פינת הטרולינג ?Problem

my little world

New member
לפי ההגדרה שלי ../images/Emo247.gif

שחזרה פה כבר מספר פעמים, סטיה (שלילית) היא אחת שפוגעת במישהו. אם הסוס פוני היקר נהנה מזה ש.. אממ... יורדים לו או משהו כזה.... אז יש לו חיים מספקים מינית ומגוונים, ולא חושבת שזה גורם לו סבל רב כל כך. לעומת זאת אם הגבר מחליט לקיים איתו יחסי מין... זה יכול להכאיב לו, ופה עובר הגבול של התעללות. לגבי נורמאלי... זה משהו שמחולק לשניים. נורמאלי לגבי האדם עצמו. ונורמאלי בחברה כולה. א-מיניות נחשבת למשהו נורמאלי פה בפורום ונורמאלי לכל אחד מאיתנו, אך לעומת החברה שבה זה לא הנורמה ולא הדבר הטבעי, זה לא נחשב נורמאלי. לגבי א-רומנטיות, הצורך ברומנטיות הוא בעם צורך שיאהבו אותנו, צורך להתקרב ריגשית לבן זוג. יש אנשים שטוב להם לבד, שאינם מרגישים חוסר ללא אהבת בן זוג, שאינם זקוקים לזה.... בדיוק כמו שיש נשים שאינן רוצות ללדת ילדים. יתכן שזה דחף טבעי כלשהו שהושתק, אבל כך זה גם פה אצלינו...
 
אני חושבת שכולם כבר די ענו לך

אז אני רק אחדד: נורמה זה הרוב. לא נורמלי, זה הקצוות. כל מה שלא נמצא בתחום הפעמון הגאוסי באמצע. כך שבלא נורמלי - אין קשר לטוב ורע. כמו שאני תמיד טוענת - גם להיות גאון, זה לא נורמלי. בשפה היומיומית שלנו המילים 'לא נורמלי' הפכו לביטוי לאדם דפוק. אבל זו טעות. וחלק מהשיח הא-מיני גורם לי להגיד כל יום מחדש לאנשים: לא נורמלי זה לא רע או טוב. זה פשוט לא הרוב! יש הרבה תופעות לא נורמליות שאנחנו מעריצים! כל מיני אנשים מחוננים בתחומם (נגנים, אומנים, מדענים - הם כולם לא נורמלים) כבני אדם, משום מה, יש לנו רצון עז 'להיות כמו כולם' ולהיות כמו כולם, פרושו להיות בנורמה. לכן כל מי שחורג, לטוב ולרע, מקבל 'אות קין'. חבל. אני אישית ממש לא מרגישה צורך להיות כמו כולם ולא מבינה על מה הרעש.. סטיה זו מילה מקבילה לנורמה... זה אומר במילים מורחבות: סטיה מהנורמה..., כך שזה לא שונה מכל הנאמר להעיל. גם על גאון לצורך העניין, אתה יכול לצעוק: אתה סוטה! לגבי הטבעי: בטבע קיים ה-כ-ל! והגיע הזמן שאנשים כבר יבינו את זה עם כל הטכנולוגיה וההישגים המדעיים. אין משהו שאין בטבע. יש את הנורמה ויש שפע של תופעות חריגות ומוטציות ובקיצור: ה-כ-ל!! כך שגם אין טעם בטיעון: 'זה לא טבעי' מה שכן אפשר לטעון, זה על תהליכים שמתאימים לטבע. לא יודעת אם המילה מתאימים היא הנכונה, אבל אני אסביר בדוגמא כדי שתבין למה התכוונתי: בטבע יש זכר ונקבה שאמורים להזדווג יחד על מנת להביא צאצאים לעולם. מי שכלי הרביה שלו לא פועלים בצורה תקינה ו/או מקיים יחסי מין שאין דרך להכנס מהם להריון - פועל כנגד למה שהטבע ייעד את אותם אברים. ובתוך זה אני בהחלט מכלילה קיום יחסים הטרוסקסואלים עם אמצעי מניעה. דווקא מהבחינה הזו א-מיניים יוצאים 'נקיים' כי הם לא פועלים נגד. הם יכולים עדיין לפעול אם הם רוצים ורק מהסיבה 'הטבעית' או פשוט במקרה 'הגרוע' לא לפעול. יחסים הומוסקסואלים לעומת זאת, חותרים נגד כל דבר. נגד האבולוציה ונגד הדת.. אז מכל הנ"ל יוצא שהשאלה שלך בעצם צריכה להיות: מה נחשב רע ומה לטוב - כלומר שאלה של מוסר! כי מכל שאר הבחינות - שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה וזה לא עניינו של אף אחד. ולעניין הספציפי שהבאת: האם קיום יחסי מין עם חיות הוא מוסרי? לדעתי לא. למה? כי כמו שאמרו, לחיות אין תודעה. אז זה לא משנה אם הוא אקטיבי או לא. קיום יחסי מין עם יצור חי שאין לו תודעה של אדם בוגר לא יכולה להיות מוסרית לעולם. (ולכן גם פדופליה היא לא מוסרית)
 
