AceMagician
New member
פורק
כותב פה כדי לפרוק.
לכתוב דברים שלרב עוד אנשים כתבו, כותבים ויכתבו עוד שנים רבות.
אני רוצה להיות מאושר.
בבסיס, האושר שלי כרגע קיים, אבל תחת מעטה וצל של ספק בעצמי ופחד מהמציאות.
אני פוחד להיות לבד, אבל זה מצב שאליו התרגלתי בצורה כמעט מוחלטת. כל כך מוחלטת.
את האשמה אני יכול לקחת כמעט בבלעדיות, להוציא גורמים סביבתיים שהביאו למצב הנוכחי שלי (גירושים של הורים, נידוי בשלב מוקדם בתיכון וכיוב').
היום אני כמעט בן 25 (עניין של חודשיים).
עובד כבר כמה שנים על עצמי מבחינה חיצונית ופנימית. ודי מצליח לדעתי.
אבל התסכול שלי נובע מזה שאני עדיין מרגיש לא מאושר.
לא מאושר כי אין זוגיות. אין ניסיון בזוגיות.
זה לא שלא היו לי דייטים, לא שלא היו לי ניסיונות עם בנות.
פעם אחת אני כמעט התאהבתי.
אבל תמיד משהו לא היה במקום.
משהו לא היה בסדר.
פעם היא הייתה מבוגרת ממני, והייתה מוכנה כבר למשפחה וילדים; בעוד אני הייתי בשלב של לרצות קשר ארוך טווח.
פעם אחרת, היא הייתה צעירה ממני, ואמרה לי שזה לא אני אלא היא (ברור...).
אחרי שבוע היא חזרה וביקשה סליחה, ויצאנו עוד קצת והיה מגניב.
אבל חוזר חלילה, זה לא אני, זו היא.
והאחרונה גרה באילת (אני מהמרכז), וכנראה לא ממש הבינה שאין לי בעיה לנסות ולעבור לגור שם. לתת לזה צ'אנס. אבל "היא לא הרגישה את זה". אחרי שבועיים של קשר. ואחרי שהגעתי פעמיים עד אליה.
בקטנה.
השאלה היא, מה?
מה?
מה הלאה?
אני שקט, נחמד, אוהב לתת מאשר לקבל ברב הפעמים.
חברותי, די מצחיק.
נראה סבבה אני חושב.
אז מה הבעיה אצלי?
בנות באמת צריכות שאני אהיה רע אליהן? דוש באג?
זה לא אני.
אני לא רואה בנות כאמצעי להשיג סקס.
שלא תטעו. אני אוהב סקס.
אבל זה תוצר חיובי של מערכת יחסים בריאה לדעתי. (אין כזה דבר בשבילי friend with benefits,)
בשורה התחתונה, עברה עליי תקופה לא פשוטה.
הייתי צריך לפרוק. וכנראה שיש עוד הרבה דברים שאני פשוט לא יודע איך העלות בטקסט...
לא חובה להגיב.
כותב פה כדי לפרוק.
לכתוב דברים שלרב עוד אנשים כתבו, כותבים ויכתבו עוד שנים רבות.
אני רוצה להיות מאושר.
בבסיס, האושר שלי כרגע קיים, אבל תחת מעטה וצל של ספק בעצמי ופחד מהמציאות.
אני פוחד להיות לבד, אבל זה מצב שאליו התרגלתי בצורה כמעט מוחלטת. כל כך מוחלטת.
את האשמה אני יכול לקחת כמעט בבלעדיות, להוציא גורמים סביבתיים שהביאו למצב הנוכחי שלי (גירושים של הורים, נידוי בשלב מוקדם בתיכון וכיוב').
היום אני כמעט בן 25 (עניין של חודשיים).
עובד כבר כמה שנים על עצמי מבחינה חיצונית ופנימית. ודי מצליח לדעתי.
אבל התסכול שלי נובע מזה שאני עדיין מרגיש לא מאושר.
לא מאושר כי אין זוגיות. אין ניסיון בזוגיות.
זה לא שלא היו לי דייטים, לא שלא היו לי ניסיונות עם בנות.
פעם אחת אני כמעט התאהבתי.
אבל תמיד משהו לא היה במקום.
משהו לא היה בסדר.
פעם היא הייתה מבוגרת ממני, והייתה מוכנה כבר למשפחה וילדים; בעוד אני הייתי בשלב של לרצות קשר ארוך טווח.
פעם אחרת, היא הייתה צעירה ממני, ואמרה לי שזה לא אני אלא היא (ברור...).
אחרי שבוע היא חזרה וביקשה סליחה, ויצאנו עוד קצת והיה מגניב.
אבל חוזר חלילה, זה לא אני, זו היא.
והאחרונה גרה באילת (אני מהמרכז), וכנראה לא ממש הבינה שאין לי בעיה לנסות ולעבור לגור שם. לתת לזה צ'אנס. אבל "היא לא הרגישה את זה". אחרי שבועיים של קשר. ואחרי שהגעתי פעמיים עד אליה.
בקטנה.
השאלה היא, מה?
מה?
מה הלאה?
אני שקט, נחמד, אוהב לתת מאשר לקבל ברב הפעמים.
חברותי, די מצחיק.
נראה סבבה אני חושב.
אז מה הבעיה אצלי?
בנות באמת צריכות שאני אהיה רע אליהן? דוש באג?
זה לא אני.
אני לא רואה בנות כאמצעי להשיג סקס.
שלא תטעו. אני אוהב סקס.
אבל זה תוצר חיובי של מערכת יחסים בריאה לדעתי. (אין כזה דבר בשבילי friend with benefits,)
בשורה התחתונה, עברה עליי תקופה לא פשוטה.
הייתי צריך לפרוק. וכנראה שיש עוד הרבה דברים שאני פשוט לא יודע איך העלות בטקסט...
לא חובה להגיב.
