פסים אישיים

[Reign Of Chaos]

פסים אישיים../images/Emo26.gif

האם אי פעם יצא לכם לראות\שלא לדבר על להשתתף ברנדורי\כל דבר אחר במסגרת האימון, שגלש לפסים אישיים? אני חשבתי על כך היום איך זה שיש כ"כ הרבה מגע פיזי, והרבה הרבה מגע מילולי, והחלפת דעות בהפסקות מבלי שזה גולש לפסים אישיים? הרי בחבר'ה שלנו, לצערי, אני יודע על המון מקרים כמעט בכל מקום שבמסגרת המקצוע\תחביב קשרים נקרעו עקב בעיות כאלה ודומות.. האם אי פעם חזיתם בדבר כזה?

 

[Reign Of Chaos]

כמובן חשוב לציין-

שהפליאה היא לטובה כמובן. השאלה היא סתם מסקרנת אותי, אם פעם בכלל קרה דבר כזה.

 

[דלית - delete]

הכוונה חשובה מהמעשה?

 

[Titanium]

לעניות דעתי...

....זה בדיוק בזכות הלגיטימיות של המגע הפיזי האלים-לכאורה. יש לי נסיון קצרצר ביותר (באיגרוף תאילנדי) וגם אני זיהיתי והתרשמתי מאוד מהתופעה שאתה מתאר. לדעתי העובדה שיש לאנשים לאן לתעל אגרסיות בצורה בונה/חיובית, היא שמונעת הצטברות של משקעים. שמתי לב שבספורט שבו יש המון חיכוך אבל הוא נחשב "לא-חוקי" כמו כדורגל/כדורסל ניצתים ריבים כל-הזמן.

 

[Reign Of Chaos]

בדיוק על כך אני מדבר!

אם ניקח למשל כדורגל, ואיזה שהיא אומנות לחימה אקראית.. בכדורגל יש אמנם הרבה, אבל הרבה פחות מגע פיזי, אך כל מגע שנוצר "דליק" הרבה יותר והסבירות שתתפתח תיגרה היא גדולה בהרבה. האם אלמנט נוסף שמשחק פה הוא אופי האדם? ז"א שהאדם רגוע מלכתחילה הולך לאומניות לחימה ולא לכדורגל. או שבעצם האומנות לחימה עושה את הבן-אדם יותר רגוע?

 

[דלית - delete]

לא. קשור, לדעתי.

כוונה, זה שם המשחק. כמו אחרים, אף אני התפלאתי על עצם קיום השאלה. לא עלה כלל בדעתי שרנדורי יכול להדרדר לכדי תגרה.

 

[שי רגב]

יצא

יצא לי לחוות דבר שכזה. כלומר לא ממש "לי", אלא לזה (ואני זוכר לפחות 2 כאלו) שעבד מולי. אני נשארתי רגוע, הם "נסחפו". זבש"ם.

 

[שי רגב]

אגב, גם ראיתי מקרים כאלו אצל אחרים.

 

[אוֹריארד]

סתם סקרנות...../images/Emo26.gif

אתה מדבר על מקרים בקבוצה של דני??? |אייקון של אוריארד מופתע| האווירה אצלכם כל-כך רגועה ונטולת אגו....

 

[שי רגב]

לא.

לא בקבוצה של דני (בעצם, גם שם נתקלתי בזה פעם אחת, אצל אדם אחד, אבל זה עבר. כנראה שלוקח לאנשים זמן להשתחרר מן האגו... חוץ מזה שלא כולנו נולדנו מושלמים

).

 

[אוֹריארד]

וואלה??.... מזל גדול...../images/Emo26.gif

לא יצא לי להתקל בתופעה. לפחות לא בקבוצה שלנו. נראה לי שאנחנו צרכים להודות על המזל שהקבוצה שלנו נטולת אגו, ושרוח-הלחימה לא באה על-חשבון הרוח-הטובה...

