מאמץ או שחרור.
בעזהי"ת קיימות לעניות דעתי שתי גישות בנוגע לפיתוח זריזות ומהירות, וראשית כל נאלץ לנקוט בסיווג נוסף ולהבדיל בין זריזות מתפרצת (מעביר מהיר ככל האפשר מסביל לפעיל) ובין זריזות 'מתמשכת' (תוך כדי פעילות). שתי הגישות הן גישת המאמץ וגישת השחרור. גישת המאמץ מתייחסת בעיקר לתרגילי הזריזות הצפויים יותר והנה שתי דוגמאות: סיבולת זריזות: שתי לולאות גומי עמיד המקובעות בצד אחד אל הקיר ובצד האחר מלופפות באגרופים -וכך מתאמנים בסדרות על תנועת האגרוף המוכרות. סיבולת וזריזות מתפרצת: לאורך פס ניצבים זה מול זה שני מתרגלים, הם רשאים לנוע רק לאורך הפס ולא להתרחק ממנו, אחד מוביל את התנועה והשני מנסה לעקוב אחריו, הראשון מנסה 'לברוח' לשני והשני מנסה לא לתת לו וכו'. גישת השחרור אינה עוברת דרך תרגיל כזה או אחר ממנו תפתח ישירות את הזריזות. בהיות הגידים והמפרקים רפויים ובד בבד מלאי אנרגיה, מתעוררת לה יכולת כללית להיות הרבה יותר זריזים וללא צורך במאמץ גדול להשגת הזריזות. תרגול צ'י גונג מסוגים שונים, כמו גם כמובן אייקידו וטאי צ'י, הם דרך טובה לרכוש את הנכס הזה. אישית, אני לא רואה יכולת להתמקד באחת מהגישות הללו בלבד, אלא שתרגול שחרור התנועה צריך להיות במינון גבוה לפחות כפלים מאשר תרגול הזריזות המאומצת.