ולגבי א-רומנטיות - מה לא ברור?../images/Emo12.gif

ואיך זה שונה מא-מיניות? מה |בדגש|שלי לא ברור, זה איך אנשים עם חריגות מסויימת לא מסוגלים לעשות את ההשלכה לחריגות אחרת? נסה להסביר לי שוב, למה אתה רואה הבדל? למה העובדה שלך שאין צורך בסקס, שונה מהעובדה שלהם אין צורך בזוגיות? זה מזכיר לי הומוסקסואלים שנכנסים לכאן וטוענים שאנחנו לא קיימים, כי סקס זה טבעי
 

p019

New member
נורמה ומוסר מוגדרים ע"י החברה

יש 2 חלקים לתשובה שלי. החלק הראשון הוא מנקודת מבט כללית (בניגוד לנקודת מבט אישית). החברה בא אנו חיים מגדירה מה היא הנורמה בחברה ומה הוא מעסה מוסרי ולא מוסרי. כשההבדל בין המוסגים הללו, לדעתי האישית בלבד - וסביר להניח שרבים לא יסכימו, זה שנורמה זה מה שיקיים בחברה, ומוסר זה מה שהחברה רוצה להגיע עליו - ולאו דווקא מה שהחברה עומדת בו. מנקודת המבט הזו - אני חושבת שבאמות המוסר של החברה שקיימת בארץ - א-מיניות וא-רומנטיות הן בהחלט עמוק בתוך הגדרות המוסריות. אבל מבחינת הנורמטיביות בחברה - אנחנו רחוקים משם - בעיקר כיוון שרוב האנשים לא יודעים מה זו א-מיניות (גם אם הם שמעו על זה). כדי להפוך משהו לנורמטיבי צריך דבר ראשון להפוך אותו לידוע. זה לא תמיד מספיק - בעיקר אם זה עלול להתנגש אם ההגדרה של מוסריות - אבל במקרה שלנו - ידע יפתור 90% מבעית הנורמטיביות. החלק השני של התשובה הוא יותר אישי. ארבה מאמות המוסר שלנו ותפיסת הנורמטיביות נובע מהחברה בה גדלנו - אבל כל אחד מאיתנו בסופו של דבר צריך להגדיר לעצמו למה הוא קורא נורמטיבי ומה מוסרי. ונראה לי שחלק מהשאלה שלך נוגעת בדיוק לנקודה הזו. לא מה החברה מגדירה כנורמטיבי - אלה מה אני אישית אגדיר כנורמטיבי. האמת שארבה אנשים נתקלים בבעיה הזו. מצד אחד, בעידן המידע, כשאנו שומעים וקוראים על כל כך ארבה יוצאי דופן אז אנחנו רוצים לקבל ולהיות פתוחים ולהבין שמה שנכון לנו לאוו דווקא נכון לאחרים. אבל מצד שני - איפה הגבול? האם הכל מותר? האם הכל צריך להיחשב אצלי האישית כנורמטיבי ומוסרי? ברור שלא - וכפי שאמרה המחדל האנושי - דבר ראשון יש להוציא מהמוסרי והנורמטיבי (בסדר הזה) כל מה שפוגע באדם אחר או ביצור חי אחר (לזה אני יכולה לתת סייגים - אבל בו לא ניכנס לתכום הזה כרגע). האם יש עוד דברים שאני אישית חושבת שהם לא מוסריים למרות שהם לא פוגעים באדם אחר? סביר להניח, אין לי דוגמה כרגע - אבל בסופו של דבר אני קיבלתי את ערכי המוסר הבסיסיים שלי מהחברה - וחלקם בהחלט מתנגשים אם תפיסות שיצרתי לעצמי במהלך החיים.
 
