פוקו שמפוקו

אלי ו.

New member
אני מסכים איתך

המזרקה היא יצירה שכולה חדשנות, זו דרך אחת ליצור אמנות. הדרך השניה היא לקחת מדיה ידועה וקונספטים מוכרים. הענין הוא שאם בוחרים בדרך השניה, אי אפשר לומר שהמדיה או הקונספט הן האמנות, ויש צורך להשתמש במדיה בצורה משמעותית. בעיני הדרך השניה היא אמנות בוגרת יותר. (אם אפשר לדרג) ואן גוך היה אמן גדול לא בגלל שהשתמש בבד ובמכחול, אלא בגלל שהוא הביא לאמנות ערך מוסף מעבר למכחול ולבד הציור. הבד והמכחול לבדם אינם האמנות, כך גם המטאפורה המדוברת של החברה כמוסד סגור, כבר אינה האמנות, אלא רק הבד עליו יכולה להווצר יצירת אמנות.
 
מעגלים?

אני מסכים איתך שאמנות דוגמת זו של ון גוך שגם מחדשת וגם מביאה עומק ומסר היא בוגרת יותר מאשר החדשנות הנבובה של מרסל דושן, אבל לא זו השאלה שנשאלה. השאלה הנשאלת היא מדוע בכלל לדרוש את החדשנות. מדוע יצירה עמוקה ואסתטית אינה מספקת אם היא עושה שימוש בכלים ותפיסות שכבכר הוצגו על ידי אחרים?
 

אטיוד5

Active member
אותי כן מספקת

דומה הדבר להשמעת יצירות מוזיקאליות קלאסיות. אין פה שום חדשנות. אלף פעמים אותו קונצ'רטו לכינור. ובכל זאת אני אוהב את זה. יתרה מזאת - ממילא אזני אינה כרויה לעינייני פרשנות, כביכול או לא כביכול, של המבצעים השונים.
 

אלי ו.

New member
אנחנו מסכימים

הנקודה שלי היתה שאמנות יכולה להיות מחדשת, כמו המזרקה של דושאן. מצד שני אמנות יכולה להשתמש בטכניקות ידועות ופשוט להיות אמנות טובה. אני הבנתי את הביקורת המקורית על היצירה (אי שם בתחילת השרשור) בכך שמרכז אותה יצירה הוא "גימיק" נדוש, ושבלי אותו גימיק אין לה ערך אמנותי.
 
ולגבי הבגרות האמנותית

לטעמי חוסר היכולת ליהנות ממה שהיה יפה עד אתמול, הצורך הכפייתי לרוץ קדימה ולהחליף רק כי "כולם כאן מחליפים ומחליפות" הוא סימפטום של חוסר בגרות.
 
חוששתני שהובנתי שלא כהלכה ../images/Emo141.gif

לא אמרתי שחייבים לחדש באמצעי הביטוי. אמרתי, שבכל דור יש תכנים חדשים, שאפשר וכדאי להתייחס אליהם באמצעי ביטוי ישנים או חדשים. לשם אילוסטרציה: אם צייר בן זמננו יצייר טלפון סלולרי בטכניקה של ואן גוך, זה חידוש. אם הוא יצייר חמניות בטכניקה חדשנית, זה חידוש. אבל, אם הוא יצייר חמניות בטכניקה של ואן גוך, עדיף כבר ואן גוך, לא?
 
הדוגמאות הן סגורות

"חמניות" מתקשר עם ון גוך, כמו שמשה ודוד עם מיכלאנג'לו, אבל האם רישום רב הבעה של נוף, של פריט, של פני אדם יהיה "בנאלי" רק בגלל שרישום הוא דבר ותיק וידוע? כתבתי מלכתחילה את דבריי על רקע האיזכור של הבנאליה, לטעמי המילה הזאת היא חסרת משמעות: יש יפה יותר או יפה פחות, בעל הבעה, מעביר מסר וכו' אבל איך עומק ויופי יכולים להיות בנאליים? פנחס שדה ספר פעם בראיון שהוא עשה ביום שקדם לכך מעשה שאיש לא עשה לפניו, הוא הלך לבית הכנסת. הוא כמובן היה מודע לכך שזה מעשה שנעשה רבות קודם לכן, אבל זה היה חסר משמעות מכיוון שהוא גופו הלך לבית הכנסת במנותק מכל אלה, הוא הלך לשם כאילו איש לא עשה זאת לפניו.
 

מוּסקט

New member
../images/Emo32.gif חשבתי...

שהכותרת צריכה היתה להיות "פוקו שמוקו" - מה שעוד יותר מעלה חיוך על פני.
 
למעלה