אני חושב שאתם טועים
"השופט שגה!..." בכל-מקרה, דארקסייד הוא אלבום מוזר, חדשני, חלוצי, פורץ - בטח את גבולות הפופ. יש בו הרבה קטעים קשים לקליטה מהירה, בטח לאוזן שלא רגילה. להתחיל ממנו עלולה להיות טעות שתגרום למאזין לאבד את העניין בפינק-פלוייד, לנצח! וויש יו וור היר והחומה - על כל הלהיטים הממוחזרים שיצאו מהם, הרבה יותר קליטים, הרבה יותר מוכרים, והרבה יותר קלים להאזנה. פחות מוזרים, לא פחות טובים או יותר טובים - פשוט פחות מוזרים, ולכן, להתחיל מהם, יהיה עדיף בהרבה. יש בהם קטעי מוזיקה יפים, שירים מוכרים שהאוזן תתרגל בין שיר למשנהו. בדארקסייד יש יותר מדי קטעים ארוכים מדי, או מוזרים מדי, בשביל להתחיל לשמוע ממנו. אני לא חושב שהוא פחות טוב - האמת היא שהוא, כיום, בעיני, עדיף לפרקים (תלויי ביום ועל איזה צד קמתי) על וויש. החומה לא טוב כל-כך, בטח בסטאנדארטים שפינק הגיעו אלייהם, אבל הוא לא נפילה, וטוב להתחיל לשמוע ממנו.