פוסט טראומה

anna899

New member
פוסט טראומה

אני חדשה כאן ויש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי אשמח למענה מהיר:)
קצת על עצמי:
בגיל 13 עברתי התעללות מינית על ידי גבר בן 32 .
בגיל 15 בעקבות אירוע נוסף החלטתי שדי ואני לא מוכנה לסחוב את כל זה לבד יותר פניתי לעובדת סוציאלית בשירות לנערה בעיר שלי ויחד פנינו למשטרה חוץ מפניה למשטרה לא נתנו לי עזרה נפשית כמו כן יעצת ביהס ידע על מה עובר אליי וגם שם לא קיבלתי טיפול בקיצור לא קיבלתי טיפול עד גיל 18 שהתחלטתי להתחיל לבד היתי אצל פסיכולוגים,קאויצרים,רפלכסולוגים וכו ללא יעול.
לפני שנה החלטתי לעזר בשירותי קופת חולים בשביל לקבל הבחנה ותמיכה הגעתי לפסיכיאטור שהחליט שמה שיש לי זה הפרעה אישיות גבולית.
אמרתי לא פעם שיש לי פלשבקים מהאירוע ושאני חוזרת לחסרת עונים ולפחד שחשתי אז שאני מתעוררת עם זיעה קרה ושאחרי שהסרט מתנגן לי בראש אני מרוסקת נפשית מרגישה לא טובה ,אשמה שלא הצלחתי למנוע את המקרה שלא קלטתי ועוד הרבה חרא אחר ,
אמר לי זה מה שאני חושב ושאם לא מתאים לי ביי.
נכנסתי לאינטרנט כדי לבדוק מה זה אומר ומה הם התופעות ובסדר כן קשה לי להיות אופטימית אחרי ההתקף וכן יש לי בעיות בבין אישי אבל זה לא הכול מה אם מה שקורה לי בסקס?מה אם הפלאשבקים שיש לי מה אם כול אותם דברים שמטרדים אותי בעקבות האירוע שחוויתי מה עם זה שאני מרגישה כל הזמן שאני חוזרת לגיל 13?
כעיקרון אשמח לדעה ויעצה.
 

anna899

New member
עוד קצת פרטים

האיש היה מתעלל בי מינית במשך חצי שנה והיתי נורא מפחדת כל פעם וקופאת.
בגיל 13-15 היו לי כבר סמטומים של התקפי חרדה ודיכאונות וגם חזרה לאירוע אבל בגלל ששמרתי את זה בבטן אמי חשבה שאני סתם מורדת.
מגיל 15 עד היום אני חווה התמוטטות עצבים בכי בלי פוסק בהסטריה ובהרגשה של פחד מעולם חרדה שאני אשמה ושאני מוצר פגום שיגיע לעולם וכו ופלאשבקים שינה עם קפיצות והתעוררות עם זיעה קרה בכל הגוף אני קופאת כשמבקשים ממני דברים מיניים שהיו באירוע כמו כן לא התגייסתי כי פחדתי שיפגעו בי שוב גם היום זה קורה יש לי פחד מגברים מבוגרים ממני
 
אבחנה וטיפול

הי אנה,
התלבטתי מה לכתוב לך, כיון שאת מתארת סבל ממושך , שהתחיל מזמן, ומספרת גם על הרבה נסיונות טיפוליים.
הדיון כאן בפורום לא יכול לבוא במקום אבחנה מקצועית, אבל הדברים שאת מתארת מזכירים בהרבה נושאים מצב של פוסט טראומה מורכבת.
טראומה מורכבת היא מצב של טראומות מצטברות, שמתחילות בילדות, וזה מה שתארת.
סיפרת שאיש מקצוע אמר שיש לך נהפרעת אישיות גבולית. זו בסה"כ כותרת. יכלו גם לקרוא לזה "משה".
אני חושב שכדאי לך לחשוב על עוד נסיון טיפולי , בטיפול שנקרא DBT, טיפול שאני מאוד מאמין בו, ומוכן תמיד לספר ולתאר אותו.
הוא לא טיפול קצר ודורש הרבה עבודה, אבל יש בו הצלחות משמעותיות.
 