אני חולקת עליך

אני חושבת שחוקי המחברה הם נגזרת של המוסר. זה שאנשים לא מבינים מה זה בדיוק מוסר זו בעיה שלהם. אבל אבן הבניין שלו היא "לא לפגוע באחר". לא הגיוני שיבואו אלי בטענה שבסעודיה זה מוסרי להתחתן עם ילדה בת 10, כי ככה זה בתרבות שלהם. כולנו יודעים שילד, לא משנה באיזו מדינה הוא חי, ייפגע מקיום יחסים בגיל כל כך צעיר. שלא לדבר שהם לא אלו שבחרו בכך. ולכן, אני רואה סתירה בטענה שמוסר מוגדר ע"י חברה.
 

Berethor

New member
ושלא לדבר על כך שזה עוד עם אדם מבוגר/זקן

אם זה היה עם בן 10 או 11 זה היה הרבה פחות נורא. אבל ככה זה פדופליה במסגרת החוק..
 

p019

New member
בעולם אידיאלי את צודקת

למעסה - הגדרות של מוסר תמיד היו תלויות בחברה.
 
ולכן זה לא נקרא "מוסר", אלא "תרבות".

אנשים מתבלבלים וחושבים שמוסר זה מושג דינאמי. אבל לא - זו אקסיומה.
 

p019

New member
בתאוריה, אולי, בפועל..

איך שאנשים מתייחסים למוסג מוסר בפועל - זה האידיאל של החברה. מה שהחברה שואפת אליו. הבעיה היא שאנחנו לא מסוגלים להדיר את האקסיומה הזו - כי אנחנו בני אדם ואנחנו תוצר של החברה שלנו. אנחנו יכולים לחשוב בצורה יותר נהורה ממה שחונכנו אבל רק עד גבול. חזרתן ואמרתן שמוסר קל להגדיר - "כל מה שפוגע באחר לא מוסרי". אבל זה לא כזה פשוט - אנחנו לפעמים עומדים בפני דילמה של לפגוע באחד או לפגוע באחר. מה יהיה החוק המוסרי במקרה הזה? כשפוגעים פחות זה יותר מוסרי??? או יותר טוב - נניח ואת יודעת שאדם א' חולה במחלה מדבקת חדשה. הוא היחיד שחולה בה. אם תהרגי את אדם א' ותשרפי את הגופה שלו תצילי מיליונים. מה הדבר המוסרי לעשות? כיוון שאני התוצר של החברה שלי - הרעיון של להרוג את אדם א' גורם לי בחילה, אם אני יהיה במצב כזה או דומה אני לא חושבת שאני יוכל לעשות את זה. אבל אני יכולה לתאר לעצמי חברות שבהן הרעיון של לא להציל מיליונים על חשבון אדם אחד יחשב כלא מוסרי. ואני יכולה לסבך את הנושא יותר ויותר אם רק תבקשי. בכל מקרה - אקסיומה זה לא, לא בעולם שאנו חיים. אולי לאלוהים - הכל יכול ויודע הכל - זו אקסיומה - לבני האדם, רחוק מזה. את רוצה - אני מוכנה לקבל באופן תאורתי את קיומה של אקסיומת מוסר שאינה נגישה לנו - אבל אם היא לא נגישה לנו - כל שנותר לנו הוא לשאוף אליה, ואנו תמיד נעסה זאת מתוך החברה והמוסכמות של החברה שבה גדלנו.
 

