פחד מהחושך

[kby]

פחד מהחושך

פתאום היא התחילה לפחד מהחושך. תומר בת שנה ותשעה חודשים. עד לפני שבוע, כשהייתה מתעוררת בלילה, הייתה הרבה פעמים באה אלינו למיטה. עכשיו היא מפחדת. היא קמה והולכת עד לנקודה בה המנורה הקטנה שמעירה בחדר שלה מפסיקה לעשות ממש אור, ועומדת וקוראת ולא מעיזה להתקרב לחושך. בתור אחת שגם מפחדת נורא מחושך, אני מאוד מבינה. רק מפתיעה אותי הפתאומיות הזו- איך תוך שבוע היא התחילה לפחד פתאום. היא גם מבקשת ממני לבוא איתה לקחת דברים מהחדר אם אין שם אור, רק שלא אומרת למה (למשל "אמא, שולחן- תומר לא מגיעה" על דבר שהוא בטווח ידה. עניתי לה שאני יודעת שהיא מגיעה, אבל אני מבינה שחשוך ולא נעים שם ושאני מוכנה לבוא איתה גם אם היא יכולה להגיע לבד).

 

[תמר,]

הגדול שלי גם התחיל בפתאומיות

בגיל שנה ועשרה חודשים, הוא התחיל להיות היסטרי מרעש. אולי הדמיון יותר מפותח בגיל הזה? הפתרון לפחד מהחושך, הוא להשאיר אור דולק בלילה. (ולא "לחשל". זה רק מעצים את הפחד, אבל משאיר אותו מודחק)

 

[kby]

היא באמת מדברת גם על רעשים כל

הזמן... מעניין. אני משאירה תמיד אור לילה, ותמיד באה אליה אם היא רוצה. כאמור, גם אני מפחדת מהחושך. לא מתכוונת "לחשל" אף אחד.

 

[תמר,]

מעניין

אצל הבן שלי לקח הרבה זמן עד שהוא התגבר על הפחד. הוא פחד מהאסלה, בגלל הרעש (והיו לי בעיות לגמול אותו בגלל זה). אני זוכרת שעוד כשהיה בן שלוש ועשיתי עוגה (עם מיקסר, ששנים קראנו לו "רעש", בגלל זה) הוא היה מפחד (ומצד שני נמשך לזה). בכל אופן, אני חושבת שדרך המלך היא פחות לעודד את הפחד (לא להגיד שזה מפחיד), אלא להבין אותה ולקבל את הפחדים שלה. כך היא תוכל לבטא את החששות בחופשיות, בלי לחשוש לדה-לגיטימציה של פחדיה. ואם את יודעת מה הפחד שלה - את יכולה להמנע מהפחדות מיותרות. ולסיום, גם לי יש שאלה בנוגע לפחדים: בני בן החמש וחצי אוהב מאוד נחשים, ומפחד מהם מאוד. עד עכשיו פעלתי לשכנע אותו שנחש לא יכול להכנס הביתה, בחורף נחשים ישנים וכו' וכו'. לצערי אני לא יכולה להגיד לו שאין נחשים ליד הבית שלנו, מפני שיש (לכן אנחנו אומרים לו: אף פעם לא ראינו). עלה על דעתי רעיון, שאולי אני צריכה "ללכת איתו" בנוגע לפחדים. אם הוא חושש שמהחור ברצפה שעשה האינסטלאטור יבוא נחש, אני אציע לו לשים שם מזון בשבילו, או משחק שהבן שלי אוהב (יש לו הומור, והוא יכול לאהוב את זה). האם אין פה קיבוע של הפחד? נראה לי שהשיטה הזאת יכולה להיות יעילה ונעימה בשבילנו. נראה לי שהסיבה שהרגעתי אותו כל הזמן, היא שגם אני הייתי צריכה הרגעה. גם אני חוששת מנחשים, והחששות שלו הביאו אותי לחשוב שאולי באמת יבוא משם נחש. לכן הייתי צריכה הסברים רציונאליים למה הנחש לא יבוא.

 

[maya100]

במקרה הזה, הקיבוע הוא רצוי בעיני

כלומר, די רצוי שילדים (ומבוגרים) יחששו מנחשים, כי אף פעם אי אפשר לדעת באיזה סוג יפגשו...רצוי שתהיה רתיעה.

 

[אפרתש]

מישהו יודע מאיפה יש פחד מנחשים?

