הצעד הראשון
הוא לפנות לטיפול, עצם זה שאת שם זה דבר מאד גדול ואת צריכה להיות גאה בעצמך!
מה שאת מתארת, על הקשיים. את בימים הראשונים- תני לזה צ'אנס. ההתחלה הכי קשה.
אני זוכרת שבאשפוז שלי כל השבועיים הראשונים לא הפסקתי לבכות.
אבל אח"כ.. את באמת יכולה להרגיש הרבה יותר טוב!
אל תסתכלי על כל הבנות שלא מצליחות, שנמצאות שם פעם שלישית. כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם שתכלס המקרים שיוצא לנו להכיר הכי הרבה זה אלה שלא הצליחו, אם מישהי יצאה מזה אז מן הסתם היא כבר לא שם נכון?
בכל מקרה כל הכבוד על הכוחות ובכלל. מאחלת לך שתצליחי שם ואל תתיאשי!
הוא לפנות לטיפול, עצם זה שאת שם זה דבר מאד גדול ואת צריכה להיות גאה בעצמך!
מה שאת מתארת, על הקשיים. את בימים הראשונים- תני לזה צ'אנס. ההתחלה הכי קשה.
אני זוכרת שבאשפוז שלי כל השבועיים הראשונים לא הפסקתי לבכות.
אבל אח"כ.. את באמת יכולה להרגיש הרבה יותר טוב!
אל תסתכלי על כל הבנות שלא מצליחות, שנמצאות שם פעם שלישית. כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם שתכלס המקרים שיוצא לנו להכיר הכי הרבה זה אלה שלא הצליחו, אם מישהי יצאה מזה אז מן הסתם היא כבר לא שם נכון?
בכל מקרה כל הכבוד על הכוחות ובכלל. מאחלת לך שתצליחי שם ואל תתיאשי!
