אוףף, כמה מפחיד הפחד...
את הודעתך פתחת ב"אני פוחדת". נבהלתי... המשכתי לקרוא… סיימתי… השארת אותי נסער… ברגע ראשון של-אחרי בא לי להביא לך נענוע, כן, כזה… כמו שנתת למישהי הבוקר! אחר-כך בא לי לתת לך חיבוק ענק, חיבוק אמיץ, רק בסוף התחשק לי נורא לתת לך ת´סטירה, טוב, כי אז חשבתי כבר על מגע… תודי שזה גם משהו. ועכשיו, שאני כבר אחרי כמה שעות, אז קצת רצינות. כתבתי באחת מההודעות לפני מספר ימים, את השקפתי ביחס למקור הרגש, לגמרי במקרה הבאתי שם דוגמא מרגש "הפחד". אני מצטט:
אולי נתחיל מהתחלה… מהו המקור לאהבה? איך היא נולדה? כמי ימי הריון יש לה? והתשובה הפשוטה: כמו בכל רגש, "השכל הוא זה שמוליד את הרגש". ולדוגמא: ילד בגיל שנתיים יושב על אדן חלון בקומה 52 בנין גורד-שחקים, ולא פוחד ליפול… למה?! איפה הפחד?! והתשובה: לילד אין "פחד" כי אין לו עדיין "ידע". הוא עוד לא יודע שאפשר ליפול למטה, הוא עוד לא יודע שכשנופלים נחבלים וכשנחבלים זה כואב. ידע = שכל! במילים פשוטות: השכל (= הידע) הוא זה שמוליד את הרגש! ב"אהבה" (שגם היא רגש) כמו ב"פחד" - השכל מוליד את הרגש. כן, אני עדיין איתן בדעתי שמקור הרגש הוא בשכל, וסתם לשם חיזוק, איך שאלה "פרח" לא מזמן בתהיה: "האורגזמה לא באה מהראש?!" הכל, הרגש והתשוקה, ההוויה והחוויה - מהראש! אך להבדיל מאורגזמה, רגש הוא "תולדה" של השכל, ואילו האורגזמה היא רק "תוצאה" של השכל. (נכון שלא בא לך שאכנס לזה עכשיו, תודה!) אז בואי "דודה פסיה", שבי לצידי ונחשוב יחד, את מצהירה:
"וההגיון חודר פנימה, מפרק את הגוש הזה לגורמים" כלומר, את מודעת לעובדה שמאחר והכל בראש, רק "עבודה" מאומצת עם הראש, תוכלי לדכא את הפחד, לרסק אותו, לעשות אותו קטנטן, לגרום לא להיות לא אפקטיבי, ואפילו התחלת "לחשוב נכון" כדי להגיע לתוצאות, כל מה שנותר לך הוא רק להמשיך בכיוון הזה. איך עושים את זה? אולי זה פשוט… בואי ונראה, נתחיל מזה שמי כמוך יודעת עד כמה ניחנת ביכולת אדירה, להתייצב בקומה זקופה, מול אתגרים וניסיונות, ולהצליח בהם! (מפאת צנעת הפרט לא נפרט את כל מה שאת טובה בו) אם כן, את שלב א´ כבר עברנו… כן, יש לך את הכוח לזה! נוסיף לזה את היכולת הבלתי נלאית שלך לדמיון פורה, אז יאללה, עצמי עיניים, תרכזי את המחשבה, ובחלקיק שניה תעבירי את עצמך ליום של-אחרי, ליום שבו את כבר "נקיה" מאותם תחושות, ליום שהשד הנורא הזה כבר איננו… נעים שם? כייף שם? מזהה את הברק בעיניים? את תחושת האושר? את הקרינה? יפה לנו, זה המקום הטבעי שלך! הנה, אנחנו כבר אחרי השלב השני. עכשיו תעברי לקרוא את מה ש"אחותו של" כתבה, היא תיארה, בצורה נהדרת, עד כמה קטנטן הוא השד הזה, עד כמה הוא מזערי, עד כמה בקלי קלות את יכולה לו, תחשבי גם על הטוב שיהיה לך רגע, אחרי שהוא כבר לא יהיה בך, ואת כבר בסוף הדרך… את כבר בשביל האושר. לא רק אחרי... כי אם כבר היום! ירקרק בבוקר של … (עוד לא מוגדר)
