פלסבו ואבולוציה

[22ק ו ס ם]

אני לא חושב שזה בילוף

זה פשוט מצביע על הקשר הדו כיווני בין רגשות להבעות פנים. רוב האנשים חושבים שהבעות פנים הם תגובה למצב רגשי פנימי. זה בוודאי קיים אבל לא בהכרח נכון לכל המצבים.

 

[evanescent]

אבל בפועל זה לא מתממש

בשני הכיוונים באותה מידה. לאנשים כמעט לא יוצא לחייך בלי להרגיש איזושהי הרגשה חיובית או שעשוע לפני זה, או בלי שהם מנסים להראות למישהו שכך הם מרגישים. זה לא קורה ספונטנית בלי קשר לאיזו מחשבה או הרגשה מסוג מסוים. אתה יכול לעשות את זה במודע אחרי שלמדת שיש דו כווניות, למטרה של הרגשה טובה שתווצר אחרי החיוך בגלל החיוך עצמו, וזה שונה מהסיבות שבשלהן חייכת עד שלמדת את זה, ולזה התכוונתי ב"בלוף". אבל כנראה שבאמת לא נכון לקרוא לזה "לבלף" כי גם מה שאנשים למדו על עצמם דרך מחקר ראוי להחשב חלק מהטבע ולא כעקיפה.

 

[evanescent]

אם נניח תחייך

בלי איזשהו קשר שמי שרואה אותך ומדבר אתך יבין, הרבה ישאלו "למה אתה מחייך"? כלומר, אנשים יודעים שזה תמיד קורה מסיבה מסוימת רגשית/מחשבתית ושזו אינה תנועה שמתרחשת באופן ספונטני. למשל לא ישאלו אותך "למה עכשיו מצמצת"?

 

[22ק ו ס ם]

זה נכון, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות את זה

זה אגב נכון גם לגבי הבעות פנים של כעס שגורמות לתחושות רעות. בכלל, להזיז את שרירי הפנים זה משהו מאוד בריא בסך הכל.

 

[evanescent]

לא אמרתי שלא צריך לעשות את זה

אמרתי שאני מוצאת את העובדה הזו מענינת

 

[ateo]

השערה...

לא בכל מצב אתה תחת טיפול. גם בשבט קדום היה טיפול ברמה כלשהי (אפילו אם רק דואגים לך למנוחה, חום, מזון וביטחון או חלק מהם). אולי עצם הטיפול מאפשר להפנות משאבים לריפוי? כלומר, סיגנל שאתה לא עסוק בלהגן על עצמך, אז אפשר להוריד את רמות הלחץ, העירנות וכו'?