Berethor

New member
עד כמה שחוסר אמונה משפיעה על המוסריות

לא טעיתי, שאמרתי שאנשים אתאיסטים נוטים להיות פחות מוסריים ויותר אנוכיים. כי ברור שעל פי הגישה הפרואידיאנית או הדרווינאית בני אדם הם סך הכל קופים, על כן גם התנהגותם הלא חייתית היא 'פיקציה חברתית', שלא לומר חוסר התחברות 'לאני האמיתי'. אין אמת, אין מוסר, אין צדק, יש רק צורך למין ואלימות, צורך לתרבות כמה שיותר ולא לספור אף אחד, ככה אפשר לתמצת את כל האידיאולוגיה 'הנאורה והביולוגית' לגבי האדם, אין ספק שהיא גם נורא איטלגנטית במהותה(סרקזם). אז נכון שבני האדם מושפעים מהחברה ומהחינוך, אבל זה לא כל הסיפור, החברה האנושית לא התחילה לאמין בצדק ומוסר ובתנהגות אנושיות רק משום שחנכו אותם ככה. אנשים כה רבים בחברה אחת הגיעו למסקנות משותפות, האם זה צרוף מקרים? אני חושב שלא, וברור שבכל חברה יהיה משהו לא מספיק מוסרי או לא מספיק צודק, או לא מספיק אנושי, אבל השעיפה היא בדרך כלל לשמור על רמת התנהגות מוסרית כלשהי, לא רק לשמור על החוק. אני מסכים איתך שהאמירה "כל מה שפוגע באחר לא מוסרי" היא מופשטת, אבל זה רק משום שניסו לתמצת את מה שמוסרי ומה לא, זה לא שאין לזה הסתייגיות, ברור שיש. הנה לך הגדרה יותר מורכבת "כל מה שפוגע באחר ללא סיבה מספיק טובה זה לא מוסרי", אז כמובן שגם פה אפשר יהיה לתחכם ולומר מזה מספיק טוב ומה זה לא, אבל פה בדיוק מתחיל הדיון הפילוסופי והמוסרי האמיתי, והוא דיון ארוך ומורכב. דרך אגב הרבה יותר קל להגיד שמוסר לא קיים או תלוי חברה, כי הרבה יותר קל לא להביע דעה מאשר להביע דעה, זה כמו שמוחים על משהו ולא מציאים דרך חלופית(או דרך חלופית מציאותית), אין יותר קל מזה. הנה ההשקפה המוסרית שלי לגבי הדילמה שנתת, אם אדם חולה באיזו מגפה ועלול להדביק בה מיליונים, זה לגיטימי לבודד אותו או להרוג אותו. זה בדיוק מה שעשו בזמנים עברו שהתגלתה מגפה באיזו עיר, היו מנסים לשמור על סגר עליה, וגם בימנו עם כל הרפואה והמדע, זאת עדיין הדרך הכי יעילה לתמודד עם מצב כזה, שמדובר במחלות ומגפות חשוכות מרפא. אגב אפשר לראות את זה הרבה בסרטים על מגפת הזומבים, אומנם הזומבים עצמם הם כבר חסרי אישיות, אז זאת החלטה לא קשה, אבל במקרים רבים מקריבים אפילו ניצולים ואנשים לא נגועים, על מנת למנוע מהמגפה לתפשט. כמובן שחלק מאותם ניצולים גם מנסים לשרוד ולהוכיח שהם לא נגועים, אבל זה כבר תרחישים של העלילה. הדילמה המוסרית פה היא לא רק של האנשים שמנסים למנוע את התפשטות המגפה אלא גם של הנגוע או הנשא, אם הנשא הוא אגואיסט וחסר מוסר, הוא יחשוב לעצמו אם אני נדבקתי למה שלא הדביק גם עוד אנשים, אם לי רע, למה שלאחרים יהיה טוב, אם אני ימות למה שאחרים גם לא ימותו איתי וכו. מצד שני אדם שהוא לא אגואיסט ובעל מוסר, לא רק שיעשה הכל כדי לא להדביק אחרים, אלא יהיה אף מוכן להקריב את עצמו לטובת הכלל. כמו במקרה של אדם שנלחם בזומבים(שזה כבר סיכון עצמי) ואז ננשך על ידי אחד מהם, ובשארית כוחותיו ובזמן שנשאר לו, הוא רץ כמה שיותר רחוק מהם, על מנת שברגע שהוא יהפוך לזומבי הוא לא ידביק ויהרוג גם אותם, זה גבורה אמיתית(עד הסוף) והתנהגות מוסרית. בתור אדם לא אתאיסט, לא שיש לי דת ספציפית, אבל אני מאמין ורוצה לאמין בנפש, בחיים שאחרי המוות 'ובכוחות עליונים', במלא אני רואה מוות בצורה קצת פחות נוראית, כי הרי המוות הוא במלא בלתי