2. DBT הוא טיפול שנועד לאנשים עם בעיות בויסות רגשי

(שרובם עונים לאבחנה של הפרעת אישיות גבולית)
שנחקר במחקרים מבוקרים ונמצא יעיל
 
3. סביבה לא מתקפת

לפי דעתה של מרשה לינהאן - בעיות בויסות הרגשי נובעות מכך שילד גדל בסביבה לא מתקפת (invalidating environment): סביבה שאיננה נותנת תיקוף למה שהילד חווה או מרגיש.
 
DBT. 4 היא מודיפיקציה של CBT

ב DBT כלולות טכניקות סטנדרטיות של סיביטי:
  • לימוד מיומנויות
  • משימות / שעורי בית
  • שאלוני הערכת סימפטומים, כולל יומן שבועי
  • ניתוח התנהגותי בהתייחסות לבעיות של המטופלים
 
5. במה שונה DBT מסיביטי?

CBT – מתמקד בעיקר בשינוי.
בDBT – גם ולידציה
ב DBT יש איזון בין קבלה (acceptance) ושינוי (change)
מצד אחד – "אפשר להבין אותך ואת ההתנהגות שלך", ומצד שני – "את רוצה שינוי"
כאשר מוסיפים הדגשה של ולידציה יחד עם ההדגשה על הצורך בשינוי - יש סיכוי רב יותר לשיתוף פעולה, ויש סיכוי נמוך יותר לנסיגה, למתח, או לעזיבת הטיפול
 
מה קורה אם

אני ממלכדת?
&nbsp
כשאמרו לי 'אני מאמינה לך' למה שעברתי, לגלגתי (בתוך עצמי), כי מה אם אני משקרת / לא זוכרת? וכשאמרו לי, כמובן במילים אחרות, 'אני לא מאמינה לך' או שביקשו ממני להוכיח, התעצבנתי בגלל חוסר התיקוף. אני חושבת שאי אפשר לעזור לי.
 
עוד על תיקוף

אני מאמין למטופלות שלי (גם למטופלים כמובן)
ומנסה לתת תיקוף ואמפתיה למה שהאדם מספר ומשתף.
אין אמת אחת, אוביקטיבית, והמטופלת מספרת מה שזוכרת שקרה ובמיוחד מה חוותה אז, ואצל כולנו יש עיוותים מסויימים בזיכרון - בגלל הסתכלות שונה שבאנו איתה לסיטואציה, ובגלל מנגנוני הגנה שפיתחנו, וזה לגמרי בסדר.

אני חושב שכאשר המטפל איננו מאמין למטופלת, הוא יתקשה מאוד להחזיק טיפול מועיל .אז עדיף לתת תיקוף, כולל הניסיון להיות כמה שפחות שיפוטי, ואם המטופלת "עבדה" על המטפל, אז בהמשך הטיפול היא תפתח את הנושא, והדיון בכך יביא לחיזוק הקשר.
 
