פסח שמח!!!

../images/Emo6.gif

אה, אני ודודו (
) הגענו לשתי מסקנות. 1: (אני) "היהודים הם העם היחיד שמכריח את הילדים שלו לשתות." (הניסוח היה יותר טוב, עזבו אותי
) 2: (דודושקה)(o_O) "בואו נסכם ככה את כל החגים של עמישראל: ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל משהו." אז אני יודעת שזה לא הכי מקורי, אבל זה נורא הצחיק אותי
 

Chloe

New member
מה../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

איזה כייייף לך!!! וואי אני הכי מקנא שאפשר להיות עכשיו!!!
זה לא פיייר!!!, כאילו זה קצת פייר...,
לא בעצם זה בכלל לא פייר!!!!!!
טוב אז אני הולכת... כשאני עדיין מתה מקנאה!!! ביי
 
המפ. אצלנו כולם מזייפים.

זה *ממש* עצוב, כאילו. ויש כמה שירים שכולם כזה יודעים, אין לי מושג איך, ואני קולטת שאני ונאור לא, והוא מסתכל עליי, ואני מסתכלת עליו, ואנחנו מתחילים סתם לשיר מה שכתוב. לא שיש לנו מושג מה הלחן. לה לה לה...
 

blue dragonfly

New member
המפ אצל מי לא מזייפים../images/Emo35.gif

את עוד לא שמעת את שירתה המהוללת של משפחתינו
ואת גם לא רוצה....
ודנדוש (=ירדן) עדה לדבריי
 

PURPLE CHICKEN

New member
אכן, עדה אנוכי...../images/Emo11.gif

מסמך אנושי מרגש.
*פלאשבק של הסיפור שמיכ סיפרה על אחותה וכאבים וכו' לפני... גררר... הרבה זמן...
* אבא שלי ביקש מאחות של דפני ומאימא שלה שהן ישירו כי הן היחידות שיודעות לשיר, ואני כועסת עליו על הזלזול בי.
הוא... הוא... הוא סתם מקנא כי הוא לא יודע לשיר!
סתם, אבל אני לא שרה כ"כ רע...
אפילו שרתי סולו (
) בטקס של ביצפר בכיתה ה' ואח"כ הרבה אנשים אמרו לי שאני שרה יפה....
הו וול....
 
הו!../images/Emo2.gif

מישהו זוכר את הסיפור שסיפרתי על אחותי וכאבים וכו' לפני... גררר... הרבה זמן!
 
