עד כמה שחוסר אמונה משפיעה על המוסריות
לא טעיתי, שאמרתי שאנשים אתאיסטים נוטים להיות פחות מוסריים ויותר אנוכיים. כי ברור שעל פי הגישה הפרואידיאנית או הדרווינאית בני אדם הם סך הכל קופים, על כן גם התנהגותם הלא חייתית היא 'פיקציה חברתית', שלא לומר חוסר התחברות 'לאני האמיתי'. אין אמת, אין מוסר, אין צדק, יש רק צורך למין ואלימות, צורך לתרבות כמה שיותר ולא לספור אף אחד, ככה אפשר לתמצת את כל האידיאולוגיה 'הנאורה והביולוגית' לגבי האדם, אין ספק שהיא גם נורא איטלגנטית במהותה(סרקזם). אז נכון שבני האדם מושפעים מהחברה ומהחינוך, אבל זה לא כל הסיפור, החברה האנושית לא התחילה לאמין בצדק ומוסר ובתנהגות אנושיות רק משום שחנכו אותם ככה. אנשים כה רבים בחברה אחת הגיעו למסקנות משותפות, האם זה צרוף מקרים? אני חושב שלא, וברור שבכל חברה יהיה משהו לא מספיק מוסרי או לא מספיק צודק, או לא מספיק אנושי, אבל השעיפה היא בדרך כלל לשמור על רמת התנהגות מוסרית כלשהי, לא רק לשמור על החוק. אני מסכים איתך שהאמירה "כל מה שפוגע באחר לא מוסרי" היא מופשטת, אבל זה רק משום שניסו לתמצת את מה שמוסרי ומה לא, זה לא שאין לזה הסתייגיות, ברור שיש. הנה לך הגדרה יותר מורכבת "כל מה שפוגע באחר ללא סיבה מספיק טובה זה לא מוסרי", אז כמובן שגם פה אפשר יהיה לתחכם ולומר מזה מספיק טוב ומה זה לא, אבל פה בדיוק מתחיל הדיון הפילוסופי והמוסרי האמיתי, והוא דיון ארוך ומורכב. דרך אגב הרבה יותר קל להגיד שמוסר לא קיים או תלוי חברה, כי הרבה יותר קל לא להביע דעה מאשר להביע דעה, זה כמו שמוחים על משהו ולא מציאים דרך חלופית(או דרך חלופית מציאותית), אין יותר קל מזה. הנה ההשקפה המוסרית שלי לגבי הדילמה שנתת, אם אדם חולה באיזו מגפה ועלול להדביק בה מיליונים, זה לגיטימי לבודד אותו או להרוג אותו. זה בדיוק מה שעשו בזמנים עברו שהתגלתה מגפה באיזו עיר, היו מנסים לשמור על סגר עליה, וגם בימנו עם כל הרפואה והמדע, זאת עדיין הדרך הכי יעילה לתמודד עם מצב כזה, שמדובר במחלות ומגפות חשוכות מרפא. אגב אפשר לראות את זה הרבה בסרטים על מגפת הזומבים, אומנם הזומבים עצמם הם כבר חסרי אישיות, אז זאת החלטה לא קשה, אבל במקרים רבים מקריבים אפילו ניצולים ואנשים לא נגועים, על מנת למנוע מהמגפה לתפשט. כמובן שחלק מאותם ניצולים גם מנסים לשרוד ולהוכיח שהם לא נגועים, אבל זה כבר תרחישים של העלילה. הדילמה המוסרית פה היא לא רק של האנשים שמנסים למנוע את התפשטות המגפה אלא גם של הנגוע או הנשא, אם הנשא הוא אגואיסט וחסר מוסר, הוא יחשוב לעצמו אם אני נדבקתי למה שלא הדביק גם עוד אנשים, אם לי רע, למה שלאחרים יהיה טוב, אם אני ימות למה שאחרים גם לא ימותו איתי וכו. מצד שני אדם שהוא לא אגואיסט ובעל מוסר, לא רק שיעשה הכל כדי לא להדביק אחרים, אלא יהיה אף מוכן להקריב את עצמו לטובת הכלל. כמו במקרה של אדם שנלחם בזומבים(שזה כבר סיכון עצמי) ואז ננשך על ידי אחד מהם, ובשארית כוחותיו ובזמן שנשאר לו, הוא רץ כמה שיותר רחוק מהם, על מנת שברגע שהוא יהפוך לזומבי הוא לא ידביק ויהרוג גם אותם, זה גבורה אמיתית(עד הסוף) והתנהגות מוסרית. בתור אדם לא אתאיסט, לא שיש לי דת ספציפית, אבל אני מאמין ורוצה לאמין בנפש, בחיים שאחרי המוות 'ובכוחות עליונים', במלא אני רואה מוות בצורה קצת פחות נוראית, כי הרי המוות הוא במלא בלתי נמנע, ואם