הבעיה היא אצלי

ואולי לא לגמרי.
אני לא רוצה להיכנס לפרטים כדי לא לעשות פה רע לאנשים, אבל אני אישית עברתי טיפולים אצל עשרות מטפלים (אני ב'טיפול' און אנד אוף כבר שלושים שנה. כן כן. שלושים שנה). כמה מהם היו כל כך לא מיומנים. הייתה מישהי שנענתה לבקשה שלי לחקור בדיוק מה היה, בכל זאת, פחות עשרים שנה, והיא עשתה לי חקירה בסגנון חוקרת משטרתית. אני הייתי הנאשמת מבחינתה. וגם במקומות ייעודיים ל'נפגעות' עברתי תיקופים הפוכים, כלומר האמינו לי כשבעצמי לא ידעתי למה יש להאמין, ומאוד לא האמינו לי כשכבר כן סיפרתי כל מה שיכולתי. אנסו אותי (כן!) להגיד X עשה לי Y כדי להתקבל בכלל לטיפול שגם ככה מחכים אליו שנתיים לפחות, ומכיוון שלא יכולתי להגיד את זה, העיפו אותי משם. היו כל כך הרבה כאלה. כל כך. ודווקא במקומות שמיוחדים ל'זה'. וגם במקומות ציבוריים. לא מאמינה למי שמאמין לי וגם למי שלא. וגם לשמוע כמה פעמים (לא מעט) ממטפלים שאני בלתי נסבלת, שאני מעייפת אותם, שמיצו את היכולת שלהם לתת לי עזרה, אחת שקמה והלכה באמצע התקף בכי ופלשבקים שלי, כי אמרה שלא יכולה להכיל אותי...
אז אולי אי אפשר. באמת. אולי יש אנשים שאי אפשר לטפל בהם. כבר קצתי בכל הממסד הפסיכולוגי, ולצערי עודני זקוקה להם. אני מחפשת כרגע תחליף, אבל אם לא אמצא אני עלולה למות, משום שללא טיפול לא מאשרים לי ניתוח לקיצור קיבה, ושנתיים של טיפול ייעודי לזה לא עזרו לי מכל מיני סיבות (שלא קשורות רק אליי). אני אובדת עצות. אני עייפה. ואני הולכת למות מהמשקל שלי. לא יודעת עוד כמה נשאר לי. חיים של סבל, לא חיים.
 
7. בטיפול מתייחסים ל 3 היררכיות

ראשונה: הקטנת התנהגויות של פגיעה עצמית
שניה: הקטנת התנהגויות הפוגעות בטיפול
שלישית: שיפור באיכות החיים, לחיות חיים שהם ראויים (A life worth living)
 
8. מה מקבלים המטופלים ב DBT ?

  • טיפול פרטני
  • קבוצת לימוד מיומנויות
  • התייעצויות טלפוניות עם המטפל
 
אני הייתי בפיילוט של קבוצת DBT

היינו לא מעט בנות ונשארתי אחרונה. כל השאר ניסו להתאבד, השוו בהפסקות למי יש חתכים רבים יותר ועמוקים יותר, אושפזו, כל מיני. הפיילוט היה גרוע לטעמי, אבל נשארתי, כי אני לא טיפוס שעוזב. אחרונה. אני לא יודעת איך זה היום, אבל התייעצות טלפונית - משמעה היה - אני מספרת בכמה מילים, ואז המטפלת אומרת לי 'נדבר על זה בפגישה'. החוויה שלי הייתה שלילית מאוד.
 
9. מה לומדים בקבוצת המיומנויות ?

  • קשיבות (mindfulness)
  • ויסות רגשי
  • יעילות בין-אישית
  • עמידות במצוקה
 
10. קשִיבוּת (mindfulness) פירושה - לשים לב לדברים

  • למה שמרגישים בגוף
  • למחשבות (חלקן קשות)
  • לרגשות (חלקם קשים)
  • להטיה לכיוון של שיפוטיות
  • להחזיר לכאן ועכשיו בלי לנסות לעשות משהו מעבר לכך
קשִיבוּת אינה הרפייה, לא בהכרח מרגיעה. להיות קשוב ולא לברוח, לעמוד ברגשות
 
ניסיתי את הדבר הזה (במסגרת אחרת, לא בדי.בי.טי)

וזה גרם לי לכזה התקף חרדה, שפיניתי את עצמי למיון. ממש ככה. אם לא מקבלים הדרכה מספקת לפני כן, וגם אם כן - אבל הבן אדם מרגיש שזה מעמיס עליו יותר מדי ומציף אותו, עלול לקרות מה שקרה לי, זו הרגשה איומה של ממש.
 
למעלה