פייר, הובכתי!

פייר, הובכתי!

לא מזמן התחלתי את שנת המכינה שלי במסגרתה אני נתקלת באנשים שלא בהכרח הייתי פוגשת בהיזמנויות אחרות. כל מיני בנות בגילאי ה20 פלוס פלוס. בעודי יושבת בכיתה בהזדמנות שהיא לא שיעור, נוצרה שיחה שעיקרה היה (איך לא?) משקל, או יותר נכון, עודף משקל. ופייר? הובכתי... או שלא בדיוק הובכתי, למען האמת לא הייתי בטוחה איך אני צריכה להרגיש. יושבות מולי בנות שמעולם לא עברו את ה75 גג! ומנהלות שיחה קולחת שבראשה ה"מרזה המנוסה". היא כמובן מספרת כמה נורא זה היה לשקול 70 ק"ג ("את מרגישה מנופחת מכל הכיוונים") ואיך היא מודה לה' על אותו דר' _ _ _ _ _(שם של הר מפורסם) שעזר לה (כעת היא על 57). ומבחינתי, לא זה מה שמפריע לי, הרי כבר הגיעו להבנה ששמנה זו כל מי שמרגישה ככה, לא תמיד היא שמנה ע"פ מושגים וטבלאות של רופאים אבל אם היא עברה תהליך והיא בריאה ומאושרת, אשרייה וטוב לה. אבל אני... אני הרגשתי כמו הילד שפשטה על פניו אקנה ברמה קשה וכמה ילדים בסביבתו משוחחים בסבר פנים חמור על החצ'קון שצצץ בלילה. הרגשתי רע. אז פשוט ישבתי ושתקתי. (האמת שדיי חיכיתי שזה יחלוף כבר ויתחילו לדבר על משהו אחר, אבל אז עברו לבחון את אספקט המשקל מפרספקטיבת "אחרי החגים") לא יודעתי מה להרגיש. אם להשתתף בשיחה, ואם כן, אז מה להגיד? אני בטוחה שלא רק אני נתקלתי בסיטואציה כזאת. ואתם? מישהו יכול להזדהות עם ההרגשה שאני מתארת? מישהו יכול לשים את עצמו בסיטואציה הזו? ואם כן, אז מה עשיתם, מה הרגשתם ואיך התנהגתם? תודה , אביטל.
 

solee

New member
מזדהה ומכירה.

לצעיר הרב גם אני כמוך שותקת, מחכה עד שיחליפו נושא. כן. זה לא נעים ! אם תמצאי דרך לעבור את זה בצורה אחרת, אני אמשח לשמוע.
 
מזדהה בהחלט

בעבודה שלי יש בובה ככה אני קוראת לה היא עם ניתוחים מכל הסוגים שומרת על גזרתה הנאותה בכל דרך אפשרית , בכל הזדמנות היא מספרת לי עד כמה הרזון שלה חשוב לה ולסביבה ואם היא עולה גרם כולם יודעים היא בדיאטה בעבודה שלי כולם רזים ומתריעים על כך . ואילו אני השמנמונת המטופחת לא "מזיז" השומן אני חיה ונושמת אותו יום יום אני רוצה להגיד לך שלמרות כל ההתעסקות ברזון הן מקנאות בי בטרוף את יודעת למה? כי אני חיה את חיי בלי מגבלות ובלי מעצורים אני מודעת לעצמי והן משחקות במשחק החיים. המודעות שלהן היא חולנית ואילו אני חיה חיים תקינים. אני הכי לא מתחברת לאנשים שמצאו את "האור " אלא שהרזו ומשוחחים על כך כאילו הם הדבר הבא ,,,,,, היינו שם הרזנו לא מעט נכון? את יקירתי חיה את החיים הטובים נהנית מכל רגע לא חסר לך כלום את יפיפיה , יש לך אהבה , יש לך חברים, משפחה טפו טפו
שום בצל
אל תרגישי לא נעים שאת אוהבת את החיים הטובים. את לא פצעון ולא שום דבר מזעזע נהפוכו ......
 
זה מעלה לי זיכרונות...