נמנע, ואם אתה לא נעלם כלא הייתה אלא ממשיך בקיום במקום אחר, אז להרוג או למות זה קצת פחות נורא. ולא אני לא מהפנטים שחושבים רק על העולם הבא או שלא אכפת להם למות, כאילו אפילו בתור מאמין יש פחד מסויים מהלא נודע ומהחיים החדשים, למה תזכור ומה לא תזכור וכו, גם שהחיים גרועים זה עדיין לא הפיתרון הראשון. אז אני נמצא בצורה מאוזנת פחות או יותר, מצד אחד לא מחפש תמוות, מצד שני מקבל אותו כחלק מהחיים. אבל ברור לי שאצל אתאיסט יש פחד עצום מהמוות, על כן חלקם ינסו לשרוד בכל מחיר ולעשות את כל עולה על רוחם בזמן שנשאר להם, כי ככה בטח הם ימצו את החיים יותר, נו בטח. אני יודע מה ההרגשה הזאת, בכל פעם שעולה לי מחשבה לראש מה אם אין שום דבר אחרי, זה מחשבה שיכולה לעביר צמרמורת בכל אחד, עצב רב והרגשה של חוסר עונים, אדם חכם אפילו יחשוב מה הטעם שהוא כל כך זמני. אז כן, אם לא היה אלוהים, היינו צריכים להמציא אותו. כמעט לכל שאלה יש תשובה וכך גם שלכל שאלה מוסרית יש תתשובה של מה נכון לעשות, ברור שלפעמיים זה תלוי גם באדם עצמו, בתנאי השטח ובאנשים אחרים, אבל זאת הסיבה שלמוסר בדיוק כמו לחוקים, תמיד יש הסתייגיות מסויימות והתחשבות בנסיבות. זה לא רק ככה בסדר וככה לא בסדר, כך יחשוב רק קיצוני, זה גם כך בסדר אבל רק אם כך וכך וכך, אבל לא בסדר אם זה כך וכך וכך, וכן קיים גם הרע במיעוטו, וכן להיות מוסרי באמת זה אומר שצריך גם לעשות בחירות קשות, שלפעמיים אתה בוחר תפחות רע מבינהם, לברוח מכל החלטה קשה ולתחסד, זה הכי קל, וגם לא בדיוק מוסרי. כמו אדם שהיה לו הזדמנות למנוע פיגוע, אבל בגלל התפייפות הנפש שלו הוא החליט לברוח, לתעלם או לא לתערב, האם מדובר באדם מוסרי, לא ממש. מוסר זה לא נחלתם רק של יפי נפש, אנשים שעושים החלטות קשות הם תורמים הרבה יותר לתועלת של החברה מאשר מישהו שמרחם על רשעים ואכזר לצדיקים. לדוגמא שוטרים ושופטים(וכן גם חיילים), אם כי מערכת הצדק בארץ נוטה יות לרחם על הפושעים מאשר על הקורבנות, ולהקל בעונשים, על כן היא לא דוגמא כל כך טובה לצדק ומוסר. רק אדם מתחסד יטען שכל פגיעה באשר היא, היא זהה, האם באמת אפשר להשוות בין פגיעה ברוצח או אנס או וואטאבר לבין פגיעה בחף מפשע? זה חוסר פרופורציות וקיצוני, גם כאן יש סאקילה, ולפגוע באדם שפוגע(במיוחד אם זה למנוע ממנו להמשיך ולפגוע), זה בצד המוסרי יותר של הסאקילה. אם צריך לפגוע באנס או ברוצח כדי לעשות צדק וגם כדי למנוע להם להמשיך במעשהם, האם לא ברור מה הוא הדבר המוסרי לעשות? אז נכון שלא לכולם have the guts לעשות את זה, ועדיין זה הדבר הנכון לעשות. על אותו עיקרון אפשר גם להגיד שעל מנת למנוע המשך הפצה של מגפה, יש לעשות תדבר הנכון, גם אם לא כולם מסוגלים לעשות את זה, אז שיגידו תודה לפחות שיש אחרים שכן יכולים לעשות את זה, בקור רוח וללא בחילות, וללא גלויי חולשה. לא מדובר פה בפגיע כדי לספק איזו גחמה או צורך אגואיסטי, אלא בפגיעה על מנת לשמור על בריאות ובטחון הציבור. אז זה לא משנה הרבה אם אותו חולה מעוניין להפיץ תמגפה או שלא, ואם הוא רוצה להיות מבודד או שלא, חיים של אדם אחד או מספר אנשים כמעט אף פעם לא יהיה שווים חיים של מליוני אנשים, אלא אם כן אותם מיליונים הם אנשים מרושעים ומושחתים לגמרי, אבל זה כבר נושא אחר. חברה שתאמינה ברעיון שהכלל צריך להקריב את עצמו בשביל היחיד ולא להפך, לא תשרוד זמן רב.
 

