המחלה העיקרית של סטודנטים לפסיכולוגיה היא
שהם מדביקים לעצמם אבחנות מפה ועד להודעה חדשה. זאת אומרת, כשלומדים את החומר זה נראה כאילו יש הרבה דברים מתאימים לנו אישית.
ובאמת יש הרבה דברים כאלה, כי אחרי הכל מדובר בתכונות אנושיות. אלא שזה תלוי במידה ובעוצמה ובמשך.
איני יודע אם מה שאת מתארת מתאים או לא לאבחנה של הפרעה דו-קוטבית, לשם כך יש לעשות אבחנה מדויקת יותר שכרוכה בפגישה אחת או יותר פנים מול פנים, ולפעמים אף במבחנים פסיכולוגיים שונים שמסייעים לדייק את האבחנה. זיכרי שלאבחנה הזאת יש גם אחות קטנה, והיא ההפרעה הציקלוטימית.
בכל מקרה, ענייני השינה אינם מספיקים כדי לאבחן, וזה תלוי מהם הגורמים המשפיעים על השינה - למשל, האם השינה היא תוצאה של דיכאון או לא, והאם הפעילות המרובה כוללת בתוכה מרכיבים של חוסר-שיפוט.
צר לי לאכזב אותך, אבל איני יכול לתת לך אבחנה מהימנה במקרה זה.
ודבר אחד אחרון, זה נחמד שאת לומדת פסיכולוגיה. וזה מראה שיש לךחלק פורה וסקרן ובריא.
