התלבטתי אם להגיב..ובכל זאת החלטתי שכן
ראשית, אסייג את אשר הנני הולכת לכתוב, ואודה מראש שכל העתיד להכתב הינו פרי מחשבי האישית, דעתי הפרטית ופרשנותי הבלעדית. במהלך השנה בה אני קוראת ולפעמים כותבת בפורום,קבלתי גם אני לא אחת את הרושם,שדייריו מעדיפים שיהיה מקום לתמיכה מהסוג המצייר את העולם כצמר גפן ורוד ומתוק. כזה שבו כל בוקר נפתח בציוץ הציפורים ובירקות מערוגת הגינה, ומסתיים בשינה נעימה. מה לעשות שהחיים לא תמיד כאילו? ניסיתי פעמים מספר לכתוב מעט בציניות , בכעס, ובהומור שחור. למעט תגובה אחת או שתיים ששיתפו איתי פעולה בקו שניסיתי להוביל,ושחשבתי שייתן פתח לעוד קוראים להצטרף אלי ולשחרר קיטור (כי זו גם אחת המטרות של הפורום,כפי שאני ראיתי אותו..) רוב התגובות בקשו ממני לחשוב על האחרים, להבליג..להאמין שיהיה יותר טוב..וכו'. אני בטוחה שהכל נעשה מתוך כוונה טובה, אבל יש לקחת בחשבון שכל אחד ואחת מאיתנו בנוי אחרת. בעולם האמיתי בו אני מגדלת 3 ילדים צעירים,עובדת ולומדת, אין הרבה מקום לכעסים ולציניות שלי...וכשאני נותנת להם מקום, הם לא תמיד מובנים או נעימים לבריות. ובצדק..הם לא היו שם..ועל כן, ככל שירצו להבין את מקורם, לא יוכלו. דווקא פה, רציתי למצוא שותפים לשיח ההומור השחור. ויש הרבה כאלו..אך הם מציצים לרגע בפורום, מבינים שלא פה מקומם, ועוזבים. (ואני מכירה אישית כמה וכמה כאילו). לאחר ששני שרשורים שפתחתי, על התגובות שלהן, נמחקו ע"י ההנהלה מבלי לתת הסבר..לא נותר לי אלא להבין שציניות והומור שחור הם מחוץ לתחום, ושאם איני מבינה בגינון, איני מחבבת שירה , ו(הס מלהזכיר) אני לא חובבת בישול, אין לי הרבה מה לתרום לדיונים המתנהלים פה. בעולם האמיתי יש לי מספיק מה" יהיה בסדר" , "תהיי חזקה" ו"את מתמודדת נפלא". פה חיפשתי מקום לכעוס,לקטר ולרחם על עצמי..בלי שיפריעו לי. מודה. כשנפתח פה דיון בנוגע לפלייר, ובקשתי לדעת על מה המהומה, מייד קבלתי מסרים אישיים שבקשו ממני שלא להגיב, כדי לא לתת מקום ל"מורדים" שהעזו להעלות את הנושא לדיון. וכשברוב חוצפתי הגבתי למישהי באופן מנומס,פרטי ואישי , על משהו שכתבה ולעניות דעתי היה שגוי ומטעה..מייד קבלתי תגובה נעלבת מסוג "אם את לא רוצה שאכתוב יותר לא אכתוב"..כאילו זה נתון להחלטתי.. איני מזלזלת לרגע במקומו ובחשיבותו של הפורום,ובימי הראשונים בהתמודדות עם האבל, שאבתי כוחות מקריאת הדברים שנכתבו פה בעבר. בראשית דרכו של הפורום, ועל כך שמורה תודתי למקימיו. אני מאמינה שניתן היה לעורר דיון סביב הנושאים המועלים בפורום,מבלי לפגוע באופן אישי בכותב/ת זה/זו או אחר/ת, וחבל שהשרשור נגרר להעלבות אישיות. מאמינה שיש שיחלקו על דברי..אך יודעת אני שיש גם רבים ששותפים לתחושתי. שבוע טוב לכולם, איילת