avi1283

New member
אל תהרגי את א'! ../images/Emo8.gif

אני מסכים איתך שאין כלל אחד. היה לי קורס על מוסר (עם מרצה שמתנהגת זוועה ולא ברור איך היא קשורה למוסריות). ושם לימדו שאין הגדרה אחת, זה מין תרכובת של גם עקרונות בסיסים אונבירסלים כמו לא לפגוע באחר, עשרת הדיברות וכו', וגם שזה תלוי בתרבות והחברה. יש מבחן מוסרי מפורסם של "לא זוכר את השם" שבודק את השיפוט המוסרי של כל אחד. הוא נותן דילמות בסגנון שאת נתת, כאלה שאין תשובה אחת נכונה והוא בעיקר בודק את דרך המחשבה והשיקולים. הוא אומר שהדרגה הנמוכה בשפיטה המוסרית היא ראיה אגואיסטית אישית, דרגה אחת יותר גבוהה היא הליכה אוטמטית לפי חוקי/כללי החברה. והדרגה הכי גבוהה ראייה אוביקטיבית לגבי מה נכון מבחינה מוסרית ואיזה ערך גובר על איזה ערך. הטענה היא ש90% מהאנשים הם לא בדרגה הכי הגבוהה, וצריך לחנך יותר טוב לחשיבה ושפיטה מוסרית. לדוגמא אם חושבים האם א-מיניות היא בסדר? אז הדרגה הנמוכה היא שסקסולגים יחשבו שיאבדו לקחות אז לא, או אנשים יפחדו שזה "יתפוס" ואז הם בצרה. דרגה אחר-כך אבל עדיין נמוכה זה לפי החברה, חייבים לרצות סקס, זה לא נורמלי וכו'. והדרגה הגבוהה מסתכלת באוביקטיביות ורואה שזה לא פוגע באף אחד, ולהפך הם רק מממשים את הרצון של עצמם אז אין עם זה שום בעיה.
 

Berethor

New member
הסבר טוב ../images/Emo45.gif

אני חושב שנוטים לבלבל הרבה בין הדרגה השניה לדרגה השלישית, אני אישית נוטה לשפוט יותר על פי השלישית, קצת על פי השניה, ומשתדל שלא לשפוט אף פעם על פי הראשונה(האיגואיזם והאינטרס האישי), אפילו אם הדברים שאני יגיד או יאמין בהם יפגעו בי, הצדק שווה את זה
. מצד שני אני לא יעשה דברים שאני ידע מראש שרק יפגעו בי, אבל זה כבר שיפוט אישי.
 
