לדניאלה
כמוך גם מורה במערכת החינוך הפורמלית של מדינתינו. בשונה ממך לא שיתפתי את תלמידי בחיי הפרטיים - או יותר מדויק בחיי המיטה שלי , אין זה אינינו של איש פרט לזוגתי. כפי ששאר הצוות לא משתף תלמידים בחיי המיטה שלו! לא ברור לי מדוע שיתפת אותם! מצבי אולי אפילו יותר מסובך משלך ולמרות זאת לא שיתפתי את תלמידי, אסביר ראשית אני בזוגיות רבת שנים ולנו 4 ילדים סה"כ שלושה מהם אני ילדתי וזוגתי ילדה אחת , פרט לבת שילדה זוגתי כל הילדים גרים איתנו (היא בת 23 - גרה לבד), בני הבכור עתיד להתגיס בעוד שנה וחצי, וכו' - מובן לך שילדינו לא צעירים! אנו גרות בישוב קטן (מאוד קטן- לא עיר, כולם מכירים את כולם)ברור לך שאנו לא בארון! נכון! אחד מבתי הספר בו אני מלמדת נמצא בישוב בו אני גרה, באותה שכונה , לא רחוק מביתינו, חלק גדול מתלמידי גרים לידי- אפילו באותו בנין. וילדי הצעירים לומדים יחד עם אחיהם של תלמידי- אני מלמדת ביסודי (מורה מקצועית) ילדי הצעירים בחטיבה. כשהם למדו ביסודי העברתי אותם לבית ספר אחר יסודי בישוב בכדי שלא אלמד את ילדי- חשבתי שזה לא נכון כלפי ילדי אבורם אני אמא לא מורה! אני לא בארון, הפיקוח יודע, מנהלת בית הספר יודעת, צוות המורים יודע (מי ששאל קיבל תשובה- למנהלת ולמפקחת הודעתי) מעולם לא העלתי את הנושא בפני תלמידי , גם כששאלו, למרות שמדברת על הנושא כשהוא עולה באופן כללי- לא בהקשר ישיר עלי. ברור לך שכל הורי התלמידים , השכנים , ותלמידי יודעים - אנו משפחה וזה ממש לא ראלי להסתיר כזה דבר בישוב קטן. אם זאת לכל הורה , מורה, מנהל שהעלה את הנושא והיבע את מורת רוחו השבתי "שפוט אותי לפי עבודתי לא לפי חיי המיטה שלי - כפי שאיני שופטת אותך לפי חיי המיטה שלך! מה שאני עושה בביתי במיטתי הו עסקי הפרטי ואינו לדיון! בתוספת איום נחמד - שאים ימשיכו התרדות בנושא אפנה לעמותה לזכיות האדם- ואגיש תלונה משפטית נגדם!" בזה נגמרו כל התגובות ולא עלו בשנית! הגבול הוצב והוא ברור דיו לכול. יתרה מזו- כשאנו מזמנים בישוב לחברים/ מכרים/ צוות וכו' כולם ראים בנו משפחה ומזמינים את כולנו! בגדול איך שתעמידי הדברים כך הם יתקבלו , היכן שתציבי את הגבול שם הוא יהיה! אבל עכשיו קצת בתפקיד פדגוגי לאור המצב שקורה בכיתתך- ראשית חשוב להבין עם את מורה זמנית או קבוע (ממלאת מקום או אחת מהצוות הקבוע) אם את מהצוות הקבוע ומלמדת בחטיבה/ תיכון אולי נכון ליחד לכך שעור חינוך ופעילות עם הורים- הומופוביה מקורה בפחד- פחד מהאחר! בגדול מה שאת צריכה לעשות זה לשבור את תדמית האחר! לרסק סטיגמות וסטריוטיפים! בגדול את אמורה לדבר סוציולוגיה - לדבר על המושג סטיה חברתית, ועל המושג סטריוטיפ, אולי גם על המושג של מערכת אירגון כוללני - ובקשר לבית הספר (גופמן )ובכך להבהיר מי את ומה תפקידך, ולהציב גבולות ברורים. יש יופי של סרטים (סרטי קולנוע) שאת יכולה להעזר בהם, ניתן גם להעזר בתוכנית ה"האח הגדול" שביסודה היתה אירגון כוללני, על הדמיות בתוכנית שיצגו ע"י סטריוטיפים פלחים בחברה הישראלית ואינטראקציות בניהן. כך את גם אקטואלית וגם מבהירה את מקומך." אני האח הגדול" - "אני המושכת בחוטים ליצירת האינטראקציות , אני קובעת את הכללים בכיתתי - לא אתם!" זו אמורה להיות נקודת המוצא שלך! בהצלחה! לגבי התכנים הסוציולוגיים - פני לספר של משוניס מבוא לסוציולוגיה - תמצית המחרקים והתאוריות מובאות שם , קראי טוב , הפני למחקרים -למדי טוב את הנושא לפני שתעלי אותו בפניהם, הילדים של היום חכמים מאוד וחדים מאוד! הם ימטירו עליך שאלות גם אישיות ואת צריכה להישאר קורקטית בהירה ולהיצמד לעובדות מחקריות! בשום פנים ואופן לא לדבר על חייך האישיים! שרון