לי יש פחד מנחשים, ובכלל אני לא מחבבת עכבישים ולטאות וכדומה. נהיה כנים - גם ללטף חתול זו לא הפעולה האהובה עלי ביותר. אבל בן זוגי אוהב חיות, ואני מנסה לא להעביר לבנות את הרגשות שלי בתחום הזה, ובאמת הן אוהבות חיות, נגה מלטפת כל חיה שהיא פוגשת, נותנת לשבלולים ללכת לה על היד. היא מעולם לא ראתה נחשים, עד כמה שזכור לי אף פעם לא דיברתי איתה על זה, אבל היא אמרה שהיא לא אוהבת נחשים. למה? יש בהם משהו קמאי שגורם לסלידה מהם? אני סתם סקרנית. אני גם מסכימה עם זה שטוב שתמשיך לפחד מהם. רק זה חסר לי, ילדה שתביא נחשים הביתה.

 

[לאה_מ]

אין לי מושג. יש לי ילד שלא מפחד

מנחשים. טוב, נו, גם מדינוזאורים לא

. פעם היינו במשתלה והוא ראה נחש ופשוט הרים אותו...

 

[תמר,]

אני לא מסכימה

ילד צריך לדעת להזהר מנחשים, לא לפחד מהם בהסטריה. אם הוא יודע את כללי ההתנהגות עם נחשים (לא לגעת ולא להתקרב, לא להרים סלעים וכדומה) - זה יכול להיות נחמד להתידד עם הפחד. בנוגע לחיות שאפרת כתבה - יכול להיות שאנחנו איכשהו מחדירים את החששות שלנו לילדים. אולי פעם אחת ויחידה דיברת על נחש, והיא שמעה טון חושש בקולך - וזה מספיק כדי לפחד. גם אני לא אוהבת לגעת בבעלי חיים, אבל לאחרונה, לאחר שבני הגדול ננשך והוא מפחד ללכת ברחוב בגלל זה, חשבתי שאולי התיידדות איתם תעזור לו. הבעיה היא שאני לא רואה את עצמי מכניסה חיה (מלבד דגים) הביתה.

 

[maya100]

אני אמרתי הסטריה?!../images/Emo12.gif

 

[תמר,]

לא אמרת, אבל זה המצב אצלנו

ולכן אני מעוניינת לטפל בזה.

 

[אמא לביבה]

החבר'ה שלי מפחדים מכלבים

כמו הרבה ילדים דתיים. גם אני לא מתה על כלבים ודי מפחדת מהם, אבל משתדלת להפגין שאננות כשכלב עובר לידינו ואפילו קצת להתלהב. זה די עובד. תמר, בקשר לחיות, מכרסמים ודומיהם (שרקנים, אוגרים או ארנבות) לא באים בחשבון?

אני לא אוהבת, כמו שלעיל הוזכרה אי-האהבה לזוחלים...

 

[תמר,]

מכרסמים למיניהם

אלו החיות היחידות שחשבתי עליהן, ומבחינתי הן לא באות בחשבון: אני איסטניסטית, ולא ארצה שתהיה לתינוקת גישה לחיות, אאלץ את הילדים לשטוף ידיים כל הזמן, וכנ"ל על עצמי. מה שכן, זאת בדיוק הבעיה שאני רוצה לטפל בה. אולי כשהקטנה תגדל (אם לא תהיה עוד אחת אחריה

) בעניין הכלבים, גם אני לא מתה עליהם, אבל תמיד מפגינה שאננות. זה עבד מעולה, עד שכלב אחד שסרט אותי שלושה שבועות לפני כן, נשך את בני בלי שום התראה מוקדמת. לא זו בלבד שזה לא נעים, גם הלכתי איתו למשרד הבריאות, והוא חשש מזריקה. אצלנו בשכונה הכלבים מסתובבים חופשי. חלקם כלבים משוטטים מהיישובים הערבים הסמוכים, חלקם של דיירי השכונה. המדרכות מלאות במוקשים, הדשאים לא ראויים למשחקי ילדים. זאת מכה שכונתית, והעירייה לא נוקפת אצבע כמעט. כלב משוטט שהתלוננתי עליו 3 פעמים לפני חודשים רבים, עדיין נראה משוטט פה (רק היום ראיתי אותו). הוא תמיד באותו אזור, קל למצוא אותו - אבל דבר לא נעשה. סיפור על פחד מכלבים: לשכנה שלי היה כלב ענק בגינה שנמצאת קומה אחת מתחת לכניסה לבית. כשעברנו על הגשר - הוא היה נובח (אבל לא היתה לו גישה אלינו, מפאת הגובה). אישה אחת הביאה את הבן שלה לשחק אצלנו, ובאה רועדת מפחד מהכלב. היא הסבירה לי שהילדים שלה מפחדים מכלבים (ואמרה לי שבעצם גם היא מפחדת). הסברתי לה שהכלב לא יכול להגיע אליה, אבל זה לא הרגיע אותה. ומדובר באישה מבוגרת! פחדים כאלו אני רוצה למנוע מילדי.