 

[מיתר נדיר]

לא רק שלא יצא לי להתקל, אני גם לא

ממש מצליחה לדמיין איך זה יכול לקרות. אני לא בטוחה שהבנתי אפילו למה הכוונה. אולי זה יחודי לאייקידו, אבל יש לי הרגשה שהעבודה בזוגות היא תמיד אקט של חיבה. ראשית אני לא אשתולל עם מישהו שאין לי מלוא האמון בכוונותיו הטובות וביכולתו הטכנית. שנית, מישהו שאני לא אוהבת, אני משתדלת להימנע מלעבוד איתו, ואם יוצא דווקא כן, אז העבודה היא תמיד בעדינות ובזהירות מירביים.

 

[אוֹריארד]

אני מאמין...../images/Emo26.gif

אני יכול לדמיין מצב כזה - תראי, במהלך רנדורי אתה יכול לסמן למישהו מכה לפנים כסטירה למשל... היא יכולה לצאת לך קצת רועשת למשל... ואז יש שתי אפשרויות: * או שתעצור, תגיד "אופס... מצטער.... טעות שלי... אתה בסדר?..." תחייכו ותמשיכו ברנדורי. * או שתמשיך - הוא ירגיש קצת מושפל, קצת פגוע, קצת עצבני, קצת רוצה להחזיר - והעניינים יתחממו...

 

[דלית - delete]

עדיין לא מצליח לדמיין.

 

[Hwoarang]

מתי שהייתי בג'ודו

בגיל 5-10 היו מדי פעם מכות ודברים כאלה אבל לא ממש הרבה... היום לא יוצא לי להיתקל בזה

 

[אייקידו נינומיה]

פסים אישיים-בהחלט!!!

אני חושב שכל מה שאנחנו עושים בזמן האימון הוא אישי ביותר ובכלל לא כללי. כשעובדים מול בן זוג עובדים גם מול האישיות שלו כיון שהיא חלק בלתי נפרד ממנו.כמו כן גם אנחנו בעצמנו לא יכולים להיות אנשים אחרים בדוג'ו אלא רק מה שאנחנו. לא הייתי רוצה לדמיין מצב שבו אדם שנכנס לדוג'ו משנה את התנהגותו ואת תגובותיו בצורה קיצונית כיון שמשהו בזה ממש לא אמיתי. אבל למרות זאת משהו כן משתנה במהלך האימון ואת אותו המשהו אנחנו לוקחים איתנו גם מחוץ לדוג'ו. לפעמים בדוג'ו כמו בחיים יש מצבים מלחיצים וכל החוכמה היא לדעת להגיב בצורה נכונה גם אם יורדים לפסים אישיים כי בעצם אנחנו רק בני אדם. ועוד דבר שאסור לנו לשכוח שפסים אישיים זה גם יכול להיות חיובי ולא רק שלילי כמו שהצגת את זה. מה שכן חייב להיות תמיד מורה שיודע להפסיק בזמן מצב שנגרר לכיוון השלילי.

 

[סלבו לוי]

לא!

הסיבה היחידה שאני רואה לכך, זה שהדוג'ו הוא אי השפיות.

 

[קרוקדיל]

זה דווקא קיים לצערי

אמנם לא בין המתאמנים אבל תשאל פעם מאמן אחד מה הוא חושב על מאמן אחר....

 

[אוהד סמט]

כשמתאמנים בגישה לפיה אם אתה פוגע

בחבר שלך זו לא טעות שלו אלא חוסר שליטה שלך, קשה ליצור תנאים פסיכולוגים לתגרה, קרי הרגשת איום, השפלה וכו'. מלבד זאת, תפקידו של מורה טוב לצפות מראש מוקדי חיכוך (כמו אימון שמוגדר מראש כאימון 100% כוח עם מיגון - מישהו בטוח יחטוף ובגדול) ולפקח בצורה חכמה. אחרי הכל כולנו בני אדם.

 

[אוהד סמט]

ועוד,כתב כבר גינגי "רגישות", ואכמ"ל