תויירי תויירי../images/Emo70.gif|מכשפופי|../images/Emo34.gif

קויידם כל - אני כלכך מקנאה בך
שני הדיסקים הכי גודים בכל העולם
אנחנו היינו תשעה אנשים. אם אתם מוכנים לקרוא לתינוקת בת 7 'אנשית'. אכלנו ה - ר - ב - ה. אני ואחי כל הזמן צרחנו לעוד תפוחי 'דמה במי מלח, כי זה הדבר הכי שולת. ועוד מרק, ואני התחלתי לתת שמות לקניידלעך שלי (איך כותבים את זה
)
היו שלושה, סך הכל - בלאפי, קראפי, ופרויילך. אתם רוצים לדעת למה פרויילך
טוב, אז אני ובת דודתי החמויידה נזכרנו בפוריילכים מהחברה להגנת הטבע
מישו זוכר פה בכלל
לומשיינה. בכל אופן, כל הקנינידיז שלי נאכלו. ואז אכלתי הרבייה יותר מדי תפוחי אדמה, ובסוף רציתי גם תוסייפת מרק, וכל הזמן הייתי צריכה לשירותים. LOLOLOLOL על כל מה שקרה עם האפיקומן אצלכן
אצלינו דוד שלי ואבא או אוכלים אותו כל שנה, או דוחפים אותו במקום הראשון שהם יכולים - מתחת למפה, מתחת לקערורירירית הפסח, או כלמיני. אז השנה, דודי היה מקורי במיוחד ודחף את זה (מול עיני הילדים המסכנים - אנחנו) בין כל המצות. אז אח שלי (שיכור כלוט) בא לקחת מצה (הוא אכל הכי הרבייה) וגילה את האפיקומן
אז אחותי הקטנטנה נדנדה לאימא שתחביא את זה יותר טוב עם אבא, ובשיתףו יחד עם הדסי (התינוקת בת ה7) היא החביאה. אז יצאנו לדרך, מצוידים (חמישה ילדים. אח שלי הגדול אמר שזה 'יותר מדי ילדותי בשבילו') והתחלנו לבלגן את כל הבית. האפיקומן התגלה בתוך הודיאו
D-: על ידי אני ואחי. ואז הוא הרביץ לי, ואני הרבצתי לו, והוא הרביץ לי וכולם כבר באו ובת דודתי (לא הדסי) באה וניסתה לחטוף את זה ואז אמיר הרביץ לה. יהא בכתה, היה בלגן... ואז אחי הבכור נתן לי מבט כזה של 'תראי - מה - עשית'. וההגדה
הוי, ההגדה
דילגנו על כל החלק השני. (איזה שדיים
) היה כזה מצחיק
אני כמובן, לא שרתי את מה נשתנה, אלא הדסי. והיא שרה את זה בכזה קול של ברבי קטנה... איזה מתוקה. ואז, שהתחלנו את אחד מי יודע (ש - ני לוחות הברית) הטלפון דלינגנג וזה הייתה המשפחה שלי מארצות הברית. אז שרנו יחד את אחד מיודע
ואני ואחי, שעד אז, היינו כבר שיכורים מאוד מאוד מאוד... (אני בקבוק וחצי תירוש - הוא מיץ תפוזים). שרנו בקצה חדש ומחודש - והוא התחייל לעשות 'היי, - אני אחינעם
' והתחיל לנגן על גיטרה דמיונית, הטיפש. אז גם לנו היו תנועות
כי אחותי ממש התלהבה ובת דודתי (בנות עשר) והן התחילו לרקוד בצורה מצחיקה נורא
ובחד גדיא, אני ואחי היינו הסולנים, ושרנו נורא מהר.למדתי בעלפה. ואתא הקדוש ברוך הוא וישחט למלאך המוות ששחט לשוחט ששחט לתורא ששתא למיא שכבא ל נכנעתי. לו'ידעת. בקיצר, אני ואחי היינו שיכורים מאוד, ובסוף, גם אחי הבכור התשכר (מיין אמיתי).
 
אם כבר אז כבר.