לא תמיד אנחנו יודעים להבדיל בין הדרגה השניה

לשלישית. הבעיה האמיתית היא שאנחנו מושפעים בתת המודע שלנו ולכן לרוב פועלים מדרגה אחת או שתיים. אתה צריך להיות ברמות מודעות גבוהות מאוד(!) כדי לשפוט מדרגה שלוש.
 
המוסר הוא אוניברסלי וקבוע - מוגדר

מסכימה איתך שהוא אולי לא 'נגיש' לנו, אם את קוראת חוסר נגישות לעובדה שאנחנו מושפעים מתרבות. בעיני, הוא נגיש לכולם, השאלה היא עד כמה אדם עושה עבודה של מודעות עצמית. ככל שאדם פחות מודע, ככה הוא פחות ידע לזהות מוסר ויפעל ע"פ התרבות בה הוא נמצא. לחיות אין מוסר ולא יכול להיות מוסר בדיוק בגלל העדר אותה תודעה. הבעיה היא שרוב בני האדם עדיין מתהלכים על פני האדמה בסוג של עיוורון ועירפול חושים, מושפעים מהתרבות שסביבם מבלי יכולת לבקר אותה בעיניים פקוחות. ותופעה הזו אגב, היא לרוב מקור הרוע. כי לא משנה כמה התרבות שלך תהיה 'גבוה', כל עוד אנשים הם עיוורים/חרשים ולא פועלים ממודעות, הם בסופו של דבר יתקלו בסיטואציה (לא חשוב כמה מורכבת היא תהיה) שבה הם יפעלו בצורה אוטומטית ע"פ תרבותם ולא מתוך מוסר ולכן יפגעו באחר. וקל לראות את זה במבט על תרבויות אחרות וישנות שקל לנו לשפוט אותן יחסית באובייקטביות ולראות איך מה שנחשב בעיני אנשים 'בסדר' 'טוב' היה לא מוסרי בעליל. דווקא מה שא' כתב רק מחדד את מה שאני אומרת. הוא מוכיח שכאשר אנשים נמצאים 'בדרגה גבוה' שהיא בעצם אותה מודעות עליה אני מדברת, הם יהיו הכי מוסריים. קיצר, חבר'ה - צאו מהמטריקס! עד אז, מוסר הוא בכלל לא שאלה. רק התרבות תקבע מה נכון בעיננו ומה לא.
 

Berethor

New member
המוסר שאנחנו מדברים עליו קשור למצפון ../images/Emo45.gif

לא לאנוכיות או לחץ חברתי..
 

Berethor

New member
לא צריך עולם אידאלי

על מנת לאמין בצדק ומוסר. למעשה האמונה שלך אומרת, שמה שקורה בסעודיה זה בסדר, כי זה תלוי חברה לא?
 
הניסוח שלך קצת מבלבל

א. אני מסכימה עם המבורגר שמוסר הוא לא עניין תרבותי. החוקים והנורמה הם תרבותיים. מוסר הוא יותר אוניברסלי ואבסולוטי. זה שאנחנו חושבים שדבר כזה או אחר הוא מוסרי או לא - זה כפי הנראה מושפע מתרבות וממה שאנחנו רוצים לחשוב לא פחות... כמו אותו פדופיל שניסה לשכנע שמוסר זה עניין תרבותי ומי אמר שלשכב עם ילד זה רע? אבל אם מצליחים לחשוב בצורה 'נקיה' המוסר הוא אחד לכולם. והבסיס למוסר הוא כמובן לא לפגוע באחר. כך שיש דברים שקל לראות שהם לא מוסריים. ב. בהתחלה הפרדת בין המושגים נורמה ומוסר ואח"כ כתבת אותם בנשימה אחת לאורך כל ההודעה. ההפרדה לדעתי צריכה להמשיך לאורך כל הדרך. לצורך העניין פדופיליה יכולה להיות נורמה בתרבות מסויימת, אבל היא תמשיך להיות לא מוסרית גם עבור אותה תרבות!
 
למעלה