גם לי קרו בחיי הרבה מקרים כאלו ואחרים.... אבל משהו שכן העברתי בצחוק היה אתמול,ישבתי עם 3 ידידים שלי במקס ברנר(אני בדיאטה והזמנתי משהו דיאטטי) ואני הכי שמנה מבינהם ,פתאום הם התחילו לדבר על משקל ואחד הידידים אמר "בשבועיים האלה אני לא מבין איך אבל הורדתי קילו" (הידיד הזה רזהההההה) אז אמרתי לו "מה נראה לך פה זה קבוצת תמיכה?,אם כן אתה לא בקבוצה הנכונה" וזה היה ממש מצחיק ופשוט הנושא עבר... אז קחי הכל בפרופורציות,אם חווית דיאטות שתפי אותם,ואם בא לך לשבת ולשתוק זה גם טוב :) :) :)
 
מוכר מוכר

לא פעם סיפרתי על ארועי היום שלי במסגרת העבודה זה נראה כאילו הבוס שלי קיבל לעבודה את כל דוגמניות העל ואותי קיבל כדי שאהיה להן למוטיבציה בשמירה על המשקל.. שיחת הבוקר, צהרים, ערב בעבודה היא על קלוריות- דיאטה חדשה- משקל האמת? התרגלתי ולא פעם אני צועקת בקטע חצי הומוריסטי חצי אמיתי.. "אפשר לדבר פה מידי פעם על דברים משמינים?????" וכשאני מביאה משהו מתוק לעבודהה והן מתפחלצות מזה ואומרות שאני גורמת להן להשמין אני אומרת: "ובזכותי גם תחייכו סוף סוף אחרי שאכלתן משהו" בקיצור.. תתעלמי! יתכן והן מאושרות בחיים שלהן ככה, כל הזמן סביב הקלוריות ויתכן והן לא. את יודעת שלך טוב וזה הכי חשוב בעולם.
 
אביטלוש יקירתי

אני כ"כ מבינה את מה שאת כותבת. בחחי הייתי המון פעמים בסיטואציות מביכות מהסוג הזה. אבל תמיד אהבתי את עצמי ותמיד ידעתי מה אני שווה. מעולם לא התחברתי לשיחות האלה ולעניין הדיאטות (כי מה שלא ניסית גרם לי להשמין יותר)- אני אומרת: "...סייג לחכמה שתיקה..." אני במצבים כאלה שותקת וממשיכה הלאה, אבל איך שאני רואה שאיפה שהוא יש טיפה שקט באויר מיד מנצלת את המצב לדבר על דברים אחרים, מצחיקים כי צחוק משכיח מאיתנו הכל
את בחורה יפיפיה, יש לך אהבה בחיים, יש לך חברים שאוהבים אותך ותמיד בשבילך, לומדת, חיה טוב, מאושרת במה שיש לה ואוהבת את החיים- אז מה רע לך!?
בצחוק המתגלגל שלך הוא הייחודיות שלך, שסוחף אחרייך אנשים, החיוך הקורן מאושר שלך גורם לאנשים להיות מהופנטים, האהבה שאת מעניקה לכולם גורמת לאנשים להרגיש תמיד להיות עטופים בחום: אז מה את מחפשת בשיחות רדודות מאלה!? בנות כאלה לא יודעות איך לאהוב את עצמן נכון, איך לפנק ולחייך בטבעיות. תהני מהחיים מאמי, אל תתני לשיחות כאלה להביך אותך
לכל דבר שתרצי אני כאן
 
חשבתי שאני כתבתי תהודעה..

זה מאדדד מוכר ומצוי! לדעתי,זה סתם לא הוגן שמעלים את נושא המשקל בין כל הרזות.. חברותי מקוננות שהן עלו מ30 ל40 (אם להצר תחצאית...) ואני מסתכלת על עצמי... לא נעים! בהחלט! אבל למדתי או להשתתף בשיחה כאילו שאני עם 34, בשיא הטבעיות, ואם מישהו מביט בזלזול אני מישירה אליו מבט... או שאני צוחקת ואומרת:``כשימציאו צינור להעברת שומן,אני מעבירה לך תעודפים..`` או כל דבר אחר בסגנון.. זורמת ומעבירה נושא. והכי חשוב להרגיש בנח! מה,גנבתי ממישהו את הק``ג המיותרים שלי?!
 