בואו ואספר לכם את סיפור החג שלי! אוקי דוקי. אז בשמחה ובששון (
) יצאנו מביתנו הקט (אני, שירה, נועה, נאור, ואמאבא *מזויפים
*). הגענו לבית של סבתא. עלינו במדרגות. פתחתי את הדלת. צרחתי "ש--לוווום!" כמו שתמיד עושים אצלנו, ואז הלכתי לשים את הדיסקמן על המקרר הקטן, בעודי צווחת "הבאתי את פרד!" (הדיסקמן
). אניווי, אחרי כמה זמן, שכלל אותי שרה שירים רבים ומשונים של הביטלס, ישבנו לנו לאכול. לא נגע ישבני הקט בכיסא והושטתי ידי לעבר הפלאפון (אני מודה בזו השנייה שאף פעם לא התעסקתי בפלאפון לפני זה בליל הסדר, ולכן כל הפאשלות שתקראו בהמשך). כתבתי ללאנושתי, Bored much? ומשם התפתחה שיחה מאוד מיוחדת. במיוחד אני זוכרת שכש...מישהו, קרא...משהו, אז לפני שאמרו "אמן", כאילו, כשהוא קרא, אז היה צליל של ההודעה. המפ. כולם קצת הסתכלו עליי
. כולם זה הרבה, זה... שנייה. לאה, אלון, שיר, רוני, אמאבא, סבאסבתא, ריקי, אני, נאור, שירה, נועה, אילן, שרה, שלומי, מירב, דודו (
), טובה, אלי, מעיין, מוריה, תומר, אורטל, סבתא-של-רוני-מהצד-השני...עוד אנשים? בכלופן, התיישבנו בחדווה, כשכמובן כל האמנים שלנו הם כאלה "אמנים" ישנוניים בטירוף, מה שתמיד הצחיק אותי (היו לי המווווווווווון התקפות צחוק
). (את הקטע הבא ספרתי ללאנוש בSMS. לפחות ניסיתי, נו) אנוכי, דודו (
), שלמה (שלומי, לייק דודו)(
), מוריק (מוריה
), מעיין, תומר, נאור...זייהו? אז דברנו כל הזמן, ואילן (הרב
*בדיחה פרטית
*) אמר לנו ככה בעצבים, "טוב, אולי תדברו אחרי שנסיים לקרוא את ההגדה?" אז דודו היה כזה "לא, אנחנו מדברים על יציאת מצריים!
" ואז הוא פנה *
* לתומר ונאור ואמר, "וככה יצאו היהודים ממצרים." וכולנו צחקנו והיו קטעים. ואז אני קולטת שנאור לא הפסיק לצחוק, כאילו הבנאדם על סף מוות מחנק, ואז גם אני התחלתי לצחוק, ואז מעיין התחילה לצחוק עליי...זה היה החלק היותר טוב בפסח הזה
אניהוו בייבי. קטעים מצחיקים, קטעים מצחיקים, קטעים מצחיקים... אה, שחתי לציין שכולם חזרו על אותן הבדיחות שמספרים כל שנה. זה קצת עצוב, את האמת. טוב בלה בלה בלה... הגענו למסקנה שהראש של שלומי הוא "בצורת גלים", בלה בלה בלה... נגמרה הארוחה...אני ושלומי שחקנו קלפים בסתר ("נו, נסיים את ההגדה קודם!" סוף ציטוט, ר. אילן
)...בלה בלה בלה...שחקנו "אסול"...או "פרזידנט"...אני ניצחתי כמובן...הלכתי הבייתה...התעוררתי...התלבשתי...צחצחתי שיניים ושאר ירקות...הלכתי לסבתא..."ש---לוווום!"...אוכל...צחוקים...אנשים-דורשים-ממני-ומשאר-האנשים-בני-גילי-לסדר-את-השולחן-הענקי-המלוכלך-הארוך-למרות-שאני-באתי-לפני-החג-לעזור-לסבתא-על-דעת-עצמי-כי-אני-שאקלית-וחביבה-וחוצמזה-זה-היה-באוטובוס-והקרבתי-מפגשפורום! פה היה קצת בכי מצדי...צרחות...דה יוז'ואל. אז בעקרוני, שחקנו הרבה קליפם/רמיקוב, אנשים עלו לי על העצבים, הצחיקו אותי קלות ("נשבע לך לא בוגד, בחיאת עיוני לא בוגד" זה אשכרה שיר. אני יודעת.), מעיין לא הפסיקה לדבר על סאבלימינל ("הו מיי גאאאאאאד!!! סאבלימינל בא לפתח-תקווה *אסוציאציה: זקנות, *שכחתי* ובני עקיבא, אני לא מאמין שאני גר בפתח-תקווה...* ביום רביעי *או חמישי, אנוכי לא זוכרת*!!!!!!!!!!!!!!!!!!*מעיין מתבוננת בפלאפון שלה תוך כדי כך שדמעות מעפילות את עיניה* אני חייבת להודיע לכולם!!!! וזייהו בעצם. היה חביב. הלכנו לגינה. ראיתי דארק אנג'ל וThat 70's Show. עצבנו אותי. הצחיקו אותי. בלה. *note-מעיין היא קורבן, זו לא אשמתה. טוב, נו.
 
אה שכחתי מיישהו../images/Emo9.gif

אממ...כמובן שכל השולחן היה חייב לקרוא את ההגדה
. ומעצבן אותי שדודו (
) זוכר את הקטע עם הא לחמניא ואני אפילו לא מצליחה לקרוא אותו כל כך
. לא, בעצם מעצבן אותי שנועה *בת...7* כן מצליחה. רבאק. ואחרי שהיא קוראת כולם כזה, "וואווווווווווווווווווו!!!!" ארר.
אה, מבחינת האפיקומן, אנחנו בכלל מפגרים מנטלית. גם אם אשכרה *יאק* מחביאים אותו, ומישהו מוצא...מתנה? מה...מה זה...מתנה? השנה, תוך כדי משחק קלפים סוער, תומר הרים את הט'ינגי ששמים בו את המצות "השמורות" (שכולם אכלו מהן כמובן. Sigh) ואמר "המפ. זה האפיקומן." ואז החזיר את זה לשם והמשכנו לשחק. *מסתכלת לצדדים*
 
למעלה