אתה לא נעלם כלא הייתה אלא ממשיך בקיום במקום אחר, אז להרוג או למות זה קצת פחות נורא. ולא אני לא מהפנטים שחושבים רק על העולם הבא או שלא אכפת להם למות, כאילו אפילו בתור מאמין יש פחד מסויים מהלא נודע ומהחיים החדשים, למה תזכור ומה לא תזכור וכו, גם שהחיים גרועים זה עדיין לא הפיתרון הראשון. אז אני נמצא בצורה מאוזנת פחות או יותר, מצד אחד לא מחפש תמוות, מצד שני מקבל אותו כחלק מהחיים. אבל ברור לי שאצל אתאיסט יש פחד עצום מהמוות, על כן חלקם ינסו לשרוד בכל מחיר ולעשות את כל עולה על רוחם בזמן שנשאר להם, כי ככה בטח הם ימצו את החיים יותר, נו בטח. אני יודע מה ההרגשה הזאת, בכל פעם שעולה לי מחשבה לראש מה אם אין שום דבר אחרי, זה מחשבה שיכולה לעביר צמרמורת בכל אחד, עצב רב והרגשה של חוסר עונים, אדם חכם אפילו יחשוב מה הטעם שהוא כל כך זמני. אז כן, אם לא היה אלוהים, היינו צריכים להמציא אותו. כמעט לכל שאלה יש תשובה וכך גם שלכל שאלה מוסרית יש תתשובה של מה נכון לעשות, ברור שלפעמיים זה תלוי גם באדם עצמו, בתנאי השטח ובאנשים אחרים, אבל זאת הסיבה שלמוסר בדיוק כמו לחוקים, תמיד יש הסתייגיות מסויימות והתחשבות בנסיבות. זה לא רק ככה בסדר וככה לא בסדר, כך יחשוב רק קיצוני, זה גם כך בסדר אבל רק אם כך וכך וכך, אבל לא בסדר אם זה כך וכך וכך, וכן קיים גם הרע במיעוטו, וכן להיות מוסרי באמת זה אומר שצריך גם לעשות בחירות קשות, שלפעמיים אתה בוחר תפחות רע מבינהם, לברוח מכל החלטה קשה ולתחסד, זה הכי קל, וגם לא בדיוק מוסרי. כמו אדם שהיה לו הזדמנות למנוע פיגוע, אבל בגלל התפייפות הנפש שלו הוא החליט לברוח, לתעלם או לא לתערב, האם מדובר באדם מוסרי, לא ממש. מוסר זה לא נחלתם רק של יפי נפש, אנשים שעושים החלטות קשות הם תורמים הרבה יותר לתועלת של החברה מאשר מישהו שמרחם על רשעים ואכזר לצדיקים. לדוגמא שוטרים ושופטים(וכן גם חיילים), אם כי מערכת הצדק בארץ נוטה יות לרחם על הפושעים מאשר על הקורבנות, ולהקל בעונשים, על כן היא לא דוגמא כל כך טובה לצדק ומוסר. רק אדם מתחסד יטען שכל פגיעה באשר היא, היא זהה, האם באמת אפשר להשוות בין פגיעה ברוצח או אנס או וואטאבר לבין פגיעה בחף מפשע? זה חוסר פרופורציות וקיצוני, גם כאן יש סאקילה, ולפגוע באדם שפוגע(במיוחד אם זה למנוע ממנו להמשיך ולפגוע), זה בצד המוסרי יותר של הסאקילה. אם צריך לפגוע באנס או ברוצח כדי לעשות צדק וגם כדי למנוע להם להמשיך במעשהם, האם לא ברור מה הוא הדבר המוסרי לעשות? אז נכון שלא לכולם have the guts לעשות את זה, ועדיין זה הדבר הנכון לעשות. על אותו עיקרון אפשר גם להגיד שעל מנת למנוע המשך הפצה של מגפה, יש לעשות תדבר הנכון, גם אם לא כולם מסוגלים לעשות את זה, אז שיגידו תודה לפחות שיש אחרים שכן יכולים לעשות את זה, בקור רוח וללא בחילות, וללא גלויי חולשה. לא מדובר פה בפגיע כדי לספק איזו גחמה או צורך אגואיסטי, אלא בפגיעה על מנת לשמור על בריאות ובטחון הציבור. אז זה לא משנה הרבה אם אותו חולה מעוניין להפיץ תמגפה או שלא, ואם הוא רוצה להיות מבודד או שלא, חיים של אדם אחד או מספר אנשים כמעט אף פעם לא יהיה שווים חיים של מליוני אנשים, אלא אם כן אותם מיליונים הם אנשים מרושעים ומושחתים לגמרי, אבל זה כבר נושא אחר. חברה שתאמינה ברעיון שהכלל צריך להקריב את עצמו בשביל היחיד ולא להפך, לא תשרוד זמן רב.