דריה27

New member
אני חושבת שבמקרים כאלו

גם שתיקה היא סוג של תגובה. אכן זו יכולה להיות סיטואציה לא נוחה או מביכה ,אבל אם את מרגישה טוב עם עצמך זה לא אמור להשפיע עליך. לא חייבים להשתתף בשיחה בכוח , מותר וזה בסדר גמור לבחור בשתיקה לא ממקום של חולשה או מבוכה אלא ממקום של שלמות, ממקום של טוב לי עם עצמי, אני שלמה עם עצמי ולא צריכה להוכיח זאת לאף אחד, מספיק שאת יודעת את זה.
דריה
 
תלוי סיטואציה

לא מזמן התחלת את המכינה ואת עוד לא מכירה את הבנות והן לא אותך, במצבים כאלו יש לנו נטייה לא להגיד תמיד מה שאנו חושבים, לפעמים זה יותר גרוע שאנשים אומרים דברים שהם לא מאמינים בהם רק בשביל להכנס לסוד העניינים. אז בחרת לשתוק, לא קרה כלום. יכולת גם לבחור להשתתף בשיחה, ולהגיד שלך דווקא טוב כמו שאת, ושנראה לך שכל ההתעסקות הזאת היא מאוד מטרידה, או אפילו לשאול אותן ולהתעניין באמת אם זה לא מעצבן להתעסק בזה כל הזמן ולדבר על זה ולהיות טרודות מזה. אני יודעת שפעם בשיחה כזאת אמרתי למישהי להכנס לפרופורציות. ושוב זה הכל תלוי סיטואציה ובדברים שנאמרים.
 

Cov

New member
I just wanted to respond from anoth

I just wanted to respond from another prospective! I am thin and I have friends who discribe themselves as fat and I find it stupid that just because I am not overweight I cannot whinge when I put on wait in there presence because it makes them uncomfortable. Especially when they feel free to whinge about there job (which may be better than mine), boyfriend (Im single), a spot (on their otherwise perfect complection), etc. What is the difference? Isnt it your insecurity thats in fault?
 

J e n i e

New member
זה היה בדף הראשי.....

אז קראתי והחלטתי להגיב. גם לי הפריע כשהייתי בקורס בצבא רק של בנות והן לא הפסיקו לדבר על איך שהן נראות, משקל שיער איפור וזה... בשבילי כל זה לא ממש משנה. אבל מצד שני, זה לא כאילו לבנות רזות אין זכות לדבר על כמה שהן שוקלות, גם כשאין עודף משקל רציני לשמור על המשקל זה חשוב, אם מישהי במשקל תקין גם קילו אחד משנה, וגם אם יורדים במשקל צריך להעלות את זה חזרה. ומה אני הייתי עושה שבנות היו מדברות על... שיער, פן גבות איפור וכל זה? מקשיבה בצד או בורחת לפני שמישהי תחליט לנסות ללמד אותי את כל זה גם כן. הנקודה שלי היא שזה לא רק משקל, להרבה בנות יש דברים אחרים שמפריעים להן.
 
נו ברור

אני פשוט צוחקת עליהן... ואומרת להם שהם לא מסוגלים לחשוב "מקרו".. אלא "מיקרו" בלבד... מה שיותר מצחיק אפילו.. זה שכשאני מתערבת בשיחה... תמיד יש את אלה שמובכות מי זה והם כאילו מנסות "לעודד" אותי...תמיד יש איזה מישהי שזורקת משהו בסגנון " אבל אצלך זה ניראה בסדר.. את גבוהה אז זה מסתדר לך טוב.. " וכל מינימבלה בלה בלה כאלה...... אותי זה משעשע... ברור לי שהן לעולם אבל לעולם לא יוכלו להתחבר בשום דרך שהיא להוויה שלי.... אז אני פשוט נותנת להם להיות מה שהן.. ונישארת עם מה שאני ...
 
אחלה גישה. זה בטוח!

אבל לפעמים צצה לך ה"מתחכמת", זאת שתגיד לך שהיא לא מאמינה שאפשר להיות באמת שלמה עם עצמך עם כל כך הרבה משקל עודף, כאילו שרק על זה יקום ויפול מה שאני חושבת על עצמי... מידי פעם נכנסות לכאן כאלו לפורום, ולוקחות לעצמן את היומרה להגיד שהן לא ממש מאמינות שקיים דבר כזה.
 
אולי בפורום

אבל בשיחות רגילות.. אני חושבת שרב האנשים מרגישים לא נוח ממש להתוכח על זה.. כי בכל זאת.. זו רמה גבוה מאוד של התערבות בחיים.... דווקא אולי היותר קרובים כמו הורים ואחים וכאלה.. הם אלה שמרגישים יותר נוח להתערב לנו...אבל בשיחה רגילה..?? אנשים סתם מעבודה או לימודים?? הם לא ידברו כי הם עצמם מובכים מזה... אפילו אם בפנים הם ממש מרגישים צורך....
 
למעלה