פלאשבק

[הילה בסגול]

פלאשבק

אתמול בנסיעה הביתה בעלי סיפר לי. אשתו של בן דוד שלי ילדה בן. באמת תהיתי למה אף אחד לא עדכן אותי, ידעתי שהם צריכים ללדת כל יום ותהיתי למה בת דודי, שהיא חברה קרובה מאוד שלי לא סיפרה לי ולא עדכנה כתמיד. אתמול הבנתי. דקות ספורות אחרי שהילד נולד הוא נכנס למצב קריטי. אחרי 12 יום הוא נפטר ושבוע שעבר היתה הלוויה. ההורים ביקשו לשמור הכל בסוד ולא לערב אף אף אף אחד. וכנראה בת דודי כיבדה זאת, רק אתמול היא סיפרה לבעלי. והוא סיפר לי אתמול בנסיעה הביתה. ואני נזרקתי 11 שנה אחורה. הכאב היה קשה ובלתי נסבל. כאב לי עליהם, עלי, על בעלי. פשוט פלאשבק שזרק אותי אחורה אל תוך הכאב הכי עמוק שרק קיים אצלי.

 

[המונשרי]

אכן נושא כאוב ורגיש.

יכולה להזדהות עם הכאב. [ חיבוק גדול].

 

[מלאכי עליון]

אין מילים בפי ../images/Emo7.gif

כל שנותר הוא רק לשלוח לך מיליון חיבוקים

ואת יודעת איפה למצוא אותי, אפילו רק בשביל להוציא מהלב. אם תרצי אשמח גם בטלפון. תהיי חזקה

 

[CARA MIA]

../images/Emo201.gif

יש בכלל נחמה? יש בכלל מה לומר באסון כזה? שולחת

לזיכרון שבטח לעולם לא ייעלם ...

 

[דגנית]

../images/Emo201.gif אין מילים.. רק ../images/Emo24.gif

 

[א י ו ש י]

../images/Emo201.gifכמה כאב../images/Emo10.gif

 

[מממאיה35]

../images/Emo24.gif

נבהלתי מהכותרת.. כי אני מכירה לפאשבקים מסוג אחר.. אבל אני לא הענין פה.. בכל מקרה אפשר ממש לקרוא את הכאב שלך ממה שכתבת.. וכשמויפע פלאשבק, אפעם זה לא יותר קל מהקודם.. תמיד זה כואב.. תמיד זה מביא לחשוב מה היה אם.. ולמה.. והמון שאלות שאין להן תשובות.. שולחת

מקווה שאת בסדר..

 

[קטיפ]

שיהיו מעתה רק בשורות משמחות -אמן

 

[nataly36]

צר לשמוע. בשורות טובות...

הרבה ומהר!!!

 

[הילה בסגול]

פתאום כואב לי נורא

ואני נכנסת לפורום ורוצה לכתוב, קוראת את התגובות המחבקות והאוהבות שלכן כאן ופשוט לא מסוגלת. שוחחתי עם הבן דוד שלי והשתתפתי בצערו, סיפרתי לו עד כמה אני באמת משתתפת בצערם ולו בגלל שחוויתי את הצער הזה פעמיים בחיי. ופתאום אני לא יכולה לעשות כלום. משקיעה את עצמי בעבודה וברגעים שאין ואני לוקחת פסק זמן המחשבות מציפות אותי ואני חוזרת להיות ילדה אבודה בת 22, אמא לשלושה שבועות ודי. וחלפו 11 שנה ראבאק אני אומרת לעצמי. מה עכשיו נזכרת ? נזכרתי... בן דודי סיפר לי שהם מדברים המון ביניהם מחד אך מאידך חזרו די מהר לשגרה. כבר למחרת היום. ונזכרתי מישהי אמרה לי פעם שאני מדברת על התקופות הללו בחיי כאילו חוויתי שפעת. כאילו לא איבדתי תינוק אחד ועובר אחד. כאילו סתם שפעת חולפת. ודווקא בשנה האחרונה התחלתי להיזכר, לשוחח, לפתוח, להיפתח. בעיקר עם בעלי. יצא ויוצא עדיין המון כאב, כעס, תרעומת גם ביננו. ממני אליו. הוא עשה אחד אני חשבתי אחרת הבנתי שונה. והיום אחרי 11 שנה נזכרנו לפתוח את זה. יותר טוב מאוחר מעולם לא אבל זה כל כך כואב...גם 11 שנה אחרי. אז תסלחו לי שאני קצת לא כותבת, כי האמת ? אני קצת בורחת. לעצמי.

 

[מממאיה35]

מה שלומך? ../images/Emo24.gif

תני לעצמך להיות בכאב בכעס, במה שיוצא.. תני לעצמך זמן ומרחב להתאבל עכשיו, מה שלא עשית אז (?) תני לעצמך.. בלי לשפוט.. רק להיות..

 

[הילה בסגול]

אני מרגישה פאתטית...

כי פתאום זה עולה ובא מכל הכיוונים. לא. לא התאבלתי אז. כמעט ולא. הייתי "חזקה" כביכול והמשכתי בחיים שלי ובגלל זה בשנה האחרונה זה עולה מכל הכיוונים האפשריים. לא רק אצלי אישית אלא גם שלי אל מול בעלי. והנה אתמול חברה הודיעה לי שהיא בהיריון. ילד שלישי. מעין שלי והבכור שלה נולדו בהפרש של יומיים... והנה היא בהריון שלישי ואילו אני...