 

[אמא לביבה]

מסכימה איתך בקשר לפחד מכלבים.

והשכונה שלכם נשמעת במצב מזעזע. אוף!

 

[kby]

היא עוד לא "מפחדת" מרעשים

אבל כבר שבוע ומשהו היא מציינת אותם. "אמא- רעש" או "אמא- רעש אוזניים". קשה לי להגיד שזיהיתי עם זה תחושה של פחד, למרות שלפעמים יש מין סימן שאלה בסוף שקורה לי לחפש את מקור הרעש.

 

[לאה_מ]

אז תמצאי איפה את צריכה לשים עוד

מנורה או להשאיר אור קטן דולק כדי שהיא לא תפחד. ואגב, אם את אומרת לה שאת "מבינה שחשוך ולא נעים שם" אולי (סתם ניחוש) זה הקטליזטור לפחד שלה - אולי לפני זה היא לא קישרה חושך עם "לא נעים"? (סתם ניחוש, לא משנה בכלל לגבי הפתרון לבעיית הפחד מהחושך בלילה).

 

[kby]

בטוחה לגמרי שאני לא יכולה לנטרל

אותה מלקלוט את הפחדים שלי. אני באמת מפחדת מהחושך. אם היא מבקשת בקבוק תה בלילה (ויש לידה רק בקבוק מים) ואני הולכת למטבח להכין, אני מדליקה אור בכל שלב בדרך... היא יודעת שאבא ניגש בחושך מוחלט ומכין ואמא מדליקה אורות בכל הדרך... אני לא יודעת אם זו בעיה, זה היה משהו לחלוק... אני תופסת את זה כדי מובן על רקע זה שגם אני, דבר ראשון בלילה אם אני פותחת עין, מדליקה אור.

 

[אמא לביבה]

גם אני מפחדת מהחושך ../images/Emo5.gif

מצטערת שאין לי מה להוסיף בנושא הפחדים, ברוך ה' בינתיים דילגנו על השלב הזה. אבל יש לי הערה חשובה בנושא החושך - קראתי פעם כתבה בהארץ שחשוב מאוד לאפשר לילדים עד גיל שנתיים שינה בחושך מוחלט. זאת משום שלהתפתחות אופטימלית של מערכת הראיה (המושלמת למיטב הבנתי עד גיל שנתיים) חשוב שהילד יישן בחושך מוחלט בשעות הלילה. הכתבה הזו דיווחה על מחקר שהתבצע לפיו בעיות ראיה בילדות המאוחרת היו נפוצות יותר אצל ילדים שישנו עם אור קטן בחדר. לכן, אנחנו מקפידים לכבות אור המאיר ישירות לחדר הילדים מיד לאחר שהם נרדמים. שכולם ישנים דולק בבית אור אחד (בשירותים), כדי לאפשר התמצאות בבית אם מישהו קם, וזהו זה.

 

[לאה_מ]

אז אצלנו כשכולם ישנים לא דולק בבית

שום אור. אין לנו תריסים בסלון, בחדר משפחה ובחדר השינה שלנו, ותמיד נכנס מספיק אור מבחוץ בשביל לאפשר התמצאות במרחב. אגב, אני גם לא מדליקה אור אם אני מתעוררת בלילה.

 

[maya100]

אצלינו אביגיל ישנה עם אור קטן

והאמת היא, שכל כך התרגלתי לאור הקטן שלה שכשלילה אחד, כשהיא לא ישנה בבית (היתה אצל סבתא) הדלקתי אותו, בשבילי!!

 

[maya100]

לא בדיוק אבל בערך (בים בם בום)

בכל זאת הגיל והתרגיל מזכירים לי את העניין הזה (ויש כאן עוד המון שרשורים על נושא הפחדים בגיל הזה, תחפשי בשאלות נפוצות). אני חושבת שבכל זאת יש פה משהו של קצת פחד בשילוב עם "משהו שמפעיל את אמא"... אצלינו זה עבר כלעומת שבא אחרי תקופה מסויימת בה השתדלתי, בעצת לאה, להתייחס בענייניות לפחד אבל לא להעצים אותו (מה גם ששיחקנו הרבה ב"לעשות רעש"). היום, אביגיל צועקת לכל עבר, כך, שמרעש היא בטוח לא פוחדת!!!

(השיירים של תקופה ההיא הם בעיקר אופנועים, שאביגיל ממש ממש היסטרית מהם, אבל זה בסדר מבחינתי)