פינק פלויד.

[CommandeRiker]

פינק פלויד.

עם מה להתחיל לשמוע? איזה אלבום?

 

[NIR Y]

wish you were here

 

[hells bells]

תנסה להתחיל לשמוע עם....האזניים?

אני ממליץ להתחיל עם "צידו החשוך של הלבנה",מאסטרפיס.

 

[special agent utah]

אני לא.

אמנם מאסטרפיס, לדעת רבים, אבל ממש לא האלבום להתחיל ממנו. קשה לשמיעה, מוזר לפרקים ארוכים. ממה שאני מכיר שלהם - הייתי מתחיל בוויש יו וור היר, אולי אפילו בחומה מלא ה"להיטים", שנשמעים מוכר לאוזן.

 

[LadyG]

אני כן...לחלוטין עם הלסי

ואחרי שתוקסם מצידו האפל של....תאזין לאמא לב אטום....אח....

 

[yoavsc]

אחרי דארק סייד

שיעבור למדל.

 

[הילית2]

Dark cide of the moon../images/Emo29.gif

 

[Max M]

The Wall

 

[noosh]

אני הייתי ממליצה על

דארק סייד - אלום מרתק ומופלא, רק מה, לא תמיד נשבים בקסמיו בהאזנה הראשונה... אז תן לו צ'אנס נוסף (או כמה צ'אנסים) גם אח"כ... מבטיחה לך שלא תתחרט

חוצמזה, ישנו פורום פינק-פלויד, אני בטוחה ששם ישמחו להרחיב ולפרט יותר

 

[pink floydror]

למען האמת

לומרות שדארקסייד זה הדבר האהוב עליי על פני האדמה, הייתי ממליץ לו להתחיל עם Wish You Were Here כי הוא יותר נקלט במוח בהאזנה ראשונה ומכין את הקרקע לדברים הבאים. אחרי זה הייתי ממליץ לראות את הסרט החומה ולהאזין לאלבום במבקביל לאותה תקופה .. ולמה לראות את הסרט? בשביל להבין על מה כל הבלאגן שם.. אחרי זה האוזן כבר יותר פתוחה לדארקסייד לדעתי ואז אפשר להכנס למסע הגדול. תהנה.

 

[melancholy man]

אולי באמת נזרוק שמות של אלבומי פ"פ?

יש בפורום מדור מאמרים יש מדור של פ"פ עם סקירות על כל האלבומים החשובים שלהם, תקרא ותחליט. האמת, אף פעם לא הבנתי את העניין הזה של תמליצו על משהו ראשון לשמוע, לכל אחד מאיתנו טעם אחר, רקע מוסיקאלי אחר וגיל שונה. פינק פלוייד היא דוגמא מצויינת לכך, כמו הרבה אחרים פינק פלוייד היו אחת הלהקות הראשונות שנחשפתי אליהן ובאמת אהבתי את מה שהם עשו, אני חושב שאני שומע פ"פ כבר יותר מ 20 שנה, תקופה מסויימת כל מה שממעתי היה פ"פ, היום אחרי שהרחבתי קצת את דעתי ויצרתי לעצמי טעם אישי, אני יכול להגיד שיש לוורודים אולי 4-5 אלבומי מופת ששווים את המאמץ שאני יכול להקשיב להם גם היום: החלילן, מאדל, אטום הארט והדרק סייד (וגם הבוטלג האיש והמסע ובשעות דוחק אפילו את whish) וזהו!, ולכן מן הסתם המלצתי הייתה אמורה להיות אחד מאלה (כנראה הדרק סייד או אטום הארט), אבל גם לא הייתי משליך לפח את ההתרגשות ש"החומה" או אפילו הפיינאל קאט הנוראי עוררו בי בשעתו, שלא לדבר על אנימלס ו whish שהם לא כל כך גרועים. אז על מה אני ממליץ?, אני ממליץ שתקרא קצת תשמע קצת ותחליט לבד, מקווה שתהנה.

 

[melancholy man]

ואפילו יש

קישור למדור הנכון

 

[special agent utah]

אני חושב שאתם טועים

"השופט שגה!..." בכל-מקרה, דארקסייד הוא אלבום מוזר, חדשני, חלוצי, פורץ - בטח את גבולות הפופ. יש בו הרבה קטעים קשים לקליטה מהירה, בטח לאוזן שלא רגילה. להתחיל ממנו עלולה להיות טעות שתגרום למאזין לאבד את העניין בפינק-פלוייד, לנצח! וויש יו וור היר והחומה - על כל הלהיטים הממוחזרים שיצאו מהם, הרבה יותר קליטים, הרבה יותר מוכרים, והרבה יותר קלים להאזנה. פחות מוזרים, לא פחות טובים או יותר טובים - פשוט פחות מוזרים, ולכן, להתחיל מהם, יהיה עדיף בהרבה. יש בהם קטעי מוזיקה יפים, שירים מוכרים שהאוזן תתרגל בין שיר למשנהו. בדארקסייד יש יותר מדי קטעים ארוכים מדי, או מוזרים מדי, בשביל להתחיל לשמוע ממנו. אני לא חושב שהוא פחות טוב - האמת היא שהוא, כיום, בעיני, עדיף לפרקים (תלויי ביום ועל איזה צד קמתי) על וויש. החומה לא טוב כל-כך, בטח בסטאנדארטים שפינק הגיעו אלייהם, אבל הוא לא נפילה, וטוב להתחיל לשמוע ממנו.