אני במשך שנים לקחתי תרופות כדי להקל על הנזלת
הכרונית והתקפי האלרגיה. זה התחיל אצלי בסביבות גיל 14, באותה תקופה הייתי מסיימת כ12 גלילי נייר טואלט ביום עד שמצאנו תרופה בשם "טרנלין" שעזרה לי, אבל אחרי שימוש ארוך טווח התברר שהיא פוגעת הבמרכז התיאבון במוח ובכלל מזיקה באופן כללי בשימוש לטווח ארוך (את זה גילה לי הרופא בצבא). שיאצו הקל עלי אבל היה כמו תרופה - אם הלכתי בקביעות אחת לשבוע, המצב היה טוב, אבל זה היה ממכר באותה מידה כמו תרופות, והרבה יותר יקר (הייתי בת 14 וזה לא היה דרך קופ"ח, רק פרטי). בצבא רופא א.א.ג. ברמב"ם החליט שהגיע הזמן לגמול אותי מהתלות הזאת, וזה הביא להתקף אדיר שהוביל, כמובן, לסינוזיטיס, שבגללו קיבלתי אנטיביוטיקה (שעד היום לא ברור אם היא לא היתה בתוקף או שפשוט הגוף שלי היה באטרף) והאנטיביוטיקה גרמה לי לפריחה אלרגית מסוכנת שנקראת "אורטיקריה" ומצאתי את עצמי בטיפול נמרץ. קיבלתי זריקת אדרנלין, ואח"כ במשך חודשים קיבלתי סטרואידים, ושנתיים - שלוש אח"כ האורטיקריה עוד באה והלכה. אחרי זה ניסיתי הומיאופתיה שלא עזרה כהוא זה, ובסופו של דבר - חזרתי לתרופות. כדור לורסטין כל ערב לפני השינה. שנים. יחד עם הגלולות. הפסקתי, יחד עם הגלולות, כשרציתי להכנס להריון. במהלך ההריון סבלתי משני התקפים חמורים, אחד מהם התפתח לסינוזיטיס, אחד להתקררות חמורה. מאז לא חזרתי לתרופות. כל שנה, בממוצע, יש לי שני התקפים. אני משתדלת ללכת לשיאצו כשמתחיל הגודש, זה עוזר פלאים. למדתי לחיות עם זה. לוקחת תרופות רק בתקופה של ההתקף. כמובן שאם הייתי עדיין במצב של 12 גלילי נייר טואלט ביום יש סיכוי סביר שהייתי מדברת אחרת, אבל הפאנץ' ליין שלי מכל הסיםור הארוך הזה הוא: א. מזדהה איתך מאוד. ב. טיפות אף הורסות את רירית האף. נסי לפנות בכ"ז לשיאצו או למצוא משהו אלטרנטיבי אחר שיוכל להקל עליך לעבור את התקופה הקשה הזו - אילו אנטיהיסטמין שנקלח במשך כמה שבועות רצוף. אבל אל תתמכרי, זה הורס את הגוף, אפילו שזה מקל על החיים במיידי. ג. כזמנו היתה משחה בשם "ויקס" בקופסא כחולה עם ריח חריף לאללה שהייתי מורחת מבחוץ על האף ועל התעלות בפנים וזה היה פותח את האף ומקל על הנשימה. אולי זה עוד קיים? ד. ניסית להרתיח מים עם שמן אקליפטוס ולשאוף את האדים עם מגבת על הראש? חם ולא נעים בחום הזה אבל פותח את דרכי הנשימה. ה. קלינקס עם אלוורה. MUST. ו. רק בריאות!
