והוא היושר, להגיע כל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל נמצא כפי הראוי לו``(נ``ג משלישי) עכ``ז לא יצא ממשמעו=הצדקה.=והצדיקו את הצדיק. והצדיק מוצדק, והרשע מורשע ע``י זולתו.וכפי הנראה, אינם תארים עצמיים אלא ביחס לזולתם.
וגם 'תנרמל' מושגים בינשיים ("המורה" > "הרמב"ם במורה הנבוכים", "נ"ג משלישי" > "חלק ג, פרק נג"), וגם תפתח ראשי תיבות 'למדניים' ("ב"ר" > "בראשית רבה"), כנראה 90% מקוראי הפורום יבינו אותך, ולא רק עשרה אחוזים. (זה משורשר להודעתך זו, אך תקף לרוב הודעותיך)
Το αποτέλεσμα όλων αυτών των μεταβολών ήταν η Ελληνιστική Κοινή, η οποία μαρτυρείται κυρίως στην Καινή Διαθήκη. Είναι χαρακτηριστικό ότι την ίδια εποχή έχουμε και τους πρώτους Αττικιστές, αυτούς που θεωρούσαν απαραίτητη τη διατήρηση της "αυθεντικής" Αττικής Διαλέκτου, τουλάχιστον στο γραπτό λόγο.
המילה צדיק מופיעה לראשונה בבראשית יח,כג: "האף תספה צדיק עם רשע", על פי פירוש זה,צדיק=עושה צדק,ישר,תמים. על דרך זה אנו אומרים: צדיק אחד בסדום. בתהילים קיט, קלז נאמר: "צדיק אתה ה'.." (צדיקו של עולם" - בראשית רבה מט)ובחבקוק ב, ד: "צדיק באמונתו יחיה". פירוש נוסף: זכאי בדין,צודק, מי שהוכרה צדכתו: "והצדיקן את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דברים כא, א). כמו כן המונח צדיק הינו כינוי לרבי ולאדמ"ור בפי החסידים. גם כשרוכשים כבוד לנפטר אומרים: "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז)