פורנו
מתנצל מראש שכותב "בעילום שם" או יותר נכון ב-ניק ה-"אחר" שלי כאן,
פשוט בשביל להימנע מזיהוי מכלמני צדדים.
הגדול שלי בן 14.
"חשדתי" בזה כבר קודם, היו כלמני סימנים,
אבל עכשיו ראיתי בוודאות, בהיסטוריה - שהוא גולש באתרי פורנו.
לא נפלתי מהרגליים מרוב זעזוע.
אבל זה כן מטריד אותי.
אני מנסה להבין בעצמי מה בדיוק מטריד, ומה אוכל לעשות עם זה.
גם אני, בגילו, מין הסתם הייתי סקרן.
אחד ההבדלים הניכרים הוא כמובן - הזמינות.
אני הייתי מציץ בחשאי בעמודים האחרונים של עיתון "לאישה",
פה ושם נתקלתי בדברים "קשים" יותר,
אבל אין מה להשוות לזמינות של "החומרים" ש-"הילדים של היום", יכולים להיחשף אליהם.
זמינות כמעט אינסופית.
אני לא בעד כל מני פתרונות "טכניים" של כלמני חסימות וכאלו,
בטח שלא "בהיחבא" כי פשוט - הוא יימצא דרכים לעקוף.
אין לי ספק שצריך לנהל איתו שיחה על כך.
אבל ברור שזה לא פשוט.
העניין הוא איך להפוך שיחה כזו לאפקטיבית,
לא שיחת "נזיפה", איך ליצור כמה שיותר מבוכה וכמה שיותר פתיחות.
השאלה היא גם מה זה "אפקטיבית" מה המטרות שאני רוצה להשיג.
מוכרח לציין שהוא - ילד טוב!.
באמת! לא בגלל שאני אבא שלו!
הוא חכם ואהוב, בשנים האחרונות גם מקובל,
עושה חייל בלימדים ועושה חייל עם חברים.
עסוק בהמון פעילויות, שחלק גדול מהן יוזם בעצמו.
אני תוהה שמה אולי זו בכלל לא בעיה!
אני תוהה איך זה ישפיע על הקשרים החברתיים שלו,
איך זה ישפיע על הקשרים שיהיו לו - עם בנות.
(אם בכלל)
אני תוהה איך אפשר בכלל להתמודד
עם המורכבויות ש-העידן הזה מציב בפנינו,
גם כ-הורים.
מתנצל מראש שכותב "בעילום שם" או יותר נכון ב-ניק ה-"אחר" שלי כאן,
פשוט בשביל להימנע מזיהוי מכלמני צדדים.
הגדול שלי בן 14.
"חשדתי" בזה כבר קודם, היו כלמני סימנים,
אבל עכשיו ראיתי בוודאות, בהיסטוריה - שהוא גולש באתרי פורנו.
לא נפלתי מהרגליים מרוב זעזוע.
אבל זה כן מטריד אותי.
אני מנסה להבין בעצמי מה בדיוק מטריד, ומה אוכל לעשות עם זה.
גם אני, בגילו, מין הסתם הייתי סקרן.
אחד ההבדלים הניכרים הוא כמובן - הזמינות.
אני הייתי מציץ בחשאי בעמודים האחרונים של עיתון "לאישה",
פה ושם נתקלתי בדברים "קשים" יותר,
אבל אין מה להשוות לזמינות של "החומרים" ש-"הילדים של היום", יכולים להיחשף אליהם.
זמינות כמעט אינסופית.
אני לא בעד כל מני פתרונות "טכניים" של כלמני חסימות וכאלו,
בטח שלא "בהיחבא" כי פשוט - הוא יימצא דרכים לעקוף.
אין לי ספק שצריך לנהל איתו שיחה על כך.
אבל ברור שזה לא פשוט.
העניין הוא איך להפוך שיחה כזו לאפקטיבית,
לא שיחת "נזיפה", איך ליצור כמה שיותר מבוכה וכמה שיותר פתיחות.
השאלה היא גם מה זה "אפקטיבית" מה המטרות שאני רוצה להשיג.
מוכרח לציין שהוא - ילד טוב!.
באמת! לא בגלל שאני אבא שלו!
הוא חכם ואהוב, בשנים האחרונות גם מקובל,
עושה חייל בלימדים ועושה חייל עם חברים.
עסוק בהמון פעילויות, שחלק גדול מהן יוזם בעצמו.
אני תוהה שמה אולי זו בכלל לא בעיה!
אני תוהה איך זה ישפיע על הקשרים החברתיים שלו,
איך זה ישפיע על הקשרים שיהיו לו - עם בנות.
(אם בכלל)
אני תוהה איך אפשר בכלל להתמודד
עם המורכבויות ש-העידן הזה מציב בפנינו,
גם כ-הורים.
