיתי אותו נכנע, קמתי ועזרתי לו גם לקום. מה שמבליט לו בעקיפין שלא כדאי לו להתעסק, למה גם בשביל לקום הוא צריך עזרה. כך שזה פעמיים עזר לך..