יש לי רק כמה שירים מעפנים.
יש את זה שכתבתי בהתחלת המפגש: אשבת את רוצה משהו. בקרוב תדעי, גם אני רוצה. דברים מטומטמים כאלה קורים. הכל כל כך קשה, ולמרות הכל, אני אצליח. זה כל כך לא מובן. חשוב להבין דברים. טיפשה! יותר מזה את צריכה לדעת. כולם יודעים למי את משקרת. מי את בכלל?! נופלת לכולם בין הידיים. סבלתי מספיק. עד כאן הגעת. פה נפלתי, צעיר מאוד. קיבלת פחות, רצית יותר. שנים חיכית, תמשיכי לחכות. אין למה להספיק. בכל מקרה זה יבוא. ויש אחד שכתבתי לפני כמה שבועות, אבל לא פירסמתי עוד בבלוג: ממה יא בן-זונה אנוכי, אתה תשלם על כל מה שעשית, אתה תמות מוות איטיף אם לא תפסיק להיות מה שהיית. תתפוצץ לרסיסים, כמו זכוכית מנופצת, מלבנה שהייתה פעם אבן, עמו חתיכת נייר מקושקשת. כדאי לך להיזהר, כי יש לך ממה. כדאי לך להתעורר, כי לא, אתה תיתקע. אש אש מדורה. לשרוף! לשרוף, את כל מה שקשור בך. יש לי עוד למה לשאוף. אדם, תירגע. אין לך עוד ממה להתעצבן. אני ארכיע אותך, אין ממה להתעצבן, אין. מה נשמע? מה יהיה? מה תעשה? ומה עוד יקרה? תהרוג אותו וזהו, מה יכול כבר לקרות? קצת אשמה, קצת כלא, והרבה סבל. להתראות.